הירי במועדון הלילה Pulse לימד אותי להטיל ספק בכל דבר, אפילו מה ששמעתי וראיתי

בתמונה של יום רביעי, 30 בנובמבר 2016, יצירות אמנות וחתימות מכסות גדר מסביב למועדון הלילה Pulse, זירת ירי המוני, באורלנדו, פלורידה (צילום AP/John Raoux)

עדיין קשה להאמין שאורלנדו היא ביתם של הירי ההמוני החמור ביותר בהיסטוריה של ארה'ב.

אפילו שישה חודשים לאחר מכן, זה סוריאליסטי לחשוב ש-49 אנשים נהרגו במועדון שאני עובר בו כל יום בדרכי לעבודה. הירי שינה את מרכז פלורידה לנצח ואיתו שינה את חדר החדשות והכתבים שלנו.

החדשות היו לא ייאמן. זה לא היה הגיוני. אפילו עיתונאים ותיקים היו באותה סירה כמוני, מישהו שסיים את לימודיו בקולג' לפני קצת יותר משנה. איש לא היה מומחה בכל הנוגע לסיקור ירי המוני והתקפה בהשראת דאעש.

אנו ממשיכים ללמוד כל יום לאחר הפיגוע. הנה כמה לקחים שלמדנו במהלך ששת החודשים האחרונים.

תשאל הכל

בערך בשעה 5 בבוקר של הירי, היה לי מושג מה קרה לאחר ששמעתי סיפורים מכמה ניצולים. ידעתי שיש לפחות 20 אנשים שנורו, בני ערובה ואיום בפצצה.

אז כששמעתי 'בום' חזק מגיע מהמועדון, מוחי פנה מיד לתרחיש הגרוע ביותר: הפצצה התפוצצה. אנשים נוספים נפצעו.

ניצול בקרבת מקום הצטופף מאחורי מכונית ואני ניגשתי לנחם אותו. הוא חשב כמוני.
שנינו טעינו לחלוטין. SWAT פוצץ חורים בצד הבניין וחילץ את הלכודים בחדרי שירותים. הם נכנסו לקרב יריות עם החמוש והרגו אותו. זה נגמר.

לפעמים העיניים והאוזניים שלך יכולות לרמות אותך.

זה שאתה שומע קולות לא אומר שזה ירי. זה שאתה שומע בום לא אומר שזו פצצה. שאל אפילו את עצמך כי מה שאתה אומר או כותב הופך לעובדות לקוראים ולצופים.

השתמש באותה שיטה כאשר אתה מדבר עם עדים או ניצולים. קשה לחקור מישהו ולהיות סקפטי לגבי הסיפור שלו במשהו טרגי כמו ירי המוני, אבל זה בהחלט משהו שלקחתי ממנו כלקח.

רבים נשבעו שהיה יורה שני בפולס באותו בוקר. אבל התברר, היה רק ​​אדם מטורף אחד עם רובה. מה שראו האנשים האלה היה טראומטי, ולעתים קרובות זה גורם להצגה שגויה של עובדות.

כמו כן, עצוב לחשוב שאנשים מנסים להרוויח מטרגדיה, אבל הם עושים זאת. היו כמה שניסו להקים חשבונות GoFundMe או שיקרו לגבי היותם בתוך מועדון הלילה כדי להשיג מזומנים.

היזהר ממי אתה מדבר. בימי הסיקור הראשונים חיפשנו ניצולים ועדים. ודא שאתה מדבר עם מישהו שבאמת היה שם. נסה לשאול אותם על פרטים שכבר אימתת או לנסות לאתר חברים שהם היו איתם כדי לעזור לאשש את הסיפור.

ארגון הוא המפתח

השעות הראשונות של הדיווח היו מטושטש. שרבטתי דפים ודפים של פתקים מרושלים במחברת שלי.
שוחחתי עם שוטרים, ניצולים ובני משפחה של הקורבנות בין שליחת עדכונים לחדר החדשות שלנו ולמדיה החברתית כשדיווחתי מחוץ לבית חולים שנחסם רק כמה ממועדון הלילה Pulse.

יום או יומיים לאחר הפיגוע, לא הצלחתי למצוא את המחברת שלי מאותו בוקר. אני חושב שאני יכול לומר שזה הסיוט הגרוע ביותר של כל כתב. קרעתי את המכונית והשולחן שלי אבל כלום. הייתי צריך את מספר הטלפון של ניצול שהצליח לצאת מהמועדון. אני מודה לאלי העיתונות כל יום שהוספתי את המספר שלו ל-Google Sheet שיצרנו זה עתה עבור הצילומים.

סיפור בסדר גודל כזה פירושו לדבר עם הרבה אנשים ולהתעדכן בהרבה מידע, שממשיך להתפרסם גם היום. הפרט הקטן ביותר יכול להיות מכריע.

יצרנו גיליון Google עם מספר כרטיסיות כדי לעזור לשמור על סדר בחדר החדשות שלנו עם אנשי קשר ומי עבד על איזה סיפור.

זה עזר לעקוב אחר סידורי הלוויה של כל אחד מהקורבנות ומצבם של הנעדרים כאשר גורלם של קורבנות רבים עדיין לא היה ידוע. מיינו גם ניצולים, האם הם נפצעו ופרטי ההתקשרות שלהם.

בדרך כלל, חדר החדשות שלנו, כמו רוב העיתונים, מופרד לפי פעימות. אבל במשך שבוע או שבועיים לאחר הירי, כולם כיסו את מועדון הלילה Pulse. שיתפתי קווים כתובים עם אנשים שמעולם לא דיברתי איתם בחדר החדשות שלנו.

היה לנו גיליון Google נפרד לבקשות לרשומות ציבוריות כדי לעקוב אחר כל מה שביקשנו ומה הייתה התגובה לבקשות הללו.

התרענו גם לכותבים אחרים כשאחד מאיתנו ראיין פקיד ציבור ראשי, כמו מפקד המשטרה או ראש העיר. זה עזר למנוע מ-20 מאיתנו להתקשר לאותו אדם לראיונות.

ככל שדיווחים, שיחות 911 וצילומים ממשיכים להתפרסם, עקבנו אחר הרשומות הללו כדי לעזור לקבל מושג טוב ומלא יותר על מה שקרה ב-12 ביוני וכיצד הדברים התגלגלו.

אין לי ספק שלולא רמת הארגון הזו, הסיקור שלנו לא היה כמעט יסודי או מדויק.

אל תפחד לבקש עזרה

כשנסעתי למועדון הלילה Pulse, כל השכונה נסגרה. בכל צומת היו שוטרים עם רובים ארוכים.

היה ברור שמה שקרה היה גדול. לא היססתי כשהתקשרתי לכתב אחר לעזרה קצת אחרי 3 לפנות בוקר. זו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי.

חיברנו את האזור. נשארתי ליד בית החולים. היא עלתה לצד השני של המועדון ונפגשה עם קורבנות ומשפחות. שנינו שלחנו עדכונים בחזרה לחדר החדשות והמשכנו לעדכן את המדיה החברתית עם העדכונים האחרונים, אבל זה היה מאוד מהמם. זו הייתה סצנה פעילה ביותר. משאיות סחבו קורבנות, ניצולים רצו לעברנו לאחר שנמלטו מהמועדון, משפחות חיפשו את יקיריהם ואז נשמע פיצוץ ויריות, שסיימו את המבחן בן שלוש השעות.

בלעדיה, הייתי מרגיש כאילו אני מבולבל מעל הראש ולא היינו עושים כמעט כל כך הרבה דיווחים מהמקום.
אותו סנטימנט הגיע במהלך הסיקור שלנו. לכל כתב יש את המומחיות שלו ואת הדבר הזה שהוא ממש טוב בו. חלק מהכתבים הצליחו להתחבר למשפחות ולניצולים בעוד שאחרים עבדו כדי לפענח מי היה היורה ומדוע הוא באורלנדו.

אל תפחד לדבר אם אתה לא מוכן למשימה או צריך יד.

זוהי התחייבות גדולה לסקר ירי המוני וזו שרוב העיתונאים לא צריכים לחוות. בקש עזרה אם צריך. אתה והסיפור שלך יהיו טובים יותר בסופו של דבר.

מקורות, מקורות, מקורות

גלשתי בפייסבוק לפני כמה ימים וראיתי את אחד מקורבנות הדופק מפרסם צילומי מסך ממיילים שקיבל מה-FBI. זה היה עוד סיפור שהעליתי לעורך שלי.

שמרתי על קשר עם רבים מהקורבנות כמו שהייתי מתקשר עם מקורות אחרים, או מתקשר כל שבוע או שולח להם הודעת פייסבוק כדי לראות איך הדברים מתנהלים.

אני מכיר את הסיפורים שלהם ואוהב לשמוע איך הם המשיכו להחלים, הן פיזית והן רגשית. רוב הזמן כשאני תופס את אחד הקורבנות, הם שולחים טיפ על משהו חדש או משהו שלא שמענו עליו.

זה הוביל למכרה זהב של סיפורים ובלעדיים.

כמו רוב העיתונים, ראינו פיטורים ותחלופה. ועם זה הגיעו כמה מהוותיקים שלנו לעזוב את חדר החדשות. הם השאירו מאחורינו חורים בסיקור שלנו, מה שאומר שלא היו לנו את כל המקורות שהיינו רוצים כשפולס קרה.

רק התחלתי בקצב חדש כשהטרגדיה התרחשה. לא פיתחתי מקורות עמוקים ברשויות אכיפת החוק שיעזרו לי לדווח על מה שקרה ואיך התפתחו הדברים. עדיין לא הייתה לי רמה כזו של אמון.

שיפור המקורות שלנו הייתה שיחה מתמדת בחדר החדשות שלנו מאז הירי.

עמיתיי לעבודה הצליחו לצבור כמה ראיונות בלעדיים ולספר כמה סיפורים מדהימים באמת הודות למקורות קרובים. זה עוזר שיש לך חבר כשאתה מתחרה עם כתבים מהוושינגטון פוסט ומהניו יורק טיימס.

זכור, גם אתה אדם

אני זוכר שלא רציתי לעזוב את חדר החדשות באותו היום הראשון. כל מה שרציתי לעשות זה לעזור ולהיות בקהילה, לספר זוויות שונות של הסיפור ולעזור להסביר את הבלתי מוסבר. גם אחרי שעבדתי כל הלילה, נשארתי עד חצות וקיבלתי את אחד העיתונים הראשונים שיוצאים מהעיתונות.

אבל כולנו נסדקים. אני זוכרת כשהכל באמת היכה בי. אמא שפגשתי בשעות המוקדמות של הירי הייתה בטלוויזיה. כשפגשתי אותה מחוץ לבית החולים, היא הייתה מטורפת ורק רצתה לדעת מה קרה לבנה. היא לא הצליחה להגיע אליו.

ואז הטלוויזיה הראתה את פניו של בנה. הוא היה אחד הקורבנות. אני זוכר איזה אגרוף בטן זה היה ולא יכולתי שלא לדמוע בחדר החדשות.

חדר החדשות שלנו הביא גורים טיפוליים ואני חושב שזו הייתה אחת הפעמים הראשונות שראיתי אנשים ממש מחייכים באותו שבוע. היה קשה להיות חזק.

כולם צריכים לפרוק ולדבר על זה. העיתון שלנו הציע טיפול חינם אם היינו צריכים את זה.

קבוצה גדולה מאיתנו יצאה גם לשתות ואוכל באותו שבוע כדי לדבר על הכל. התמיכה הייתה חשובה. רק לדבר על זה היה טיפולי.

רבים מאיתנו עבדו הרבה שעות נוספות באותו שבוע. עבדתי 40 שעות נוספות. אבל לקחתי חופשה ארוכה בשבועות שלאחר הירי. כולנו היינו צריכים קצת זמן להירגע ולהיחלץ.

אחריות לקהילה

ככל שמשתחררים יותר ויותר אודיו ווידאו מחרידים בצילומים, נאלצנו לקחת צעד אחורה ולשאול את עצמנו מה יועיל שיתוף זה לקהילה שלנו. נאבקנו על קריאות 911 בבית המשפט במאמץ לבחון כיצד הגיבו גורמי אכיפת החוק למועדון אז על כך היו הסיפורים שלנו.

קל לאנשים לומר שהתקשורת עושה טרגדיות סנסציוניות. אבל בדקנו כל דוח, סרטון וקטע אודיו כדי לראות מה תהיה התועלת לציבור.

לאורך הקווים האלה, הייתה לנו גם אחריות להיות קול עבור הקהילה שלנו.

אחד הדברים הראשונים שלמדתי על אורלנדו כשעברתי לכאן היה מידת קבלת העיר של קהילת הלהט'ב. קשה היה להבין שעכשיו העיר שלנו תהיה ידועה בהתקפה מאסיבית במועדון הומואים.
זה לא מי שהיינו.

בניגוד לכמה שרואים את אורלנדו, גם לא כולנו דיסני וורלד. כשהעולם ראה את עיניו בעיר שלנו, הראינו מי אנחנו.

אני זוכר שמיד לאחר מכן, לצד סיפורי הזוועה בתוך המועדון, חלקנו גם סיפורים של תקווה וחוסן. אחד מבעלי הטורים שלנו כתב מאמר נוגע ללב על האופן שבו הטרגדיה הזו לעולם לא תגדיר את העיר שלנו. הוא פירט מהי הקהילה שלנו באמת ומי אנחנו.

אפילו העמוד הראשון שלנו למחרת הירי היה מאמר מערכת על תקווה לעתיד, בכותרת שלנו נכתב 'הקהילה שלנו תרפא'.

כאשר עשרות כתבים מרחבי האומה והעולם נכנסו לסקר את הטרגדיה, תפקידנו הפך לא רק לדווח על החדשות אלא גם להיות קול ותזכורת שאנחנו חזקים ו-#OrlandoUnited.