סטיב הייז של וויקלי סטנדרד על בנייה מחדש של אמון הציבור

בתצלום הקובץ הזה של 22 בפברואר 2017, כתבים מרימים את ידיהם כשמזכיר העיתונות של הבית הלבן, שון ספייסר, עונה לשאלות במהלך התדריך היומי בחדר התדריכים לעיתונות בריידי של הבית הלבן בוושינגטון. )

כשסטיב הייז שומע פוליטיקאי מדבר נקודות במסיבת עיתונאים, יש לו תגובה שונה משל עיתונאים רבים אחרים בחדר.

זה בגלל שהוא שמרן. ולדבריו, רוב הקולגות שלו בתעשייה לא.

'אני חושב שזה טוב לפרסומים מיינסטרים להעסיק כתבים שמרנים', אמר הייז. 'פשוט יהיו לנו שאלות שונות.'

הייז, העורך הראשי ב-The Weekly Standard, מתח ביקורת על מה שהוא רואה כנטייה של התקשורת להתייחס לרפובליקנים בחשדנות ולדמוקרטים בתום לב. מאז שהנשיא טראמפ נבחר, הוא אומר, הרגלים אלה ניכרו בקלות, כאשר כתבים מפרסומים מיינסטרים נמצאים ב'מרוץ לא בריא' להוכיח שהנשיא טועה.

( אוהבים את הפודקאסט הזה? הירשם, דרג וסקור אותנו ב-iTunes ! עקבו אחרינו בטוויטר ! )

פוינטר שוחח עם הייז על הערכתו לגבי הסיקור של הנשיא טראמפ בתקשורת, איך זה לסקר את טראמפ בפרסום שמרני וכיצד כתבי תקשורת גדולים יכולים לבנות מחדש את אמון הציבור.

איך תסכם את הגישה של The Weekly Standard לסיקור נשיאות טראמפ?

דווח על החדשות. (לפני הבחירות), ניתן היה לתאר במדויק את רוב האנשים ב-The Weekly Standard כספקנים של טראמפ, אני חושב. כשהבחירות קרו וטראמפ נבחר, אני כתב מאמר מערכת למגזין ואמר שהוא לא הבחור שלנו - היו לנו הרבה חששות לגביו. החששות האלה לא נעלמים בגלל שהוא נבחר. אבל עכשיו הוא נשיא ארצות הברית, ואנחנו רוצים שהוא יצליח כי אנחנו חושבים שזה חשוב למדינה. אבל אנחנו לא הולכים להיות מאיצים.

האם הקוראים הגיבו ל-The Weekly Standard's לדחוף ליותר דיווחים על ממשל טראמפ?

ראינו תגובת קורא טובה אליו. שמנו דגש על דיווח על פני פרשנות של השתלטות חמה. יש מקום, כמובן, גם לזה. אבל מה שניסינו לעשות, גם בבחינת מי אנחנו מגייסים וגם במה שאנחנו עושים עם אנשים בצוות זה להדגיש את הדיווח. בתקופה שבה יש כל כך הרבה ויכוחים על האמת, הון-T וחדשות מזויפות ועל הטענות של ממשל טראמפ, הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא לדווח.

בסוף השבוע שבו שלח הנשיא טראמפ את הציוצים האלה שהאשים את הנשיא אובמה בהאזנת סתר, קיימנו דיון חזק בין הצוות על מה עלינו לעשות ועל מה עלינו לדווח. אבל לא העלינו שום דבר מיד. לא פרסמנו משהו שהיה ספקולטיבי או שמגיע למסקנות מיד. חיכינו, וחיכינו כמעט 36 שעות מלאות, אם זכרוני לא מותר.

כיצד באה לידי ביטוי נקודת המבט השמרנית של The Weekly Standard? אנשים נוטים לאחד את כל התקשורת השמרנית למחנה אחד. אילו הבדלים אתה רואה בינך לבין כמה מאותם פרסומים אחרים בחוץ?

חלק מזה כנראה שאנחנו מגיעים לדברים מנקודת מבט עריכה קצת שונה. אנשים מסתכלים היכן נמצא ה-Weekly Standard לעומת National Review לעומת השמרן האמריקאי מול ברייטברט. ואין ספק שאנחנו באים ממקומות שונים מאוד בסקאלה רחבה של שמרנות. קצת קשה להסביר את זה, בין השאר בגלל שיש לנו ב-The Weekly Standard כל כך הרבה אנשים שהם סוגים שונים של שמרנים או לא שמרנים או בעלי דעות שונות.

הייתי מאוד בעד מלחמת עיראק. הטיעונים הטובים ביותר נגד המלחמה ששמעתי הגיעו מעמיתי מאט לאבש, שעובד ב-The Weekly Standard. היינו כותבים זה לזה מיילים של 2,000 מילים, נלחמים על מלחמת עיראק. יש לנו הרבה מזה בצוות המגזין.

קשה לומר שיש סוג של Weekly Standard שמרני. אם הייתי צריך להצביע על דברים שמייחדים אותנו, הייתי אומר שכנראה (ש) אנחנו בהחלט חושבים שיש לנו כתיבה איכותית במיוחד, וגם ההתמקדות בדיווח.

מהי תגובתך לתגובת התקשורת המרכזית לנשיא טראמפ ולנקודות מבט שמרניות בכלל? דוגמה אחת לכך, אני חושב, הומחשה על ידי התגובה לטור האחרון של ברט סטפנס. היו כמה ביקורות נדיבות על הטור שלו וגם כמה ביקורות לא נדיבות.

יש, כך נראה לי, בתקשורת המיינסטרים, מרוץ לא בריא לנסות להדגים כמה מרושע (הנשיא טראמפ) הוא, וכמה הוא לא ישר. זה כמעט כאילו התפקיד הוא לא כל כך לדווח על מה שהוא אומר ובמידת הצורך להעריך את זה ולבדוק את זה מול מה שאנחנו יודעים שהוא נכון.

זה: האם אני יכול לנצח מישהו אחר כדי להראות כמה גרוע טראמפ? וזה גם לא בריא. אני חושב שבתקופת ממשל אובמה, התקשורת המרכזית פנתה לנשיא אובמה כאילו הוא דובר אמת בדרך כלל והיה ישר ובאופן כללי רודף מטרות טובות.

ואני חושב שההנחה ההפוכה מעידה רבות על הדיווח על הנשיא טראמפ. בדרך כלל לא בחור ישר. והוא רודף מטרות שאינן רצויות. אני חושב שזו מבט פשוט מדי על האופן שבו עיתונאים דיווחו עליו. וזה מכניס אותם לפעמים לצרות. אתה זוכר, אני בטוח, את הניו יורק טיימס צִיוּץ והתמונה זה לצד זה של הפטריוטים עם הנשיא אובמה והפטריוטים עם הנשיא טראמפ. ברור שזה נועד לרמוז שהפטריוטים לא רצו להיות עם הנשיא טראמפ. ומסתבר שהם פשוט קבעו אותם אחרת.

באיזו מידה לדעתך הספקנות של עיתונאים כלפי דונלד טראמפ מוצדקת על ידי הרקורד שלו בחוסר יושר בהשוואה לנשיאים אחרים?

הייתי אומר שספקנות תמיד מוצדקת. לא אכפת לי מי זה. אתה צריך להיות סקפטי. במובן מסוים, זה התפקיד שלנו. אבל מה שאני רואה לפעמים עם עיתונאים שמסקרים את טראמפ חורג מספקנות. זו הנחה שכל מה שהוא אומר הוא שקר. לא נכון. או פועל לקראת מטרות לא רצויות או מרושע איכשהו. ואני חושב שזה לא דחף בריא.

יכולנו להשתמש יותר בספקנות הזו תחת הנשיא אובמה. יש דוגמה שבולטת לי בראש כי הוצאתי סכום לא מבוטל על כיסוי הדברים האלה. הנשיא אובמה נתן ראיון בדצמבר 2015 לאוליבייה נוקס מ-Yahoo News.

וזה היה בעיקר ראיון שנועד לפרסם את מדיניות קובה החדשה שלו. אבל אוליבייה שאל את הנשיא גם על גואנטנמו. הנשיא העלה שתי טענות שהיו במקרה הטוב מטעות בכוונה - וכנראה פשוט לא נכונות. באחד המקרים, הוא נשאל על האנשים ששחרר מגואנטנמו. והוא אמר, טוב, תמיד ידענו שקומץ אנשים ילכו ויצטרפו שוב למאבק. ובכן, ממש מוקדם יותר באותו חודש, מנהל המודיעין הלאומי שלו נתן לו הערכה ש-196 אנשים הלכו והצטרפו שוב למאבק. זה לא קומץ.

הנשיא אמר את זה - אף אחד לא קרא לו על זה. חוויתי התקף קונפריון. כתבתי ונופפתי בזרועותיי ומנסה לגרום לאנשים לשים לב לזה. אף אחד לא קרא לו על זה. הניו יורק טיימס מעולם לא דיווח על כך.

אם מחר הייתם אחראים על אחד מארגוני החדשות המיינסטרים האלה, מה הייתם עושים כדי שהם יזכו בחזרה באמון הציבור?

חלק מהדברים שיצאו מדיוני הפאנל האינסופיים האלה ומהתבוננות בטבור הם חיוביים. הרעיון שטוב, במיוחד לפרסומים לאומיים, שיש אנשים שמגיעים ממקומות שונים בארץ.

אני חושב שזה טוב לפרסומים מיינסטרים להעסיק כתבים שמרנים. פשוט יהיו לנו שאלות שונות. אני הולך למסיבת עיתונאים, אני יכול לעמוד בין 15 כתבים שונים. והדברים שאני שומע מפיו של נשיא או מפיו של פוליטיקאי - אני פשוט הולך לשמוע אותם אחרת מרוב הקולגות שלי.

מהי השקפתך לגבי פרסומים המזוהים עם ה-alt-right משיגים אישורים להיכנס לגלריית העיתונות של הסנאט ולחדר התדריכים של ג'יימס בריידי עם פרסומים מבוססים יותר?

אני חושב שזה בסדר לפרסם פרסומי תקשורת לא מסורתיים, לא ממסדיים או לא מדור קודם. אני חושב שזה דבר טוב. בתקופת ממשל אובמה, קיבלת את האפינגטון פוסט ואחרים אישור ודיווח וסיפק דוחות מאגר ומה יש לך. אני חושב שזה בסדר גמור. הייתי עושה הבחנה בין Gateway Pundit - הם מפרסמים דברים שהם לא נכונים, הם עושים טעויות כל הזמן, זו לא התחייבות עיתונאית ממשית.

אני חושב שצריכים להיות סטנדרטים המבוססים על השאלה אם מדובר במפעלים עיתונאיים רציניים בלי להתחשב אם יש להם נטיות אידיאולוגיות לכאן או לכאן. אני חושב שזה טוב.