איך להגיש 'כריך אמת' טעים?

הרוטב הסודי הוא סדר מילים מודגש.

(ברנט הופקר/שטרסטוק)

אני רוצה להעניק את תמיכתי לניסוי כיצד לפתור בעיית דיווח חמורה. אנשים חשובים מספרים שקרים. עיתונאים מבקשים לחשוף את השקרים הללו ואת הכוונות הרעות שמאחוריהם. חשיפת שקר יכולה להפיץ את השקר. האם אני מתעלם מהשקר ומקווה שהוא לא יהפוך לרעל בגוף הפוליטי? האם אני מדווח על כך, בודק את זה מול העובדות ומשאיר לציבור לתת פסק דין?

או שיש דרך אחרת?

אני מאחר למשחק, אבל האיחור שלי נתן לי כעת לבחון את דעתם של עיתונאים, חוקרים ומבקרים, המיוצגים ברצף בטוויטר המצטט את פרופסור ג'יי רוזן מאוניברסיטת ניו יורק, כתב PBS יאמיצ'ה אלסינדור, פרופסור לבלשנות בדימוס ברקלי באוניברסיטת קליפורניה, ג'ורג' לאקוף, כתב התקשורת הראשי של CNN בריאן סטלטר, וכותבת המדיה של וושינגטון פוסט מרגרט סאליבן.

לתרופה המוצעת לשקר פוליטי יש אפילו שם עכשיו, ששמעתי לראשונה במהלך שיחה על 'מקורות מהימנים', תוכנית CNN של סטלטר. קרא לזה 'כריך האמת'.

זה נובע מ עבודתו של לאקוף , מומחה לשפה אסטרטגית וניסוח טיעונים אזרחיים. הנוסחה המוצעת שלו, מסוכם בטוויטר , הולך ככה:

סנדוויץ' האמת:

1. תתחיל עם האמת. הפריים הראשון מקבל את היתרון.
2. ציין את השקר. הימנע מהגברת השפה הספציפית במידת האפשר.
3. חזור אל האמת. תמיד חזור על אמיתות יותר משקרים.

רוזן, כוכב צפון בקרב מבקרי אקדמיה של התקשורת החדשות, ציוצים : 'כמה שקרים ומעשי דיסאינפורמציה חשובים מכדי להתעלם מהם. אבל חזרה עליהם בחשבונות חדשות רק עוזרת להם להתפשט. מה לעשות? מקם את הטענה המטרידה בין הצהרות אמיתיות, כמו כריך'.

רוזן הציע 13 באוגוסט דוגמה מאלסינדור : 'עברו כמה ימים מאז הצטרפה המועמדת לסמנכ'לית, קמאלה האריס, לכרטיסים של ג'ו ביידן והתקפות לידה החלו... יועץ קמפיין של טראמפ שואל בגלוי אם האריס זכאי להיות בכרטיס. האריס נולד בארה'ב וברור שהוא כשיר'.

של רוזן קריאת הציוץ הזה : 'קודם כל ציין מה נכון. ואז הצג את ההצהרה חסרת האמת או המטעה. ואז חזור על מה שנכון, כדי שהשקר לא יהיה הרושם הראשוני ולא ההשגה'.

תרומתי הצנועה לרעיון זה תבוא מעולם הרטוריקה המעשית, המשמשת בעיתונות ובספרות. אבל לפני שאני מגיע לשם, אני לא יכול להתאפק מלשנות את שם האסטרטגיה. המבקרים של לאקוף מקדימים אותי בהרבה. א טור 5 באוגוסט בוול סטריט ג'ורנל מאת קריספין סארטוול טוען שהפתרון של לאקוף לתמרן את האנשים הוא למצוא דרך אחרת לתמרן את האנשים. הכותרת: ''סנדוויץ' האמת'? שְׁטוּיוֹת!'

בואו נחשוב על הביטוי 'כריך אמת' לרגע. על ידי הפיכת דו'ח לסנדוויץ', הפכתי את הכתב לטבח קצר-סדר. זה מושך אותי בצהובון בניו יורק, שעובד בצורה נוקשה. הקורא רעב. אני מגיש משהו טעים.

איזה סוג של כריך אתה רוצה? חזיר וגבינה? טונה? BLT? מה שהקורא יזמין, החומר שמגדיר את הסנדוויץ' יכנס באמצע. אז, במובן מסוים, ימיש אלסינדור לא הגיש כריך 'אמת', אלא כריך 'שקר'. השקר נמצא באמצע. הלחם מספק את פיסות האמת כדי להכיל את השקר. תיקון היומן: האמת בחוץ. בלוני באמצע.

במובן הרטורי, אנו יכולים להתייחס לזה כ'סדר מילים מודגש'. האסטרטגיה הזו כל כך חשובה בכל כתיבה ציבורית שאני מונה אותה כמספר 2 בין 55 כלי הכתיבה המובילים שלי: 'הזמינו מילים להדגשה. שים מילים מודגשות במשפט בהתחלה ובסוף.'

הדוגמה האהובה עלי מגיעה מהטרגדיה 'מקבת'. יש צעקה מחוץ לבמה. שליח נכנס ומודיע לתאן השאפתני מקאודור: 'המלכה, אדוני, מתה.'

כפי שתלמידי ועמיתיי יודעים, אני אף פעם לא נמאס לנתח את שש המילים הללו. הייתי כותב את זה 'המלכה מתה, אדוני.' אבל שייקספיר זומם משהו בגרסה שלו. הוא משתמש בשני פסיקים, מה שמזמין את השחקן להאט את ההצגה שלו לקבלת אפקט דרמטי. המלכה כל כך חשובה שהיא באה במקום הראשון, נושא המשפט. נימוס החצר, 'אדוני', שאינו חיוני למשמעות הבסיסית שלנו, תקוע באמצע. החדשות, האגוז, ההתגלות הטרגית - 'מת' - מגיעות אחרונות, שם הן מהדהדות.

הצורה של זה - חשוב מאוד, לא כל כך חשוב, אפילו יותר חשוב - נושאת את האלמנטים המבניים של הכריך המוצע שלנו.

בנקרולוגיה של מלאכת החדשות - שפת המוות - שומרי מסורת עשויים להאשים את שייקספיר ב'קבור את העופרת'. כמובן, להציב את המרכיב החשוב ביותר קודם יגרום לשחקן להישמע כמו יודה: 'מתה המלכה, אדוני.'

למרות הכבדות העליונה של ידיעות חדשותיות וטרשת העורקים הנרטיבית של הפירמידה ההפוכה, לעיתונאים יש את הדרך שלהם לכבד סוף טוב, בדרך כלל בצורה של 'בועט' - שליחה חכמה.

מה שאני אומר כאן הוא שעיתונאים מבינים מיצוב כצורת הדגשה - אפילו שיפוט חדשותי. מחוות העריכה הנפוצה ביותר היא להוריד משהו בסיפור ולהזיז אותו למעלה, לתת לו תשומת לב רבה יותר. מחוות העריכה השניה הנפוצה ביותר היא לקחת משהו פחות חשוב ולהזיז אותו למטה בסיפור.

עמדת הדגש הפחות מתבררת כאמצעית. כפי שהתוודה פעם ג'קי בנשינסקי הגדול: 'זכיתי לשבחים על ההנהגות שלי. זכיתי לשבחים על הסיומות שלי. אבל לא זכיתי פעם אחת לשבחים על האמצעים שלי'.

בהקשר רחב יותר, האמצע הנפול הוא בעיה בכתיבת חדשות ובקריאה. בלי פרס לקורא באמצע - אנקדוטה, ציטוט נוצץ - הקורא פונה אל היציאה. בפורמטים הדחוסים של המדיה החברתית זו פחות בעיה.

כמובן, סופר יכול לבחור להדגיש משהו על ידי הצבתו באמצע. שייקספיר הציע נקודות שיא דרמטיות במערכה 3 של מחזה בן חמש מערכות.

או שקול את המשפט הראשון של סילביה פלאת' ברומן האוטוביוגרפי שלה 'צנצנת הפעמון': 'זה היה קיץ מוזר ומחניק, הקיץ שהם חישמלו את הרוזנברגים, ולא ידעתי מה אני עושה בניו יורק'. הטלטלה הזו באמצע - על התחשמלות - תחזור ותבנה לרגע שבו הדמות הראשית תקבל טיפול בהלם לאחר ניסיון התאבדות.

אז כן, הכותב יכול לשים דגש באמצע. אבל התוצאה עלולה להיראות מבולגנת, מעוותת, נחש גדול שמנסה לעכל צב.

אנו חושבים שצורות של דיווח חדשות היו קיימות לנצח. האמת היא שכולם נוצרו - הפירמידה ההפוכה, הסיפור על האינטרס האנושי, ועכשיו הציוץ - כדי לפתור בעיות חדשות ולנצל הזדמנויות חדשות.

יש לנו בעיה חדשה לפתור. אחד גדול. בואו נתחיל לבשל.

רוי פיטר קלארק מלמד כתיבה בפוינטר. ניתן ליצור איתו קשר באמצעות דואר אלקטרוני בדוא'ל או בטוויטר בכתובת @RoyPeterClark.