לאחר שהענישו פיטורים, עיתונאים בניו ג'רזי מקימים עיתון מקומי משלהם

תמונה דרך קווין מאצ'אם ממונקלייר המקומית.

מונטקלייר היא מעוז ניו ג'רזי של המעמד הפריבילגי המטיל ספק בטראמפ, שחזר ליום חמישי העתידי עם מין בסכנה: עיתון חדש.

אבל, אם טראמפ היה יכול לגמור את הנשיא, מי אומר שלזרוס לא יכול לקום מאפר התקשורת ולהגיע לאנשהו?

השבועון Montclair Local הופיע לראשונה בקהילת חדרי השינה המונה 36,000 איש בעיר ניו יורק, השופעת עלובים מוכתמים בדיו ומותשים דיגיטלית. ואכן, הניו יורק טיימס תמיד יוכל לשרוד מתקפת טילים צפון קוריאנית על מנהטן על ידי הסתמכות קצרה לפחות על צבא אנשי הצוות שגרים במונטקלייר, כולל כמה מחבריי.

חבר עיתונאי בניו יורק מנסח זאת כך, ובאופן בוטה, כשהציע את האנתרופולוגיה התרבותית הזו של מונקלייר: 'מגוון. לִיבֵּרָלִי. קהילת חדר שינה של אויבי העם'. בהשוואה לשיקגו, שבה אני גר, הוא מתייחס לשכונה של ברק אובמה:

'שילוב של הייד פארק (אוי כמה שהוא רוצה!) וברבור מצפון לשיקגו עם פחות בצק ויותר גיוון.'

כן, זו עיירה משכילה, מאורסת, ליברלית פוליטית עם הרבה הכנסה פנויה - ומסורת די חזקה של סיקור מקומי שהופרעה על ידי רכישת גנט של North Jersey Media Group, שכללה את השבועון Montclair Times.

שמעתם את הנרטיב המלנכולי הזה בעבר? ענק זולל עיתונים קטנים, מבצע קיצוצים דרמטיים בצוות העובדים, מרכז פונקציות רבות, מצמצם את הדיווח בפועל - ומפחיד עוד יותר קוראים ומפרסמים?

לא מפתיע, הייתה מצוקה אזרחית למרות שהטיימס המשיך לפרסם וכמה פעולות דיגיטליות נמרצות אך קטנות שניסו לכסות את האזור, כולל תיקון , להתחבר ל ו בריסטנט .

זה מסביר כיצד פייסבוק העניקה השראה לחשיפת יום חמישי. כן, אותו לוויתן שהכשיל (עם גוגל) את שוק הפרסומות בעיתונים לדולרים דיגיטליים, בתנאי שהמקום בו פגש מנהל הטכנולוגיה המקומי, Heeten Choxi, את גוון אוראל, בעבר כתבת-עורכת אמנויות ובידור ותיקה ב-The Montclair Times.

הם היו בין המקומיים הרבים שהתלהבו על דעיכת ה'טיימס' ובסופו של דבר הרהרו לגבי התחלת משהו חדש. קיצוצים גדולים בסתיו של גנט סיפקו את הדחף האחרון לתת לזה ניסיון.

ג'ונתן אלטר, עיתונאי-סופר בולט ותושב מונקלייר, אומר, 'הגליונות הראשונים של ה- Montclair Times החדש היו מבאסים בסוף השנה שעברה (זה משתפר במקצת).'

אבל האם העיירה יכולה לתמוך במשהו חדש, אפילו טוב יותר, הוא תוהה? הוא מקווה שכן.

'התחלנו לדבר על עיתון מקומי', אומר Choxi, שהרקע שלו אינו מדיה אלא רובוטיקה וחקר בינה מלאכותית. 'אז התחלתי לעבוד על תוכנית עסקית גסה וזה נראה בר ביצוע.'

הוא ואשתו שקעו בחסכונותיהם והשקיעו כמה מאות אלפי דולרים בתור התחלה, עם תקציב שנתי ראשוני של כ-700,000 דולר וההנחה שהוא ירוץ בתחילה בהפסד.

ישנם שישה עיתונאים במשרה מלאה ועוזר עריכה המשמש כצלם להפקת מאמר בן שני מדורים, בן 16 עמודים, המודפס ב'טיימס הראלד-רקורד' במידלטאון, ניו יורק, ומועבר דרך הדואר ל- 15,000 כתובות מגורים בעיר בעלות של למעלה מ-5,000 דולר לשבוע.

למשך חודש זה יהיה בחינם. אם אתה נרשם עכשיו, זה רק 12 $ עבור מנוי שנתי, יותר לאחר מכן.

תפיסת העולם של צ'וקסי נוטה להיות דיגיטלית, כך שנדרש קצת שכנוע כדי לצאת לדפוס, מה שלדעתו הוא יתרון פוטנציאלי (הטיימס עדיין יוצא מדי שבוע). היו מפרסמים פוטנציאליים שפשוט לא היו בטוחים שזה הגיוני להם מבחינה כלכלית. אבל היו מספר לא מבוטל, אומר צ'וקסי, שרצה להיות בעיתון מודפס.

קווין מאצ'אם, העורך, נמנה עם עובדי מונטקלייר טיימס לשעבר שעלו על הסיפון, עם משימה פשוטה של ​​להיות 'אינפורמטיבי, מגיב וחיוני'.

'כולנו מבוססים כאן, מכירים את הנושאים כאן', אמר מחם. 'אנחנו הולכים לדחוף את עצמנו כפורום עירוני ולחשוב שעל ידי פתיחת דיאלוגים בעיר נוכל להיות דחף אמיתי'.

'ואנחנו רוצים להיות נייר השיא', אמר. 'חוזרים לארכיון ומשוחחים עם אנשים שחיים כאן עשרות שנים, הם מעריכים עיתונות ויש להם משהו מקיף שהם יכולים להחזיק'.

המהדורה הראשונה של יום חמישי מובילה עם קבוצות במונטקלייר שמתגייסות נגד טראמפ. 'זו עיירה מאוד שמאלנית ודמוקרטית', אומר מחם, 'וקבוצות קמו לעשות כל מיני דברים: לאתגר נציגים מקומיים, להיות פעילים, לארח ארוחות ערב לפליטים סורים'.

ואז יש עדכון על התקציב של מועצת החינוך והודעה על שיחות שמטרתן להביא סופרמרקט גדול לאזור מאתגר יותר כלכלית של העיר.

החלק השני הוא ספורט ותרבות, כאשר הראשון הוא דומיננטי ממגוון בתי הספר התיכוניים. סיקור האמנויות כולל מבט על חדש תזמורת מונטקלייר בפיקוח הקונצרטמאסטר של תזמורת המטרופוליטן אופרה, להקת ריקודים שמתכוננת למופע השנתי הגדול שלה, ראיון עם סופרת מקומית, תקציר של חודש היסטוריה של נשים ולוח שנה גדול של התרחשויות אמנויות.

'מי עוד הולך לכסות את תיאטרון האופרה של מונקלייר או תזמורת מונטקלייר אחרי שזה מתחיל?' תשאלו את גוון אוראל, בוגרת נוספת של מונטקלייר טיימס שתפקח ותטפל בסיקור האמנות והתרבות.

כשהזכרתי בפניה את האתגרים של סטארט-אפים תקשורתיים (אני מכירה מניסיון אישי), היא טוענת, 'העיתונים האלה של העיר הם דבר שונה מאוד. אני חושב שהמחזוריות הפוליטית הנוכחית העניקה לעיתונות צבר חדש ואנשים מבינים את הצורך בחדשות אמיתיות. והחדשות המקומיות והעירוניות פשוט שונות'.

'אנשים רוצים לראות תמונות של החברים שלהם וחדשות על העיר.'

'מבחינה תקציבית, הרכבנו צוות נהדר', אומר מחם. 'הבאנו אנשים שאני חושב שהם מאוד טובים והמטרות שלנו, מבחינת כסף, צנועות. אבל אין לנו בעלי מניות להגיב אליהם'.

אומרת מריל בראון, עיתונאית ויזמית מדיה נבונה שזה עתה פרש מתפקידו לאחר שייסדה וניהל את בית הספר לתקשורת ומדיה באוניברסיטת מונטקלייר סטייט, 'זו הזדמנות מרגשת שדורשת אסטרטגיה דיגיטלית מבוצעת היטב לצמיחת קהל, להגיע לדמוגרפיה הרחבה. של הקהילה הזו ולמקסם הזדמנויות הכנסה.'

'ממוקד מדי בהדפסה ייכשל מנקודת מבט עסקית', אמר. 'אבל האזור זקוק לקולות חדשים ואני מקווה שהצוות הזה יוצר אחד.'

אבוי, כשסיימתי את זה, הייתי הנמען הבלעדי בזמן אמת של תוצאות קבוצת מיקוד. ובכן, זה לא היה ממש מחקר אמפירי. זו הייתה הודעה מאת אלטר, שזה עתה הגיע הביתה ועם אשתו קרא את הגיליון הראשון.

'המייסדים המשותפים, Heeten Choxi ו-Thalla-Marie Choxi, שאני לא מכיר, עשו עבודה מצוינת בגיוס כתבים מנוסים ממקומות כמו ברגן רקורד', אמר.

'הם מכסים חדשות אמיתיות, כמו ההתנגדות לחבר קונגרס של הרפובליקה הצרפתית, רודני פרלינגהויסן, שמייצג חלק מהעיר ומסרב לחלוטין לקיים מפגש עירוני, צמיחתו של 'מועדון ארוחת הערב הסורי' (שם אנשים שוכרים פליטים סורים כדי לספק שירות מסיבות ארוחת הערב שלהם), ושימוע על דייר עוגן חדש לקניון'.

'קטע הספורט הנפרד שיתאים למונטקלייר טיימס מצוין ודף הרישומים שלם יותר מזה של מונטקלייר טיימס, שיצטרך להעלות את המשחק שלו כעת'.

השורה התחתונה שלו: 'אין לי מושג כמה עמוקים הכיסים של צ'וקסי, אבל לעיירה בת 50 אלף יש כרגע שני עיתונים מודפסים שבועיים, וזה מאוד יוצא דופן, נכון?'

אלטר הוא איש עולם, הידוע בעיקר בזכות פרשנות על עניינים פוליטיים וחברתיים לאומיים. אבל הוא ואשתו אמילי גרים בעיירה של 36,000 תושבים בשם מונטקלייר, וכמו כולנו, אכפת להם מדברים ממש בתוכם, כולל הגעתו של מפעל קמעונאי חדש.

אפילו למעורבים פוליטית, יש רק כל כך הרבה שאפשר לקחת מטראמפ, שון ספייסר, פול ריאן, כריס כריסטי, ביל אוריילי, רוש לימבו או עמוד המאמר של הניו יורק טיימס.

אז מה נסגר עם הרמזור השבור, הרסיטל בבית הספר, ראיון הסופר בספריה, מקום תיקון הנעליים הסגור או מכירת שניים על אחד בסופר? אלו החיים כפי שרובנו באמת חיים אותם.

'אנחנו נרגשים, ואנחנו חושבים שגם הקהילה תהיה', אמר אלטר.