באותה תקופה ה-NYT הפיק סיפור מולטימדיה באמצעות בובות צל וזכה באמי

זהו הסיפור על צוות עיתונאים ואנימטורים שעבד בשלוש מדינות כדי לספר סיפור על אדם שחי חיים סודיים. העיתונאים שעבדו על הסיפור לא ייפגשו פנים אל פנים עד חודשים לאחר סיום הסיפור.

עד אז, עבודתם זכתה בפרס אמי, זכתה בהצטיינות בפרסי הצילום העולמי של העיתונות ובפסטיבל התיעוד הבינלאומי הקנדי, והייתה פיינליסטית בפרסי פיבודי.

לאישה בפריז הייתה כתב ספר על אביה, אדולפו קמינסקי. כשהיה בן 19 זייף קמינסקי דרכונים ומסמכים נוספים והציל את חייהם של 14,000 יהודים שנמלטו מהנאצים.

כל השנים הללו הוא התגורר בפריז, שלא היה ידוע לשכניו, אפילו כשהמשיך לזייף מסמכים לפליטים שנמלטו ממשלות דיכאניות מודרניות ברחבי העולם.

זה היה סיפור מדהים עד כדי כך שהצוות של הטיימס תהה איך אף אחד מעולם לא סיפר את הסיפור. הסיבה הייתה שקמינסקי לא חשף זאת, אלא לבתו.

כתבת הטיימס פמלה דרוקרמן העלתה את הרעיון לספר את סיפורו של קמינסקי ולכלול גרסת וידאו לרשת. מחלקת הווידאו הקצתה את הפרויקט למפיקות אלכסנדרה גרסיה וסמנתה סטארק.

אדולפו קמיניסקי זייף אלפי מסמכים כדי לשחרר אנשים שנמלטו מהנאצים.

כשהיה בן 17, קמינסקי, שהיה ממוצא רוסי-יהודי, התגורר בפריז הכבושה בידי הנאצים ונמלט בקושי מגירוש לאושוויץ באמצעות מסמכים מזויפים. הוא שילב את כישוריו האמנותיים עם הכשרה שלמד במכבסה להסרת צבעים וכתמים. המחתרת היהודית גייסה אותו להמציא מסמכים שיצילו חיים. עד שהמלחמה הסתיימה, קמינסקי היה הזייפן העיקרי של ההתנגדות הצרפתית.

גרסיה אמר לפוינטר. 'עמיתי סמנתה סטארק ואני קראנו את הספר והיו כל כך הרבה סיפורים עשירים שהיו כל כך דרמטיים ש(הרגשנו) שצריך לספר אותם כסיפורים - ידענו שנצטרך הרבה איורים. ואז התחלנו לחשוב על סרט מצוייר. יצרנו קשר עם כמה בתי אנימציה והערכה אחת הייתה $150,000 עבור תשע דקות של אנימציות. חשבתי 'אה-אוי כדאי שנחשוב על זה מחדש'. '

גרסיה

אלכס גרסיה הוא אחד ממספרי המולטימדיה הכי אדפטיביים שאני מכיר. היא לימדה איתי בפוינטר ומדגישה את הצורך ללמוד דרכים חדשות לסיפורים. (תוכל לדגום את עבודתה ערוץ הווידאו שלה טיימס. )

אבל לפרויקט הזה היו כל כך הרבה אתגרים.

'כל כך הרבה מהסיפור הזה היה בעבר', נזכר גרסיה. ״לילה אחד בארבע לפנות בוקר נזכרתי בחברת תיאטרון בובות חיה בצל. הם השתמשו במקרנים עיליים והם סיפרו סיפורים בשידור חי. אלוהים, הם השתמשו בנייר - כל חייו של הבחור הזה היו יצירת ניירות.'

צוות הטיימס יצר קשר עם Manual Cinema בשיקגו. Manual מתאר את תהליך הסיפור שלו: '(ידני) משלב בובות צללים בעבודת יד, טכניקות קולנועיות וסאונד ומוזיקה חדשניים ליצירת סיפורים ויזואליים סוחפים לבמה ולמסך. באמצעות מקרנים עיליים וינטג', מספר מסכים, בובות, שחקנים, מצלמות הזנה חיות, עיצוב סאונד רב-ערוצי ואנסמבל מוזיקה חיה, Manual Cinema הופך את חווית ההשתתפות בקולנוע ומחדיר בה חיים, כושר המצאה ותיאטרליות.'

והם הפכו את הפרויקט למחיר סביר מכיוון שגרסיה אמר שהעלות תהיה 'שבריר, חלק קטן מהערכות עלויות האנימציה, זה בטוח', כי קולנוע ידני היה מוקסם מהסיפור ו'הם עבדו מאוד קשה כדי לעשות את זה. לעבוד במסגרת התקציב שלנו'. Manual Cinema יצר גם פרטיטורה מקורית לסרט.

התמונה באדיבות Manual Cinema, המשתמשת בבובות נייר, מקרנים עיליים, מספר מסכים ושחקנים כדי להמחיש מופעים וסרטים חיים.

אבל היו הרבה בעיות. צוות הקולנוע הידני נסע לסקוטלנד כדי להופיע. הטיימס רצה לסיים את הסיפור. 'היו לנו שישה שבועות בערך לרכז תשע דקות של איורים לסיפור, אבל צוות ה-Manual היה לגמרי בעניין של הסיפור הזה והם רצו לעשות את זה.' בעיות לוגיסטיות מנעו מגרסיה וסטארק לנסוע לפריז. ״אז ביקשנו מהכתב לצלם טונות של תמונות של מסגרת הראיון; ניסחנו מיליון שאלות שהכתב ישאל עבורנו כדי שנוכל ליצור את קו העלילה באודיו. שכרנו צלם ומפיק שטח מלונדון כדי לצלם את הסרטון״.

אז לסיכום, הסיפור הופק מניו יורק, הכתב היה בפריז, הצלם היה מלונדון והאנימטורים היו מפיקים סרט אנימציה קצר באורך של סרט עלילתי באמצעות בובות נייר לאחר שסיימו את ההופעות החיות שלהם בסקוטלנד. באמצעות סטודיו להפקה שכור. כל הראיונות יהיו בצרפתית אז הכל ידרוש תרגום וכתוביות, ודרך אגב, כל הסיפור יהיה בגוף ראשון, כלומר כל הסיפור תלוי בזכרונותיו של אדם מזדקן שחי חיים סודיים כאדם זייפן.

אלכס גרסיה אומר שהסיפור הזה וכל האתגרים שהוא הציג שינו את הדרך שבה היא חושבת על מולטימדיה מקוונת. 'כשזה מגיע לספר סיפורים עם וידאו, היית חושב שזה חייב להתרחש בהווה בזמן אמת. זה רק הראה לי שהכל קשור לסיפור', אמרה.

הצוות ידע שהסיפור הזה יכול ללמד שיעורי חיים ולכן הטיימס פרסם משאב לסטודנטים ב'רשת הלמידה'. הוא כולל שאלות שהקוראים יכולים לשקול תוך כדי צפייה בסיפור. זהו משאב נהדר עבור מורים שרוצים לקפל את הסרטון להוראה על כתיבה או אפילו היסטוריה.

כששאלו אותו איך אדם הופך לזייפן, אמר קמינסקי 'מכורח הנסיבות ובמקרה'. זו אותה תגובה שצוות טיימס ו-Manual Cinema יכול היה לתת לגבי איך לייצר סרט תיעודי על גיבור מחתרת ששמר את הסיפור שלו לעצמו במשך 70 שנה.

אימון קשור

• 

  שימוש בנתונים כדי למצוא את הסיפור: סיקור גזע, פוליטיקה ועוד בשיקגו

  טיפים/הדרכה לסיפור

• 

  חשיפת הסיפורים שלא סופרו: איך לעשות עיתונאות טובה יותר בשיקגו

  סיפור סיפורים