מפרק את התפטרותו השנויה במחלוקת של כותב הדעות הניו יורק טיימס בארי וייס

דוח פוינטר שלך ביום רביעי

עותק של מדור הדעות של הניו יורק טיימס מהשנה שעברה. (צילום AP/מארק לניהאן)

בדרך כלל, עורך/כותב דעה שמתפטר מהניו יורק טיימס יהיה ראוי לחדשות בעיקר בחוגי תקשורת בלבד. העובדה שהסופר השנוי במחלוקת בארי וייס הוא שעזב ביום שלישי הפכה את החדשות לבולטות יותר.

זה הפך לסיפור שובר קופות ברגע שמכתב ההתפטרות שלה הפך לפומבי. בביקורת נוקבת על הטיימס , וייס הציג טענות אישיות ומקצועיות כאחד שהטילו ספק ביושרה ובפוליטיקה של הטיימס והפכו לסאגה האחרונה שהרעידה את מדור הדעות של הטיימס.

יש כאן הרבה מה לפרק, ואני אעבור על זה בחלקים.

ראשית, נתחיל עם המכתב הזה. וואו, איזה מכתב זה היה. כמעט 1,500 מילים וכמעט כולן מטיחות את הטיימס.

לא רק שהיא מתחה ביקורת על הטיימס על השתקת קולות, אלא שהיא אמרה שהיא מושא ל'בריונות מתמדת' מצד עמיתים. ההאשמות חמורות.

'הם קראו לי נאצית וגזענית', כתבה, 'למדתי לצחצח הערות על איך אני 'שוב כותבת על היהודים'. כמה עמיתים שנתפסו כידידותיים איתי סבלו על ידי עמיתים לעבודה. העבודה שלי והאופי שלי מושפלים בגלוי בערוצי Slack ברחבי החברה, שבהם עורכי Masthead שוקלים באופן קבוע'.

וייס אמרה שהיא נמרחה בפומבי כשקרנית וגדולה בטוויטר על ידי עובדי טיימס שמעולם לא נענשו על כך. 'הם אף פעם לא,' כתב וייס.

וייס הוסיף, 'יש תנאים לכל זה: אפליה בלתי חוקית, סביבת עבודה עוינת ושחרור בונה. אני לא מומחה משפטי. אבל אני יודע שזה לא בסדר. אני לא מבין איך אפשרת להתנהגות כזו להימשך בחברה שלך מול כל צוות העיתון והציבור. ואני בהחלט לא יכול להבין איך אתה ומנהיגי טיימס אחרים עמדתם מנגד ובו זמנית שיבחו אותי בפרטיות על האומץ שלי. להופיע לעבודה כמרכז בעיתון אמריקאי לא צריך לדרוש אומץ'.

אחר כך היא כיוונה לעיתונאות של הטיימס ואמרה שטוויטר הפכה ל'עורך האולטימטיבי של הטיימס'.

'טוויטר לא נמצא בראש התורן של הניו יורק טיימס', כתב וייס. 'אבל טוויטר הפכה לעורך האולטימטיבי שלה. ככל שהאתיקה והמוסכמות של אותה פלטפורמה הפכו לאלה של העיתון, העיתון עצמו הפך יותר ויותר למעין מרחב ביצועים. סיפורים נבחרים ומסופרים באופן שיספק את הקהל המצומצם ביותר, במקום לאפשר לציבור סקרן לקרוא על העולם ואז להסיק את המסקנות שלו. תמיד לימדו אותי שעיתונאים הואשמו בכתיבת הטיוטה הגסה הראשונה של ההיסטוריה. עכשיו, ההיסטוריה עצמה היא עוד דבר חולף שעוצב כדי להתאים לצרכים של נרטיב קבוע מראש.'

הטיימס לא נכנס למלחמת מילים פומבית עם וייס. המו'ל A.G. Sulzberger כנראה ידבר על וייס בעתיד, שכן הוא בוודאי יישאל על כך - במיוחד הטענות שלה על הטיה ליברלית. אבל בינתיים הוא לא מגיב.

בהצהרה אמרה איילין מרפי, סגנית הנשיא הבכירה לתקשורת של הטיימס, 'אנו מחויבים לטפח סביבה של דיאלוג כנה, בוחן ואמפתי בין עמיתים, כזו שבה נדרש כבוד הדדי מכולם'.

קתלין קינגסברי, עורכת עמוד המערכת בפועל של ה'טיימס', אמרה בהצהרה, 'אנו מעריכים את התרומות הרבות שבארי תרמה ל-Times Opinion. אני אישית מחויב להבטיח שהטיימס ימשיך לפרסם קולות, חוויות ונקודות מבט מכל הקשת הפוליטית בדו'ח הדעה. אנו רואים כל יום עד כמה הגישה הזו משפיעה וחשובה, במיוחד דרך ההשפעה המוגזמת שיש לעיתונאות של ה'טיימס' על השיחה הלאומית'.

בעוד שאסור להתעלם או לבטל את טענותיה להצקה על ידי עמיתים, לב ליבו של מכתב ההתפטרות של וייס (והחלק הנבדק ביותר) הוא הקביעה שלה שהטיימס נכנע לנטיות הליברליות של עובדיו וקוראיו.

היא כתבה, 'מאמרים שהיו מתפרסמים בקלות רק לפני שנתיים יגרמו כעת לעורך או סופר בצרות, אם לא יפוטרו. אם יצירה נתפסת כבעלת סיכוי לעורר תגובה פנימית או במדיה חברתית, העורך או הכותב נמנעים מלפרסם אותה. אם היא מרגישה מספיק חזקה כדי להציע זאת, היא מנווטת במהירות לקרקע בטוחה יותר. ואם, מדי פעם, היא מצליחה להוציא לאור יצירה שאינה מקדמת במפורש מטרות פרוגרסיביות, זה קורה רק לאחר שכל שורה מעסה בקפידה, מנהלת משא ומתן ומסירה אותה'.

וייס רמז לשערורייה האחרונה במחלקת העריכה של טיימס - עזיבתו של עורך מאמרי המערכת ג'יימס בנט, אשר עזב את הנייר לאחר שהטיימס פרסם מאמר שנוי במחלוקת של הסנאטור טום קוטון על שליחת הצבא לרחובות כדי להתמודד עם מפגינים.

וזה הפך לפרק האחרון בחילוקי דעות של וייס עם עמיתים. זמן לא רב לאחר פרוץ מחלוקת הכותנה, וייס פרסם א שרשור טוויטר ארוך שאמר שיש מלחמת אזרחים שמתחוללת ב'טיימס' בין 'התעוררות (בעיקר הצעירות)' ל'הליברלים (בעיקר בני 40+).

אבל, כמו כתב התקשורת של טיימס אדמונד לי ציין , עובדי טיימס רבים דחו את התיאור של וייס את המתרחש בטיימס. עורך הדעות מקס שטרסר, למשל, צייץ בטוויטר , 'אני באותה פגישה שבה נראה שבארי מצייץ חיים. זה (אינו) מדויק בשני המאפיינים: זו לא מלחמת אזרחים, זו שיחת מערכת; וזה לא מתפרק לפי קווי דורות'.

וייס, בעצמה, לא הייתה חסרת מחלוקת בטיימס. כתבי התקשורת של וושינגטון פוסט, אלהה איזדי וג'רמי בר, ​​התקשרו אליה 'כלי ברק לפוסטים שלה ברשתות החברתיות וגם לכתביה שפורסמו'. הם הצביעו על כמה דוגמאות לכתבים שנויים במחלוקת, כולל תכונה בנושא 'רשת אפל אינטלקטואלית' ומאמר על תנועת מחאה בקולג' שבה היא ציטטה חשבון טוויטר מתיחה . היא אז אמר לביל מאהר מ-HBO ש'אספסוף' של ליברלים תקף אותה על כמה טעויות שעשתה.

לי כתב כי וייס היה ' ביקורתית כלפי אישה שתיאר מפגש לא נוח עם הקומיקאי עזיז אנסארי ושאל האם האישומים בתקיפה מינית שהוגשו נגד מועמד שופט בית המשפט העליון ברט קוואנו צריכים לִפְסוֹל אותו מהתפקיד'.

כמו כן, יש לציין שבמכתב ההתפטרות שלה, נראה שהיא מתלוננת על כך שקולות מסוימים מושתקים, ובכל זאת היא התפארה על הכנסת קולות חדשים לדפי המאמר של הטיימס - מפרטת לא פחות מ-20 שמות יחד עם 'רבים אחרים'.

הסנאטור טד קרוז, אר-טקסס, צייץ בטוויטר אם קראתם רק דבר אחד השבוע, זה צריך להיות מכתב ההתפטרות של וייס. (אלכס וונג/פול דרך AP)

וייס נעלם כעת מהטיימס וזה בדרך כלל יגרור אחת משתי תגובות.

אחד, מקוראים רבים ואנשי צוות טיימס, יהיה: שחרור טוב. הדעות שלה היו מזיקות מדי פעם ומכתב ההתפטרות שלה היה התבוננות בכי של מישהו שאוהב לחלק את זה אבל לא יכול לסבול את זה כאשר היא זוכה לביקורת. והם אולי שואלים, האם היא אי פעם נמנעה מלכתוב משהו?

התגובה האחרת, של מבקרי טיימס רבים וכמה עמיתים, תהיה: ראה, עוד הוכחה לכך שהטיימס הוא שופר ליברלי שלא מאפשר קולות אחרים (שמרנים). למעשה, מכתב ההתפטרות הפך לקטנטן עבור שמרנים כגון Brit Hume של פוקס ניוז ו בן שפירו של ה-Daily Wire , ממש כמו סנטור טד קרוז ו דונלד טראמפ ג'וניור .

בלי להיות בתוך הטיימס ובמיוחד במחלקת העריכה, אי אפשר לדעת מה הכי מדויק. אבל זה לא כאילו וייס ייעלם. היא צפויה להופיע איפשהו ובמקום מפורסם.

וזה מוביל אותי לזה…

מצאתי שרשור הטוויטר הזה מאת מבקר הטלוויזיה של מגזין ניו יורק מאט זולר סייץ להיות מאוד מעורר מחשבה. הוא התחיל עם זה:

'העובדה שבארי וייס מרגישה בטוחה מספיק כדי לעזוב את אחת התפקידים היוקרתיים ביותר בעיתונאות כשהכלכלה כולה קורסת, אומרת לך את כל מה שאתה צריך לדעת על האופן שבו אישים מהימין מוגנים על ידי רשת הביטחון של מדינת הרווחה התקשורתית השמרנית'.

והוא הגן על עמיתיו של וייס שהיו ביקורתיים כלפיה על ידי ציוץ , 'פשוט התגברתי לחלוטין על הרעיון הזה ש'מקצוענות' פירושה להחזיק את הלשון שלך כשמישהו בפרסום שלך, או בתחומך, אומר או עושה משהו שמשפיע לרעה עליך ועל האנשים שאתה עובד איתם. איפה תומכי 'חופש הביטוי' בנושא זה?'

צולר זייץ ממשיך ואומר שברגע שקולות שמרניים יגיעו לרמה מסוימת של 'תהילה' תמיד תהיה להם עבודה. אתה יכול לקרוא את השרשור בעצמך ולגבש דעות משלך.

אבל כאן היה החלק שבאמת הדהד אותי. הוא כתב , 'אני נוסטלגי לימים שלי בעיתונות בניו יורק, שבה לכותבים ימניים קיצוניים, שמאלנים ביותר ובלתי ניתנים לקטגוריה אידיאולוגית, לא רק היו דעות שונות על דברים, אלא קראו זה לזה בדפוס, בשמם, מגיליון לגיליון .'

וייס לא היה הסופר בעל הפרופיל היחיד שהתפטר ביום שלישי. אנדרו סאליבן צייץ שזה יהיה השבוע האחרון שלו בניו יורק מגזין. הסיבות שלו נשמעות דומות לאלו של וייס.

סאליבן צייץ בטוויטר , 'אני עצוב כי העורכים שעבדתי איתם הם מהטובים בארץ, ואני אסיר תודה להם על שיפור ניכר בעבודתי'.

סאליבן, שנמצא בניו יורק מאז 2016, אמר כי 'לא היה לו בשר' עם עמיתיו ולא נתן סיבה ספציפית להתפטרותו, אך הוסיף, 'הסיבות הבסיסיות לפיצול הן די ברורות מאליהן, וכן אני אדון בשאלות הרחבות יותר הכרוכות בטור האחרון שלי ביום שישי הקרוב'.

סאליבן אמר שהטור שלו ימשיך במקום אחר וכי ביום שישי הוא 'יפרט כמה חדשות מרגשות'.

בתזכיר לצוות שהגיע לידי קרי פלין מ-CNN העורך הראשי בניו יורק, דייוויד האסקל, אמר שהפרידה הייתה 'הדדית'. הוא אמר, 'אנדרו ואני הסכמנו שפרויקט העריכה שלו ושל המגזין, למרות שהם חופפים במובנים רבים, כבר לא היו ההתאמה הנכונה זה לזה'.

האסקל אכן רמז להבדלים עם סאליבן, אם לא בדעות פוליטיות אז בגישה.

'אני משתדל מאוד ליצור במגזין הזה מרחב אזרחי, מכבד, ישר מבחינה אינטלקטואלית לדיון פוליטי', אמר האסקאל. 'אני מאמין שיש דרך לכתוב מנקודת מבט שמרנית על כמה מהנושאים הטעונים ביותר מבחינה פוליטית של החיים האמריקאים תוך שמירה על הערכים שלנו. אני גם חושב שדווקא למגזין שלנו יש הזדמנות להיות מקום שבו הפרויקט הליברלי מופרך, כלומר לא רק מעודד אלא גם נחקר'.

האם זה לא יהיה משהו אם אנדרו סאליבן ובארי וייס יתפטרו באותו יום רק כדי שיוכלו להתחיל איזשהו מיזם משותף ביחד? רק מחשבה.

ספרה החדש של מרגרט סאליבן יצא לאור. בעל טור התקשורת של וושינגטון פוסט כתב על חדשות מקומיות ב-'Ghosting the News: Local Journalism and the Crisis of American Democracy'. אנליסט עסקי התקשורת של פוינטר ריק אדמונדס לאחרונה סקר את הספר .

עכשיו באתר של פוינטר נמצא an ראיון שעשה סאליבן עם מארק ג'ייקוב של יוזמת החדשות המקומיות של מדיל של אוניברסיטת נורת'ווסטרן. בדוק את כל השיחה, אבל מצאתי את זה מעניין במיוחד:

מארק יעקב: בספרך אתה כותב שהירידה המדאיגה בסיקור העיתונים המקומיים עשויה לאפשר לשחיתות השלטונית לפרוח. אתה יכול לדבר על זה?

מרגרט סאליבן: אחד הדברים שהעיתונים המקומיים עשו טוב, בדרך כלל, במשך עשורים רבים הוא לעשות סוג של סיקור ממשלתי מפורט שאיננו רואים בסוגים אחרים של מדיה חדשותית. זה לא אומר שכתב רדיו מקומי לא עושה עבודה מצוינת או שהטלוויזיה המקומית לא יכולה לעשות עבודת תחקיר טובה במיוחד. אבל לעיתונים מקומיים יש היסטוריה של הופעה בכל ישיבת דירקטוריון, אולי אפילו בישיבות הוועדה, עובדת על המקורות הללו לאורך זמן, והצליחה להבין, דרך הקצב המפורט הזה והסיקור המקומי, איך מוציאים את כספי המס של אנשים.

סאליבן המשיך וסיפר על האופן שבו כתבת ב'באפלו ניוז', ברברה או'בריאן, עשתה עבודה עיתונאית 'מצמררת' ובסופו של דבר גילתה 'תשלום בלתי מוסבר של 100,000 דולר לשריף שפורש'.

סיפור כזה אולי לא יזכה בפוליצר, אמר סאליבן, אבל זה סוג העיתונות של כלבי השמירה שהוא קריטי לכל קהילה.

מרי טראמפ, משמאל, מתראיינת ביום שלישי לג'ורג' סטפנופולוס של חדשות ABC. (באדיבות: חדשות ABC)

מגיש ראשי חדשות ABC, ג'ורג' סטפנופולוס, ישב עם אחייניתו של הנשיא דונלד טראמפ, מרי טראמפ, לראיון בלעדי ביום שלישי. ספרה של מרי טראמפ, 'Too Much and Never Enough: How My Family Create the World's Most Dangerous Man', בהוצאת סיימון ושוסטר, יצא לאור ביום שלישי. הראיון של סטפנופולוס איתה ישודר הבוקר ב'בוקר טוב אמריקה'. חלק ממנו הוצג ביום שני בלילה ב'חדשות העולם הלילה' של ABC.

במהלך נקודה אחת, סטפנופולוס שאל, 'אם אתה בחדר הסגלגל היום, מה היית אומר לו?'

היא אמרה, 'תתפטר'.

זוכרים את הערב שבו המפגינים בוושינגטון הבירה נדחקו על ידי הרשויות כדי שהנשיא טראמפ יוכל לעמוד מול כנסייה? אלן סיגל של הצלצול עם 'לילה אחד ב-DC: ההיסטוריה שבעל פה של 1 ביוני 2020.'

במאמר דעה עבור הוושינגטון פוסט, פרופסור הרווארד ג'וזף ג'י אלן נותן לנו שש סיבות לאופטימיות לגבי נגיף הקורונה .

קרייג ג'נקינס של נשר עם 'קניה ווסט והתקשורת שוב משחקים משחק מסוכן'.

יש לך משוב או טיפ? שלח דוא'ל למייל לכותב התקשורת הבכיר של פוינטר טום ג'ונס.

• הביאו אמפתיה לדיווח שלכם כדי לטפח מקורות - 16 ביולי בשעה 14:00. מזרח, פוינטר
• הפוך את העיצוב ליותר כולל: הבס הטיה לא מודעת בוויזואליות - 22 ביולי בשעה 14:00. מזרח, פוינטר
• בניית מותג אישי ניתן להרחבה - סמינר קבוצתי מקוון מתחיל ב-31 ביולי, פוינטר

רוצה לקבל את התדריך הזה בתיבת הדואר הנכנס שלך? הירשם כאן.