עם הדיווח של מולר, התקשורת מתחילה את המבט הארוך שלה פנימה

הנשיא דונלד טראמפ מתרחק לאחר שדיבר עם התקשורת ביום ראשון, 24 במרץ 2019, בוושינגטון. משרד המשפטים אמר ביום ראשון כי החקירה של היועץ המיוחד רוברט מולר לא מצאה ראיות לכך שהקמפיין של הנשיא דונלד טראמפ 'קשר קשר או תיאם' עם רוסיה כדי להשפיע על הבחירות לנשיאות ב-2016. (צילום AP/פבלו מרטינס מונסיוואיס)

חשבון נפש. זו מילה שחוזרת על עצמה היום.

כעת, כשנראה שדו'ח מולר, לפחות על פי הסיכום של התובע הכללי ויליאם בר, פוטר את הנשיא דונלד טראמפ מהאשמה החמורה ביותר של שיתוף פעולה עם הרוסים לזיוף בחירות 2016, נבלה את הימים הקרובים, אם לא יותר, מנתח את תפקידה של התקשורת בנרטיב שבו יכול להיות שטראמפ היה נוכל.

כעת, כשחקירה כנראה אומרת שהוא לא, אנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו למה שבוודאי יהיה על הסתערות של ביקורת שתופנה כלפי התקשורת. זה כבר התחיל.ריץ' לורי מה-National Review צייץ בטוויטר , 'שלושת המפסידים הגדולים ביותר מדו'ח מולר לפי הסדר - התקשורת, התקשורת, התקשורת.' הוא גם צייץ בטוויטר שזה היה 'אחד הכישלונות התקשורתיים הגדולים ביותר של חיינו' ו התקשרו בשנתיים האחרונות 'חרפה.'

ג'ים אקוסטה מ-CNN אמר כי יועץ טראמפ אמר לו, 'זה כמו זה של ג'ראלדו ריברה ואל קפונה. כספת מחדש.' אותו יועץ אמר לאקוסטה לצפות מטראמפ להגביר את התקפות התקשורת שלו.

כך דבר היום: חשבון.

המשפט הראשון בטור מאת פול פרחי מ'וושינגטון פוסט' קרא, 'ועכשיו מגיע החשבון לתקשורת החדשות המיינסטרים ולמומחים'.

גלן גרינוולד מהאינטרפט צייץ בטוויטר ראשון בערב:

'אם אין תקשורת מתחשבת במה שהם עשו, לעולם אל תתלונן שוב כאשר אנשים תוקפים את התקשורת כ'פייק ניוז' או מזהים אותם כאחד הכוחות הרעילים וההרסניים ביותר במדינה. הם הרוויחו את ההתקפות האלה'.

פיטר בייקר של הניו יורק טיימס כתבתי שהתקשורת תעמוד כעת בפני 'חשבון'.

כשכתב לרולינג סטון, מאט טייבי היה בוטה עוד יותר. הוא כתב , 'שום דבר שטראמפ יואשם בו מעתה ואילך על ידי העיתונות לא יאמינו על ידי נתחים עצומים מהאוכלוסייה'.

הוגן או לא הוגן? האם מגיעה לתקשורת את הפגיעה שהיא תקבל במהלך הימים והשבועות הקרובים? ובכן, זה עשוי להיות תלוי איך אתה מגדיר 'מדיה'.

כמה מבקרים, כמו רייצ'ל מדאו של MSNBC, בהחלט הציעו שדו'ח מולר עלול להוביל בסופו של דבר להדחה של טראמפ. בין אם זה היה סיקור מוחץ, דעות המבוססות על דיווחים ממשיים או לא יותר מאשר משאלת לב, התוכנית של מדאו גרמה לא פעם את הצופים להאמין שימיו של טראמפ ספורים. אפילו בריאן סטלטר שנמדד בדרך כלל מ-CNN שאל בניוזלטר שלו : 'האם הצופים של מדאו מרגישים שולל עכשיו?'

ניתן לומר את אותו הדבר על כותבי טורים רבים, כותבי מאמר ואנשי דעת בטלוויזיה בכבלים שהובילו את הקהל שלהם בדרך שנראה כעת שנקלעה למבוי סתום.

אבל מה לגבי שאר הדברים שרוב האנשים מכירים כתקשורת מיינסטרים שהסיקור שלה התבסס יותר על עובדות מאשר על דעות?

בראיון לוושינגטון פוסט , העורך הראשי של הניו יורק טיימס, דין באקט, אמר, 'אני נוח עם הסיקור שלנו. זה אף פעם לא מתפקידנו לקבוע אי חוקיות, אלא לחשוף את מעשיהם של אנשים בשלטון. וזה מה שאנחנו ואחרים עשינו ונמשיך לעשות'.

הניו יורק טיימס וושינגטון פוסט זכו בשנה שעברה בפרס פוליצר לדיווח לאומי על סיקור טראמפ-רוסיה. להלן התיאור הרשמי של פוליצר מדוע זכו הטיימס והפוסט בפרס העיתונות העליון:

'עבור סיקור שמקורו במקורות עמוקים, מדווחים ללא הפוגה באינטרס הציבורי, שקדם באופן דרמטי את הבנתה של האומה לגבי ההתערבות הרוסית בבחירות לנשיאות 2016 והקשרים שלה לקמפיין טראמפ, לצוות המעבר של הנשיא הנבחר ולממשל בסופו של דבר'.

אבל טראמפ ותומכיו עשויים לומר היום, 'אילו קשרים?'

באקט אמר לפוסט, 'על התערבות רוסיה, אנחנו ואחרים כתבנו בהרחבה על הניסיון של רוסיה להשפיע על הבחירות, הן באמצעות פריצות והן באמצעות פניות ישירות של רוסים לאנשים סביב המועמד טראמפ. הסיפורים האלה היו נכונים. ושום דבר לא קרה שהטיל ספק בדיווח על ההיסטוריה הפיננסית של דונלד טראמפ, או השימוש בצדקה שלו, או כל דיווח חקירות משובח אחר בשלוש השנים האחרונות'.

Brit Hume של פוקס ניוז, באחד מכמה ציוצים שנקרעו לתקשורת, אמרה כי עיתונאים מנסים לחיות מחדש ימי תהילה וראו בטראמפ את ההזדמנות לעשות זאת. הוא צייץ בטוויטר :

'ווטרגייט נחשבה על ידי עיתונאים לרגע המפואר ביותר בהיסטוריה המודרנית של המסחר שלהם, ומאז הם חיפשו דרך לחיות אותו מחדש. התוצאה הייתה הרס הקנוניה'.

אין ספק שהתקשורת הקדישה זמן ומשאבים לסיפור. על פי דוח Tyndall , ABC, CBS ו-NBC שידרו 332 דקות בשידורי חדשות הערב שלהם על 'Russiagate' בשנה שעברה. הסיפור היחיד עם יותר סיקור היה דיוני אישור בית המשפט העליון של ברט קוואנו. בינתיים, לפי הוועדה הלאומית הרפובליקנית , הניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, CNN.com ו-MSNBC.com כתבו יחד 8,507 מאמרים על חקירת מולר.

מוגזם?

תומכי טראמפ יטענו זאת. הם יכולים לומר שהמספרים האלה היו יותר מדי, בהתחשב במה שאנחנו יודעים ברגע זה. אז שוב, ארגוני חדשות יכולים להתנגד עם העובדה שתובע מיוחד חקר את הנשיא במשך שנתיים והפליל כמה אנשים מקורבים לטראמפ. איך התקשורת יכולה לא לסקר סיפור כזה?

בסופו של דבר, כמות הכיסוי לא משנה כמו הדיוק של הכיסוי הזה. זה ימשיך להתווכח עוד זמן מה.

זה חשבון נפש?

בטור שפורסם ביום שני , כתבת המדיה של וושינגטון פוסט, מרגרט סאליבן, נתנה חשבון משלה.

'אניחושבים שמצבם של אזרחים אמריקאים היה הרבה יותר גרוע אם כתבים מיומנים לא היו חופרים בקשרים בין מקורביו של טראמפ - עד וכולל בנו דון ג'וניור - לבין הרוסים', כתב סאליבן. 'הדיווח הזה לא בוטל.'

היא גם כתבה, 'אני חושבת שדיווחים של הוושינגטון פוסט, הניו יורק טיימס, הוול סטריט ג'ורנל, באזפיד, CNN, בלומברג ניוז, הדיילי ביסט, אמא ג'ונס, פרופובליקה ואחרים הניעו שיחה לאומית שצריכה לקרות .'

והיא סיימה בכתבה שהתקשורת, 'צריכה (לא) להרשות לעצמה להיות בריונות על העבודה החשובה שעשו, וחייבת להמשיך לעשות'.

אין ספק שהתקשורת תמשיך לעשות את עבודתה בסיפור הזה. אבל אין גם ספק שהוא ימשיך להישפט על העבודה הזו, ככל הנראה עם בדיקה מדוקדקת יותר מאי פעם. וכל מהדורת חדשות צריכה לבחון מחדש איך הוא סיקר את הסיפור הזה.

איך אפשר לקרוא לכל זה? חשבון נפש. וזה רק התחיל.