'זרקור:' סרט הכנסייה של בוסטון גלוב מעורר התבוננות פנימית בעיתונות

אַחֵר

משמאל הם המנחה דיוויד סיימון, מייקל רזנדס, סשה פייפר, ג'וש סינגר, טום מקארתי, בן בראדלי ג'וניור, וולטר 'רובי' רובינסון ומרטין ברון. (צילום: Roy J. Harris Jr.)

לאחר שמחיאות הכפיים הסוערות דעכו לתצוגה המקדימה של השבוע שעבר של 'זַרקוֹר,' הסרט החדש של מייקל קיטון, הכוכבים האמיתיים התיישבו מול המסך. מרטי ברון, וולטר 'רובי' רובינסון, מייק רזנדס, סשה פייפר ובן בראדלי ג'וניור - חמש דמויות מפתח ב-2002 של בוסטון גלוב חשיפה זוכת פרס פוליצר להתעללות מינית של בני קהילה צעירים על ידי כמרים קתולים.

תגובה טובה כמו שהם נתנו לסרט, המשתתפים ב- פסטיבל סרטי חקירות , בהנחיית ה-D.C 100 כתבים הקבוצה, נראתה נלהבת לשמוע מחברי הפאנל. האם הם מאמינים שהסרט על הגילויים שלהם בני 13 יהווה השראה לעסקי החדשות במהלך המאבקים הפיננסיים והטכנולוגיים הנוכחיים שלו? (הם כן.) והאם הסרט ימשיך לזכות בקהל אוניברסלי יותר? (עדיין לא ברור, למרות שזה מרוויח באז האוסקר הגדול לפני הבכורה שלו בנובמבר.) וכמה רישיון ספרותי היה צריך כדי להפוך את מסע הפרסום של הנעליים והעיתונים מבוסס המסמכים של 'גלובס' לתמונה המרגשת שזה עתה ראו?

התשובה לשאלה האחרונה - אין הרבה רישיון בכלל.

ראיונות רגשיים מאוד עם קורבנות של כמרים מתעללים אכן עמדו בלב הדיווח של צוות זרקור של הגלוב, כפי שמראה הסרט. היו הרבה חפירות בספריות של הכנסייה והוצאת מסמכי בית משפט, כמובן, שיוצרי קולנוע עשו כמה שיותר דרמטיים. עימותים עם ההיררכיה המושרשת של הכנסייה בנו את המתח, והפכו את הניצחון של הגלוב בשבירת הסיפור למתוק יותר. ובלתי סביר ככל שזה נראה, העורך ברון אכן הציע לחפור בשערוריית הכנסייה כבר ביומו הראשון בגלובוס בשנת 2001 - פתיחה שהוכנה להוליווד אם הייתה כזו. ברון זה עתה התקבל לעבודה במיאמי הראלד, שם היה עורך בכיר.

כפי ששיחק על המסך על ידי ליב שרייבר, ברון אולי נראה נמוך מדי מכדי להיות ראש מבצע חדשות גדול. כאשר עמיתים של גלוב בסרט מציעים שהכנסייה תילחם בתקיפות בניסיונו של העיתון לתבוע לשחרור מסמכי בית המשפט, שרייבר עונה, 'טוב לדעת'. אבל כפי שחברי הקהל למדו עד מהרה מברון עצמו - כיום העורך הראשי של הוושינגטון פוסט - שרייבר קיבל את הנטייה שלו לאנדרסטייטמנט בדיוק כמו שצריך.

כשנשאל על הבמה על סצינת סרט אחת שבה מנהיגי כנסיית בוסטון מאשימים את חינוכו היהודי של ברון בחשיפה של כמרים פדופילים, העורך אמר שהדת שלו כמובן לא קשורה לזה. 'כשהגעתי לבוסטון וכשהגעתי לגלוב חיפשתי רק סיפורים טובים', אמר ברון לקהל. 'בעיני זה היה רק ​​סיפור מעניין.'

רובינסון - שיחק בצורה מבריקה על ידי קיטון, עד כדי ההומור המוזר וההגייה של 'Spawtlight' בבוסטון - רצה לוודא שכולם באולם ידעו את חשיבותו של ברון. 'לא היה סיפור, שום סרט, אם זה לא היה בשביל הבחור הזה', אמר. (ברגע אחד מרחיב במיוחד, ברון אכן דיבר בפירוט על סיפורי הכנסייה במהלך שיעור 'אימפקט עיתונאות' של אמרסון קולג' בשנת 2011 שלימדתי במהלך טיול לחדר הישיבות ממש בגלוב שבו ברון הציע לראשונה להתעמק בסיפורים על התעללות מינית על ידי כמרים.)

כקורא מקומי של 'גלובס' שעקב מקרוב אחר דיווחי הכנסייה שלו באותה תקופה - כשסיקר את עבודתו של הגלוב עבור פוינטר, ומאוחר יותר כלל אותו בספר של מקרים זוכי פוליצר, עקבתי מקרוב אחר רצף ההופעה המצליח של הסרט בפסטיבל הסרטים ותצוגות מקדימות בתקשורת בחודשים האחרונים. התעניינתי במיוחד בדעותיהם של במאי 'ספוטלייט', טום מקארתי, והתסריטאי השותף ג'וש סינגר, שניהם גם הופיעו באירוע של D.C. יוצר סרטי הטלוויזיה דיוויד סיימון, הידוע בעיקר בזכות 'The Wire', הנחה את הדיון הנמרץ. סיימון התחיל כשאפיין בצחוק את חשיפת כנסיית הגלוב כ'פורנו' למי שאוהב עיתונות.

אחרי שצפיתי בסרט רציתי לדעת עד כמה מקארתי וזינגר בדקו את עבודתם עם הכתבים והעורכים. על הבמה, העיתונאים ויוצרי הסרט הסכימו שהיה תיאום הדוק. במובן זה, נזכרתי במה שסיפר לי בוב וודוורד על יצירת 'כל אנשי הנשיא', המבוסס על הספר על ווטרגייט שכתב עם קרל ברנשטיין. 'ספוטלייט' מזכיר מאוד את הסרט המצליח ביותר משנת 1976.

כשסיימון ביקש מהכתבים להגיב על מה שהם היו רוצים ש'ספוטלייט' יכלול - או שישאיר בחוץ - התשובות היו בעיקר מצחיקות. פייפר אמרה שהיא שמחה שמקארתי עמדה בפיתוי להכניס אלמנט רומנטי, שלדעתה היה מעורב רייצ'ל מקאדמס ומארק רופאלו, שגילמו את פייפר ורזנדס. 'לא רציתי שזה ידמיין את חיי', אמרה בצחוק. 'רופלו ומקאדמס: אנשים היו אוהבים את זה.'

רזנדס ציין שאולי לא באמת הוציא יותר מ-80 דולר מכיסו כדי לשלם לפקיד עבור עותקים קריטיים של מסמכים בדיוק בזמן שבית המשפט עמד להיסגר, כפי שהוא עושה בתמונה. אבל הוא לא התלונן על החופש שנלקח. 'זו דרמטיזציה', לפי הכתב המחייך. 'כל מה שאני אגיד זה שלא הופרו חוקים בדיווח על הסיפור'.

מאט קרול - חבר נוסף ב-Spotlight כשהיא פרסמה את הסיפור - לא היה בפאנל בוושינגטון, אבל הגיב למייל. 'השחקנים בילו המון זמן בבחירת המוח שלנו לגבי מה שחשבנו והתבוננו בנו', כתב קרול, שנמצא כעת במעבדת המדיה של MIT בקיימברידג', מסצ'וסטס. 'בסרט, יש הרבה דברים קטנים בריאן [ ד'ארסי ג'יימס] עושה את זה שרק אני והאנשים האחרים בצוות, או בני משפחה/חברים קרובים היינו מרימים [כמו] שתמיד יש לי כוס דונקין דונאטס על השולחן שלי. לראות את כל הדברים הקטנים האלה זה די מגניב.'

דבר אחד שהתגעגעתי לשחזור של הסרט על סיקור הגלובוס היה כל דיון בכתיבה המעוצבת להפליא שכל כך הרבה מהסיפורים שלו מוצגים כשהם פירטו את הטרגדיה של הקורבנות. אחד היה סיפורו של רובינסון על אב שבנערותו התעללו ולא סיפר לאיש, עד שגילה שגם בנו שלו נטרף.

נוצר קשר בלוס אנג'לס לאחר שחזר הביתה מהאירוע בוושינגטון, ג'וש סינגר ציין שהאקשן של הסרט תוכנן בתוך מסגרת שהסתיימה ב 6 בינואר 2002, היום שבו הסיפור הראשון של הגלובוס על התעללות מינית בכומר הופיע. סינגר ציין כי כמה התייחסויות לסגנון כתיבה מופיעות בסרט - במיוחד כיצד ברון נטה לערוך שמות תואר מכיוון שהסיפורים לא היו זקוקים לדרמה מלאכותית. (ביום שהגלוב זכה בפוליצר שלו, רובינסון אמר במשרד ש'איפשהו בטווח ראייה מחדר החדשות הזה חייב להיות ארון מלא בשמות תואר שהוא גזר מהסיפורים האלה.')

ניתוק הסרט ב-6 בינואר גרם גם לכך שכמעט שנה שלמה של סיקור הכנסייה שהביא לפוליצר ב-2003 לא עשו את הסרט, וגם לא חברים שהצטרפו ל-Spotlight מאוחר יותר - מייקל פולסון, סטיב קורקג'יאן, טום פאררה וקווין קאלן. - למרות שחלקם קיבלו אזכורים קלים.

סצנה אחת מחוץ לרצף ב'ספוטלייט' שקוראי גלוב זהירים עשויים להבחין בה שיקפה ראיון של פייפר עם כומר שנחשד אז בהטרדת ילדים, רונלד פאקווין. בסרט, פאקווין עומד בפתח ביתו ומודה ש'השתטה' עם ילדים - רגע מזעזע עבור השחקנית מקאדמס. הראיון האמיתי של פייפר והסיפור שנוצר עם זאת, הופיע בסוף ינואר.

כשנשאל על כך באימייל, פייפר הציע שהסצנה ככל הנראה נכללה כדי להציג 'אינטראקציה עם כומר על המסך' על ידי כתב - דבר שלא התרחש רק לעתים רחוקות בחודשים שקדמו ל-6 בינואר. 'ברור שיש דרמטיות רישיון שנלקח בסרט מאז שניסו לדחוס חקירה של חמישה חודשים, בתוספת קטעים נוספים מהדיווח שלנו, לסרט של שעתיים', אמרה. סינגר הסכים, והוסיף כי ראה בבמאי מקארתי 'רצון להיות כמה שיותר אותנטי', וציין שהוא לא יכול לחשוב על שום סצנה אחרת שהתרחשה 'מחוץ לפרמטרים'.

נקודה שצוינה בקצרה ב'ספוטלייט' - אך מפורטת בשאלות ותשובות - כללה את הכוח הנוסף שקיבל הדיווח של 'גלובס' מהופיע מוקדם מאוד בעידן החדשות הדיגיטליות. מסמכי בית משפט ארורים על ידיעותיהם של פקידי הכנסייה על כמרים מתעללים הועלו לאינטרנט כדי לאפשר לקוראים לראות בעצמם מה עשתה הארכיבישוף. 'זה עשה את הסיפורים חסיני כדורים', אמר בן בראדלי לקהל; כי הקוראים יכלו לראות בעצמם שהגלוב לא מגזים.

הסרט מסתיים בגלילה ברשימות של ערים בארה'ב ובעולמיות שבהן התפשטו שערוריות הכנסייה לאחר שהגלוב פרסם את החדשות שלו.

זה היה בין המקרים הראשונים של סיקור חדש גדול, אמר רזנדס לקהל, שם 'הסיפור הפך ויראלי'.

רוי האריס סיקר סיפורים הקשורים לפוליצר עבור פוינטר בכל שנה מאז הסיפור הראשון שלו ב-Globe-Church בשנת 2003. מהדורה חדשה של ספרו, הזהב של פוליצר: מאה של עיתונאות בשירות הציבורי , כולל הדיווח שלו על הדיווח של הגלוב, אמור לצאת מ-Columbia U. Press בינואר, בזמן למלאת המאה של פרסי פוליצר.