למה אנחנו מסתכלים אחורה על נלסון פוינטר ועל החזון יוצא הדופן שלו

בשנת 1975, נלסון פוינטר, הבעלים של ה'סנט פטרסבורג טיימס', כתב תזכיר עם הנחיות מפורשות כיצד על העיתון לסקר את מותו בכל פעם שיבוא היום.

'רוב העיתונים משחקים יתר על המידה ברוב מקרי המוות של אנשי עיתונים', כתב פוינטר. 'בואו לא נעשה את זה במקרה שלי. ראש של עמודה אחת, בלי הערה או שלל מחווה מטופשת. וזה סיפור של יום אחד... אפשר לכלול שראיתי שאף אחד לא באמת אוהב ללכת להלוויה. אני מנסה להתחשב בחברים שלי שעלולים לבוא להלוויה שלי אם אין להם'.

שלוש שנים מאוחר יותר, מר פוינטר מת משבץ מוחי. הוא היה בן 74. עורך טיימס והנשיא יוג'ין פטרסון כתב את ההספד של מר פוינטר (הוא לא לקח כותרת, ואלמנתו של פוינטר מריון כיבדה את הבקשה שלא תהיה הלוויה). אבל הסיפור של פטרסון אכן ציטט את התזכיר של מר פוינטר.

'חשוב בסיפור הוא להדגיש שלא יהיה שום שינוי ב'טיימס הוצאה לאור' כתוצאה ממתי. אני ארדוף אותך כמו השטן אם האמור לעיל לא יתבצע. פשוט תעמוד בסטנדרטים של בעלות לאחר מכן.'

ביום שישי מציינים 40 שנה למותו של מר פוינטר. תוך סיכון של משחק יתר באיחור בפטירתו של איש חדשות, פוינטר יפרסם השבוע מספר סיפורים במבט לאחור על האיש ועל החזון יוצא הדופן שלו.

החזון הזה הוביל אותו ליצור את מה שהוא כיום מכון פוינטר. עם מותו, הוא השאיר את עיתונו, 'סנט פטרסבורג טיימס' - כיום הטמפה ביי טיימס - למכון כאמצעי לשמר את עצמאותו. מאז מותו, טווח ההגעה והשפעתו של בית הספר התרחבו מאוד; אנו מחנכים 100,000 אנשים מדי שנה, באופן אישי ומקוון, עם הכשרה ותכניות שמטרתן להעלות את איכות העיתונות על מנת לשפר את הדמוקרטיה.

בבסיס החזון של מר פוינטר נמצא מסמך שכתב ב-6 באוגוסט 1947, שכותרתו 'הסטנדרטים של בעלות'. הראשון מבין 15 הסטנדרטים הוא המצוטט ביותר: 'בעלות או השתתפות בבעלות על נכס פרסום או שידור הם אמון קדוש וזכות גדולה'.

קשורים: 10 ציטוטים של נלסון פוינטר שמחזיקים מעמד 40 שנה לאחר מותו

משם מתווה המסמך את עקרונות המפתח של מר פוינטר - הנדרים שלו לא לתת לבעלות העיתון ליפול בידי חברות הרשת; הצורך להשיג יציבות פיננסית על מנת להבטיח עצמאות חדשותית ועריכה; לפרנס את עובדיה בצורה הוגנת; וכדי לשמור על שליטה בארגון החדשות המקומי.

האם הוא רואה שידע שדורות מאוחרים יותר של משפחות עיתונים יאבדו עניין או יעדיפו לפדות את חלקם ובכך יעבירו את השליטה בחדשות לידיים של כמה תאגידים גדולים? תקן מס' 6: 'בעל רשת אינו יכול לעשות צדק עם פרסומים מקומיים או תחנות רדיו. המסירות והנאמנות שלו לכל תחום מסוים חייבות להיות מדוללות או מחולקות אם יש לו בעלות ואינטרסים אחרים'.

איך הוא יכול לדעת בשנות הארבעים שהתקדמות טכנולוגית עמוקה תשנה באופן כה דרמטי את האופן שבו חדשות ופרסומות מופקות ומועברות?

אבל הוא כן ידע. 'כשומרים על אחת החירויות החיוניות של הדמוקרטיה, אנו אשמים בפיגור טכנולוגי. התרשלנו בגילוי כלים חדשים ליישם את החופש הזה', אמר שנה לפני שסיים את הסטנדרטים. 'כענף, עלינו להשתפר ולהתרחב - אחרת נתדלדל ונמות'.

האם הוא חשד ש'חדשות מזויפות' יהיו חלק מהלקסיקון התקשורתי שלנו? תקן מס' 3: 'הבעלים...לא יכולים להתפשר על שלמות החדשות והמידע שנמכרים או ניתנים לציבור'.

נלסון פוינטר היה מאמין בכל מה שעיתונות יכולה לעשות. באתר שלנו השבוע, תשמעו עוד מהמחשבות שלו על חדשות ועל העסק של הפקתן. תלמדו על אשתו השנייה, גם היא עיתונאית, ועל השפעותיה על זרימת המידע החופשית. נסקור את מצבם של ארגוני חדשות מקומיים ועצמאיים כיום (אזהרת ספוילר: יש הרבה פחות מהם מאשר לפני 40 שנה). ונחגוג, לפחות קצת, את בית הספר הנושא את שמו ואת פועלו בבסיס אמונתו.

מלחמת העולם השנייה נמשכה רק שנתיים כאשר מר פוינטר הוציא את הסטנדרטים שלו. ימים לפני כן הוא כתב לאביו: 'היום עלינו להילחם כדי לשמר את עצם רעיון השלטון העצמי בעולם...'

חיוני לאותו אידיאל של שלטון עצמי הוא גישה קלה למידע ישר, אמין ובלתי תלוי. ארבעים שנה לאחר מותו של נלסון פוינטר, זה נכון וחשוב כתמיד.

אימון קשור

• 

  שימוש בנתונים כדי למצוא את הסיפור: סיקור גזע, פוליטיקה ועוד בשיקגו

  טיפים/הדרכה לסיפור

• 

  חשיפת הסיפורים שלא סופרו: איך לעשות עיתונאות טובה יותר בשיקגו

  סיפור סיפורים