ג'ון לואיס: חיים של סיפורים רבי עוצמה

4 שיעורים שעיתונאים יכולים ללמוד מלואיס, וכיצד חיי הסיפורים העוצמתיים שלו נושאים מסרים חשובים להיום

ג'ון לואיס עומד מול ג'ון לואיס פרידום פארקווי רגעים לאחר ששמו החדש נחשף באטלנטה, 22 באוגוסט 2018. אטלנטה כיבדה את לואיס בכך ששינתה את שמו של רחוב על שם אייקון זכויות האזרח. (תמונות AP/ברינלי הינמן)

ג'ון לואיס עוזב חיים של סיפורים רבי עוצמה, סיפורים שהוא סיפר, שאחרים סיפרו עליו ושמיליונים ראו בקטעי חדשות וסרטים בטלוויזיה. הסיפורים הללו נושאים מסרים חשובים לחברה כיום, במיוחד עבור עיתונאים.

לואיס סיפר כיצד תרגל את ייעודו כילד קטן בכך שהטיף לתרנגולות משפחתו. כנער ממחוז פייק, ליד טרוי, אלבמה, הוא הלך לקולג' הבפטיסטים האמריקאי של נאשוויל ומצא את המשימה שלו בצדק חברתי. הוא היה בן 18 כשכתב לשר צעיר במונטגומרי, אלבמה, בשם מרטין לותר קינג ג'וניור קינג הזמין את לואיס להיפגש וכינה אותו 'הילד מטרויה'.

עד גיל 23 לואיס היה הנואם הצעיר ביותר במצעד בוושינגטון ב-1963. שנתיים לאחר מכן הוא היה האיש במעיל הטרנץ' שמנת שהוכה על ידי כוחות המדינה במהלך צעדה על פני גשר אדמונד פטוס של סלמה. מאוחר יותר כיהן כמעט 34 שנים כחבר קונגרס אמריקאי מג'ורג'יה, וייצג את אטלנטה.

בהוראת פוינטר שלי השתמשתי לעתים קרובות בסיפור הכותרת מתוך 'ללכת עם הרוח: זיכרונות של התנועה'. לואיס ומייקל ד'אורסו כתבו יחד את הספר עטור הפרסים. הפרולוג מספר על ג'ון לואיס בן ה-4, שלושת אחיו ותריסר בני דודים משחקים בעפר מחוץ לבית של דודה. השמיים התקדרו, הרוח התגברה וברקים הבזיקו למרחוק.

דודתו אספה אותם לביתה. עד מהרה החלה הרוח להרעיד את המבנה, ואף העלתה פינה בבית.

דודתו של לואיס ביקשה מהילדים לשלב ידיים, ליצור קו על פני החדר ולצעוד יחד. כשהסערה ניסתה להרים את הבית, הם הלכו הלוך ושוב, קדימה ואחורה, כשהמשקל של גופם הקטן מחזיק את הבית למטה.

לואיס אמר שהסיפור מסמל את האתגר של ארצות הברית, את המאבק להגיב בהגינות, בכבוד וביחד בכל המאבקים העומדים בפנינו.

עיתונאים יכולים למצוא גם ארבעה שיעורים בסיפור.

1. לגרום לאנשים לראות. הסיפור חי כך שאנשים יכולים לדמיין מה קורה? ג'ין רוברטס, עורך בכיר לשעבר ב'פילדלפיה אינקוויירר' וב'ניו יורק טיימס', סיפר על עבודתו, בתחילת הקריירה שלו, עבור עורך עיוור. העורך אמר לו שהוא סיקר היטב את החדשות, אבל הוא אמר, 'תגרום לי לראות.' אפילו בחברה החזותית שלנו, המוגבלת בזמן/מרחב, ספקו את ההקשר, השלמות והפרטים כדי שאנשים יוכלו לראות.
2. עזרו להם להתייחס. רובנו לא היינו בבית עץ, במיוחד במהלך סערה מציקה. עם זאת, אנו יכולים להתייחס לפחד, ואנו מבינים את כוחה של האחדות. מצא את התכונות האוניברסליות שעוזרות לאנשים להתייחס.
3. הבהירו את הנקודה. כל כך הרבה סיפורים, נאומים ותקשורת אחרת עולים או נופלים על השאלה: מה הטעם? לסיפור הזה יש נקודה ברורה להתכנס כדי להתגבר.
4. הסתמכו על כוחו של האתוס. אריסטו לימד שמסר מקבל כוח מדמותו של המתקשר. האם העיתונאי או כלי החדשות ישרים, אמיץ ועקבי לגבי ערכים? האם יש אמינות?

לג'ון לואיס הייתה משימה ברורה; הוא נשאר איתה ללא הפוגה; כוחו הגיע מהאמינות של מאבק באומץ למען משהו שווה.

לואיס הגיע לפוינטר במרץ 2016 לציון מאה שנה לפרסי פוליצר. חיכיתי כשאחרים בירכו אותו לפני שקיבלתי את פניו גם כן. ואז רכנתי פנימה ואמרתי, 'אני שמח לראות אותך כי ההורים שלי לימדו אותך.' ראשו נשבר לאחור. אמרתי, 'צ'רלס ומרי פיצג'רלד לימדו אותך במכללת הבפטיסטים האמריקאית.'

הוא חייך.

'כן, אני זוכר,' הוא אמר תפס את ידי ולחץ אותן. 'אני זוכר את שתי הילדות הקטנות האלה.'

גם אחותי הייתה שם וניגשה לברך אותו. לכמה דקות נזכרנו בתקופה של סטודנטים בקולג' קטן, שחור בהיסטוריה בטנסי, שהקריבו והפכו למנהיגים למען זכויות האזרח.

לואיס וחבריו לסטודנטים ברנרד לאפייט , ג'יימס בוול ו C.T. ויויאן , שמת באותו יום כמו לואיס, יחד עם תלמיד פיסק דיאן נאש ואחרים למדו אי אלימות, הלכו לשיעורים בקולג', הובילו מפגשים שבהם התעללו בהם וחזרו לשיעורים כשהם לא נעצרו.

חלקם הגיעו ללימוד התנ'ך באמצע השבוע בכנסייה שלי עם ראשים וזרועות עטופים בתחבושות. הייתי בערך בן 9 ולא הבנתי לגמרי, אבל ידעתי שהם היו בהפגנות במרכז העיר, וידעתי שהם וד'ר קינג משנים את העולם.

חייו של ג'ון לואיס היו מלאים בסיפורים רבי עוצמה שכדאי לספר ולספר מחדש. אחד החשובים ביותר הוא זה על שילוב ידיים והליכה משותפת בסערות.

קארן בראון דאנלפ היא נשיאה לשעבר של מכון פוינטר ונאמנה של מכללת הבפטיסטים האמריקאית.