פרויקט 'העיירות שלנו' של האטלנטיק חוזר לסיבוב שני

ג'ים ודבי פולוס. (דרך ארץ)

בשנת 2013, ג'ים ודבי פאלו יצאו במטוס החד-מנועי שלהם למה שהפך למסע חוצה-קאנטרי בן ארבע שנים בחיפוש אחר כיסים של חיוניות אזרחית מקומית.

הם כתבו על זה ספר במהלך 2017, פרסמו את 'העיירות שלנו' בשנה שעברה (לביקורות טובות ומכירות טובות), ומאז הם במעגל קידום הספר וההרצאות.

The Fallowses והאטלנטי, בחסות יוזמה של Google לבניית קהילה , החליטו שזה זמן טוב לעוד מאותו הדבר. בני הזוג השבוע התחילו את הסיבוב השני בביקור ודיווח בארבע ערים קטנות באינדיאנה, החל מ אנגולה .

סאות' בנד לא במסלול. אבל אי אפשר להתעלם מהסימטריה של התזה של הפלאו - הרבה מתרחשים בערים הקטנות יותר של אמריקה - עם הקמפיין הנשיאותי הבלתי סביר, השריפה, של ראש עיריית סאות' בנד, פיט באטיג'יג.

כפי שאמר לי הכתב הארצי הוותיק של ה'אטלנטיק', ג'ים פאלוס, הוא 'לא לוקח דעות' בשלב מוקדם זה על הסבירות שהמומנטום של באטיג'יג יימשך ושיצליח לכבוש את המועמדות.

בני הזוג מצאו תקווה והתקדמות מפתיעות ביישובים, בניגוד חריף למצב הרוח הלאומי החמוץ. 'אמרנו שזה יחלחל בסופו של דבר עד לרמה הלאומית', אמר ג'ים פאלוס.

המאמץ האטלנטי מתחיל ביום חמישי עם השקת אתר בתוך אתר המגזין, theatlantic.com/our-towns , שאליו יפרסמו הפרסים מדי שבוע, לפחות עד סוף השנה.

יש להם פרויקט צד שני בתהליך - סרט תיעודי של HBO המבוסס על הספר. הוא אמור להסתיים ולשודר עד אמצע 2020, ולכן עשוי לשמש פרשנות עקיפה על המירוץ לנשיאות, יהיו המועמדים אשר יהיו.

גם לפוליטיקה הנשיאותית היה תפקיד בהתחלה.

'עקבנו אחרי אוטובוס של רומני', אמר פולוס, 'ועלה בדעתנו שהערים היו הרבה יותר מעניינות' מהמפגש הפולחני ונאום הגדם של המועמד'.

ובכל זאת, זה אולי נראה בלתי סביר שלזוג היה ראיית הנולד בשנת 2013 לתכנן פרויקט כזה - אבל לא אם אתה מכיר את ג'ים ודבי, כפי שעשיתי מאז הקולג'. הם עברו עם שני בניהם הצעירים ליפן למספר שנים בסוף שנות ה-80 ושוב לסין בשנות ה-2000. ג'ים פיתח גם התלהבות ממטוסים קלים והפך לטייס.

חלוקת העבודה בביקורים ב-30 העיירות שתוארה הייתה שג'ים התמקד בפוליטיקה ובכלכלה, במיוחד בדרך לבנייה מחדש אם מפעל גדול ייסגר. דב התמקד בצד הרך יותר של תרבות, חינוך ואמנויות. בלשנות, היא גם התענגה על אזוריות וניאולוגיות, כמו היזם במרחב עבודה משותף בקולומבוס, אוהיו, שהשתמש ב'שיתוף פעולה' כפועל.

הטינות שהניעו את עלייתו של טראמפ היו גלויים, אמר ג'ים, 'אבל לא מצאנו נופי גיהנום'. הם בחרו מקומות בצרות - לא סיאטל או עמק סימי. אבל כשהם שם, הם מצאו חובבים ואזורים מקומיים 'שמנפרדים (מהפיצול של וושינגטון) ומוצאים דרך לעשות דברים בונים'.

הם זיהו מספר 'סימנים נפוצים להצלחה אזרחית' בעיירות הפורחות, כולל יחס מסביר פנים למהגרים ומרכז העיר עם קצת חיים - ועוד חצי אינדיקטור: מבשלת בירה אחת או כמה.

הקשר של גוגל היה לחתום כחתם בלעדי של האתר Our Towns כחלק מחבילה הכוללת מיקומי מודעות ממומנים אחרים בגרסה הדיגיטלית של The Atlantic.

החברה מקדמת את Grow with Google, יוזמה חדשה יחסית של סיוע ישיר לקהילות. בין שאר החפיפות, כמו ה-fallowses, לגדול עם גוגל יש זיקה מיוחדת לתפקיד הגובר של ספריות ציבוריות כמרכזי קהילה.

שאלתי את ג'ים אם כמה ערים תקועים בדרכן ושוננות צמיחה ביטלו את המבחן להיכלל בפרויקט. כן ולא. הם ביקשו באתר 'אטלנטיק' מועמדויות ויצאו לדרך בציפייה למצוא דברים טובים.

אבל לאחרונה, אמר, הם החלו לשים לב לקבוצות של ערים עם מסלולים מנוגדים. מדוע ריברסייד ו-Redlands של קליפורניה (עיר הולדתו של ג'ים) מצליחים טוב וסן ברנרדינו פחות? מדוע גרינוויל, דרום קרוליינה, המריאה כמרכז ייצור חדש בזמן שהעיר התאומה ספרטנבורג עומדת בקיפאון?

נדמה היה לי שתפקיד העיתונות המקומית והשלכות הלחץ הכספי על התכווצות חדרי החדשות בעיתונים קיבלו תשומת לב קלה יחסית בספר.

ג'ים מבחין בסוף המאמר הבא למהדורה בכריכה רכה כי 'העומס על התקשורת המקומית' מאפשר לנרטיב לאומי של חלוקה מרה לשלוט. הוא קורא לפילנתרופים לשקול את כלי החדשות כחלק מכריע מהתשתית הציבורית המקומית ולתמוך בהם כפי שאנדרו קרנגי עשה בספריות.

השניים מתכוונים 'להשקיע הרבה יותר זמן' בעיתונאות מקומית באתחול המחודש, הוא אמר, ולחקור עד כמה 'חיוני (עבור קהילות) למצוא קול ציבורי'. כמו כולנו, ל-Fallows אין תשובה מוכנה.

'העיירות שלנו' מתחיל בתיאור של דב על טיול חוצה קאנטרי מערבה המתפרש על פני מספר ימים. היא מתעכבת על כל מה שאתה יכול לראות מהאוויר בגובה נמוך. אירוניה בכך, שאלתי, בהתחשב בממים המוכרים של 'ארץ טיסה' ו'עיתונאות צניחה'.

הם בילו לפחות שבועיים בכל עיר ולעתים קרובות חזרו פעם נוספת או פעמיים, אמר. בהחלט לא צעד ברירת המחדל של עיתונאי העילית בחוף המזרחי המחפשים להבין את אמצע המדינה על ידי 'ללכת למסעדה ולדבר עם כמה בחורים שחובשים כובעי MAGA'.

חלקית ביקורת ביקורתית על 'העיירות שלנו' בוול סטריט ג'ורנל תהה האם השקפתם של הפלאו הייתה מוטה על ידי שיחה עם כל כך הרבה אנשים שמנסים לפרסם את הטובים ביותר בעיירות שלהם תוך כדי ניתור על בעיות.

אולי במידה מסוימת, אבל אני חושב שבני הזוג מצאו וסיפרו סיפור סמוי שראוי לתשומת לב ושהרחבה של הפרויקט תעשה את אותו הדבר.