יש שלוש אחיות לכל רופא בארה'ב, אבל אחיות מופיעות כמקורות רק ב-2% מסיפורי הבריאות.

שילוב של הטיה מגדרית ותרבות מקצועית מרחיק את הספקים המהימנים ביותר של שירותי הבריאות מפני חדשות הבריאות

השכלה לאחיות בארה'ב מציידת את האחיות במיומנויות מתקדמות ובידע מעשי שיכולים לתת מידע לעיתונות בריאות. (אלכסנדר אנדרה/UW-מדיסון)

ג'ניפר גארט התחילה לחשוב שהיא לא כל כך טובה בעבודה שלה.

כאסטרטגית תוכן של בית הספר לאחיות באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, אחת מתפקידיה הייתה להכניס נושאי סיעוד לכתבות חדשותיות והפקולטה לאחיות שלה בסיפורים אלה כמקורות מומחים. היא ניסתה גישות שונות - בחרה אנשים שלדעתה יהדהדו כמקורות וטיפחה אותם - אבל היא לא זכתה לסוג המשיכה שהיא חשבה שהתוכנית שלה ראויה לה.

ואז היא ראתה את הכותרת: 'מחקר וודהול נבדק מחדש'. וודהול, שפורסם ב-1998, היה מבט ציון דרך על אי הנראות של אחיות בסיקור חדשותי של שירותי בריאות. אחיות היוו רק 4% מהמקורות והציטוטים בסיפורי בריאות בעיתונים מובילים לאומיים ואזוריים ורק 1% בפרסומים בתעשייה כמו Modern Healthcare. צוות מבית הספר לאחיות של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון חידש את המחקר 20 שנה מאוחר יותר ומצא ששום דבר לא השתנה. אחיות היוו 2% ממקורות חדשות הבריאות. (בעוד שזה ירד מ-4% ב-1998, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית).

המחקר של וודהול הראה שהניסיון של גארט היה מייצג את עיתונאות הבריאות בארצות הברית, שבה כמעט מתעלמים מהאחיות כמקורות. גארט לא היה רע בעבודה שלה. אבל וודהול התחנן בשאלה: האם עיתונאים היו גרועים בשלהם?

אמנם קל יהיה לזכות בהטיה מגדרית על אי-נראות של אחיות בחדשות, אבל הסיפור המלא מורכב יותר. שילוב של מגדר, שגרה עיתונאית ואילוצים ותרבות הסיעוד עצמה מסבירים את תוצאות וודהול. הבנת השילוב הזה מציעה גם דרך קדימה הן לחדשות והן לאחיות, בסופו של דבר נותן קול רב יותר למקצוע המהימן ביותר של שירותי הבריאות וסיקור משופר לחולים.

בעיית המגדר של העיתונות

תעשיית החדשות של ארה'ב מתמודדת עם פערים שדווחו בהרחבה בין גברים לנשים, הן במי שמפיק את החדשות והן במי מיוצג בה. א מחקר 2017 של המרכז לתקשורת נשים מצאו שגברים מהווים 62% מהליווי וקרדיטים אחרים בכתבות חדשות בארה'ב בכל סוגי הרשתות, בעוד שנשים טוענות ל-38%. המספרים הללו משקפים מקרוב את פרויקט ניטור מדיה גלובלי לשנת 2015 , שמצא ייצוג לא פרופורציונלי בקרב מקורות מומחים המופיעים בכתבות חדשותיות. בעוד שנשים נראו בתדירות גבוהה יותר בכתבות חדשותיות מאשר במעקב של 2010, הן עדיין היוו רק כשליש מהמקורות המומחים.

המחברים של וודהול ציינו את נתוני הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה, המראים כי אחיות - ב-3.5 מיליון - הן הקבוצה הגדולה ביותר של אנשי מקצוע בתחום הבריאות בארצות הברית. במדינה יש שלוש אחיות לכל רופא אחד, וסקרים של גאלופ מוכיחים באופן עקבי שהאחיות הן המקצועניות האמינות ביותר. בשנת 2018, ארבעה מתוך חמישה משיבים של גאלופ דירגו את היושר והסטנדרטים האתיים של אחיות כ'גבוהות' או 'גבוהות מאוד'. עם זאת, הם מופיעים כמקורות ב-2% מסיפורי הבריאות שנחקרו. למה? מחברי המחקר טוענים שחלק מהסיבה היא ש-90% מהאחיות הן נשים.

'אין שום דרך לנהל את השיחה הזו מבלי לקרוא לפיל בחדר - שזהו מקצוע נשלט על ידי נשים', אומרת ג'ינה בריאן, פרופסור קליני בבית הספר לאחיות UW-Madison ואחד המקורות המומלצים של גארט עבור עיתונאים. 'זה מביא איתו כמה מהמרכיבים התרבותיים של מה זה להיות אישה, איך אנחנו מתקשרים, איך אנחנו מחזיקים מעמד כמומחים. אתה לא יכול להתעלם מהקטע הזה'.

מקצוע לא מובן

עם זאת, בריאן ומומחים אחרים מדגישים שזה לא מספיק כדי להדגיש הטיה מגדרית. זה בהחלט אחד מהצעיפים בין אחיות לעיתונות שירותי בריאות, אבל הוא משתלב עם גוונים אחרים שמסתירים את האחיות ואת השפעתן. דיאנה מייסון, שהובילה את המחקר Woodhull Revisited עם הצוות שלה בג'ורג' וושינגטון, אמרה כי אי הבנה בסיסית של מגוון הכישורים והמומחיות של האחיות מסבירה גם את כישלונם של עיתונאים להשתמש באחיות במקור. תוצאות ראשוניות מהשלב השני של המחקר שלה , שכללו ראיונות איכותיים עם עיתונאים, הראו כמה תקועים בסטריאוטיפים ישנים.

זה מהדהד עם קתרין מיי, דיקן לשעבר של בית הספר לאחיות של UW-Madison. היא מצביעה על תמונות אייקוניות של פלורנס נייטינגייל, ללא ספק הדמות ההיסטורית החשובה ביותר של האחיות, וציורים המציגים את האחות המטפלת המטפלת בחיילים במלחמת קרים. הטייק-אווי של 'הגברת עם המנורה', טוענת מיי, יוצרת 'דימוי מלאך' שמתחבר לאחיות עד היום. אבל נייטינגייל לא סתם ניחם את החיילים האלה. לאור המנורה, היא בנתה ניתוחים סטטיסטיים מתוחכמים של מתים ומתים שהיא שולחת למנהיגים פוליטיים כדי להשפיע על המדיניות ולפתח קווים מנחים לטיפול רפואי. היא איזנה טיפול עם אינטלקט ומיומנות, אך התכונות האחרונות נעדרות לעתים קרובות מההבנה המודרנית שלנו של סיעוד.

'מה שאתה צריך באחות הוא אינטלקט הנהיגה הזה המאוזן עם התשוקה הזו לדאוג לאנשים', אמרה מיי. 'בלי השכל, בלי המדע, בלי ההבנה של איך בני אדם מתאוששים, הנחמדות לא תוביל אותך לשום מקום. אחיות הן יותר מסתם אנשים נחמדים שיודעים כמה טריקים'.

אפילו כשאנשים עוברים מעבר לדימוי המלאך הזה ורואים את המומחיות שהאחיות מביאות, הם לרוב לא מצליחים להבין מה האחיות עושות. מיי מציינת שלעתים קרובות אנשים חושבים על אחיות בתרגול בבית החולים כמי שמבצעות פקודות של רופא. עם זאת, במציאות, כ-70% ממה שהאחיות עושות הוא תרגול עצמאי לחלוטין. מעבר להגדרות בית החולים, אנשים מבינים לא נכון את היקף העיסוק בסיעוד ואת החשיבות הקריטית שלו לצוות רפואי, אמרה פאולה הפמן, מנכ'לית סיעוד של מערכת הבריאות של האחיות בבית החולים במחוז המזרחי של ויסקונסין.

היא אמרה שהציבור אינו מעודכן במיוחד לגבי ספקי תרגול מתקדמים, אנשים שמתחילים לעתים קרובות בסיעוד ועוברים דרך חינוך מיוחד והכשרה קלינית כדי להפוך למרכיבי מפתח בצוותים רפואיים במערכות הבריאות. אחיות הפועלות כספקי תרגול מתקדמים כוללות אחיות, מומחים לאחיות קליניות, אחות מוסמכת מרדימים ומיילדות מוסמכות. בעוד שאנשים רבים מניחים ש'צוות רפואי' פירושו רופא, ברוב מערכות הבריאות, ספקי תרגול מתקדמים מהווים שליש או יותר מהצוות הרפואי. הפמן אמר שבמדינות עם אזורים כפריים משמעותיים, הספקים הללו הם קריטיים, אך באופן מסורתי הם נותרו מחוץ לקבלת החלטות חשובות.

'באותן קהילות בריאות כפריות, הן המטפלות היחידות', אמרה. 'הם הספקים של הצוות הרפואי, אבל לא היה להם קול ליד השולחן ועדיין אין להם בהרבה ארגונים וקהילות'.

בריאן, שפיתח ניסיון קליני עצום בנושאים פסיכיאטריים והתמכרויות, במיוחד באזורים מוחלשים, מהדהד את התסכול של הימנעות מהחלטות ושיחות פומביות למרות שיש לו פרספקטיבה ישירה על הקרקע. היא גם אמרה שכאשר היא מתראיינת לעיתונאים, שאלות מתמקדות לרוב באינטראקציות עם מטופלים, ולא במדע, בכלכלה ובפרוטוקולים בתחומי הטיפול שלה.

'אחיות הן נותני שירותי בריאות בעלי הכשרה גבוהה ומוסמכים שהוכשרו בפרקטיקה מבוססת מדע וראיות', אמרה. 'כשאני מתראיין, זה לעתים קרובות... 'מה חש המטופל?' במקום, 'ספר לי על הנוירוביולוגיה של הפרעות שימוש בחומרים'.

אילוצים תרבותיים בתוך הסיעוד

חלק מאי ההבנה הזו נובע מהסיעוד עצמו ומנושאים תרבותיים שלעתים קרובות מעוררים אנשים להישאר ברקע. הפמן מצביעה על חוויותיה עם אחיות המתייחסות לעצמן כאל מופנמות ומדגישות את המטופלים על פני עצמם.

'אחיות בסך הכל הן מטפלות בנשמה, ולכן אכפת להן מהמטופלים', אמרה. 'מבחינת ענווה, הם אנשים מאוד צנועים. הם לא אנשים שיוצאים ומחפשים שבחים על העבודה שהם עושים'.

גארט גם נאבק לעזור לחלק מהפקולטה לסיעוד ולספקים לראות את עצמם כחלק הקריטי של מערכת הבריאות שהם.

'אני מרגישה שלסיעוד יש ענווה, ואז יש לה את הדרך שלה, את ההיסטוריה שלה - את ההיסטוריה המגדרית שלה - ואת ההיסטוריה שלה של כפיפות לרפואה שזה דחיפה לגרום (אחיות) לומר, 'כן, אני מומחה לטיפול בקהילה, ואני יכול לקחת את הראיון הזה''.

תפיסת הסמכות ברפואה מהדהדת במיוחד עבור מייסון, שראיונותיו עם עיתונאים חשפו כי גם כאשר כתבים אכן יצרו קשר עם אחיות כמקורות, הם נתקלו לעתים קרובות בדחיקה מצד העורכים, שראו ברופאים את הרשויות ה'אמיתיות' בתחום הבריאות. ברירת המחדל הזו לסמכות היא סוגיה אתית בכל העיתונות, אז זה לא מפתיע לראות אותה מופיעה בהקשר הזה.

וזה קשור למרכיב אחרון של תרבות האחיות שמשאיר אותם מחוץ לחדשות: כבוד לאחיות בתוך מערכות הבריאות שלהן. מייסון אמרה כי מניסיונה, אנשי יחסי הציבור והתקשורת אינם כמו גארט, שמנסים באופן פעיל לספר את סיפורי האחיות. לעתים קרובות יותר הם הבעיה מאשר הפתרון, לא מצליחים להבין את תפקידי האחיות ומגיבים לבקשות התקשורת בהתאם.

מיי אמרה שהיא מאמינה שהמתקשרים הללו נופלים קורבן לשתי מגמות חשובות שהיא רואה: יצירת עבודתם של רופאים ומסגרת טכנו-מרכזית יותר ויותר של שירותי הבריאות. היא סיפרה ששוחחה עם חבר שכמעט מת בבית החולים שלה אבל ניצל על ידי מנתח באמצעות טכנולוגיה מובילה. עם זאת חבר זה גם הצביע על אחיות כחיוניות.

'הוא אמר, 'הרופאים הצילו את חיי, אבל האחיות החזירו לי את החיים שלי'', אמרה מיי. 'זו העבודה מאדם לאדם שזה מה שאחיות יודעות ויכולות לעשות, אבל זה מאוד קשה לתאר וזה לא סקסי. לא עשינו עבודה טובה כדי להבין איך לנסח את זה במונחים כשהכל עוסק בטכנולוגיה או בשמירה מהירה'.

הכשרת אחיות וחיבור עיתונאים

אחד המרכיבים המרכזיים לפתרון המחסור באחיות בסיקור חדשותי, טענו מומחים אלה, הוא שיפור ההכשרה ועזרה לאחיות לראות כיצד הן יכולות להיות חלק גדול יותר מהשיחה הציבורית בנושא שירותי בריאות. הצעד הראשון הוא פשוט ופרגמטי, אמר מייסון: 'זה גורם לאחיות להבין שכאשר עיתונאי מתקשר, ייתכן שהן עומדות במועד האחרון. אתה חייב להגיב מייד במקום לחכות שבוע ולקוות שאולי תתמרץ להתקשר בחזרה'.

מעבר לכך, אמר הפמן, הכללת עבודה מול הציבור כחלק מחינוך סיעודי ומבני תגמול בתוך מערכות הבריאות היא חיונית. היא אמרה שכיהן במועצות הקהילה, ראיונות עם עיתונאים ומאמרים כתיבה יכולים לעזור לאחיות לצמוח כמנהיגות, והארגונים שלהן צריכים לתמוך בהן במאמצים אלה. למערכת הבריאות של אחיות בית החולים יש מאמץ פיתוח מקצועי המתגמל את האחיות על מאמצי המעורבות הציבורית הללו. כ-30% מה-RN שלה משתתפים כעת, והאפמן אמרה שהיא מאוד תרצה לראות את המספר הזה יגדל.

היא אמרה שהיא גם רואה את עצמה גדלה יותר יזומה בהכוונת אחרים בתוך המערכת שלה להבין טוב יותר ולייצג אחיות.

'אני יכולה לעבוד עם מחלקת התקשורת שלי ולומר, 'בפעם הבאה שהתקשורת תתקשר, והם רוצים לעשות סיפור, בוא נשיג ספק תרגול מתקדם שיעשה את הסיפור'', אמרה. 'אנחנו לא עושים את זה. אנחנו נותנים להם (רופא), או שאנחנו נותנים להם מנהל. זה עלינו'.

המאמצים של Woodhull Revisited ושל מומחים אחרים לטפל בסוגיה זו מגיעים ברגע בשל בעיתונות, מכיוון שארגונים רבים התייחסו לחוסר הנראות של נשים בעיתונאות באופן כללי. סופר מדעי ידוע אד יונג כתב בצורה משכנעת ב'אטלנטיק'. על מאמציו בן השנתיים לשפר את חוסר האיזון המגדרי בסיפוריו, ולספק מפת דרכים לעיתונאים אחרים לעקוב אחריהם. ה BBC ראה שיפורים ניתנים למדידה כשהיא התחייבה ליישר את מגרש המשחקים המגדרי בשידוריה. וגם א כתב חדשות בלומברג הפך ויראלי כשהוא צייץ על השימוש בנשים כמקורות חצי מהזמן, 'משהו שנכשלתי בו כישלון חרוץ בעבר'.

מיי מצידה עובדת על תוכנית הכשרה ניסיונית בשם 'ראשונים 60' לסטודנטים לסיעוד. הוא מתמקד ב-60 השניות הראשונות של אינטראקציה בין אחות למטופל, כי זה הזמן שבו אנשים פוסקים על אמינות ואמינות - מה שמיי מכנה 'נוכחות מקצועית אותנטית'. מיי פנתה לעמית במחלקה לתיאטרון ודרמה כדי לפתח את תכנית הלימודים החדשנית, וגילתה שתלמידי משחק מאומנים בלכידת קהל במהירות ומשכנעת ויכולים לעזור לסטודנטים לסיעוד ללמוד להעביר את האותנטיות שלהם באותה מהירות והצלחה.

מיי אמרה שהיא חושבת שתכנית הלימודים יכולה לעזור לאחיות להתייחס טוב יותר לעיתונאים, משהו שהיא נאלצה לעבוד עליו בעצמה.

'הרהרתי בכל הפעמים שדיברתי עם עיתונאים, ואיך לפעמים נכנסתי לשם עם הקווים החטופים מוקדם, ופעמים אחרות הסתובבתי כמו אקדמאית אמיתית בעשבים שוטים', אמרה.

מייסון מברכת על מאמצי הכשרה מהסוג הזה וכל מה שעוזר לאחיות להתכונן להזדמנויות להוסיף את המומחיות שלהן במסגרות ציבוריות, אך היא מציינת ששום דבר לא ישתנה עד שכתבים, מפיקים ועורכים יפתחו את דעתם כיצד המומחיות הזו תעשיר סיפורים. כשהחליטה לשחזר את המחקר של וודהול, היא ציפתה שמגמות מפתח כמו חינוך נוסף וטוב יותר לאחיות ותפקידים המתרחבים של ספקי תרגול מתקדמים היו מתורגמים ליותר אחיות בחדשות. התוצאות זעזעו אותה.

'אנחנו לא אומרים שהמצב החמיר. אנחנו אומרים שהדברים לא השתנו. ואפילו זה, בעידן הזה, מזעזע'.

Kathleen Bartzen Culver היא יו'ר ג'יימס א. ברג'ס באתיקה עיתונות ומנהלת המרכז לאתיקה עיתונאית באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון.