פיצוי על סימן גלגל המזלות
סלבריטאים C החלפה ג

גלה תאימות על ידי סימן גלגל המזלות

ה'ניו יורק טיימס' הואשם בהתייחסות למשטרה בגלל קול פסיבי שלא היה במקום

אתיקה ואמון

האם הקול הפסיבי ממעיט את תוקפנות המשטרה? המשמעות העדינה של השפה בציוץ של NYT על מפגינים ומשטרה.

(צילום מסך, טוויטר)

ציוץ מ'ניו יורק טיימס' על הפגנות בסוף השבוע עורר ביקורת על השימוש שלו בקול הפסיבי.

הציוץ מקשר אל הסיפור הזה זה מפרט מעצרים, הטרדות והתקפות שכוונו לעיתונאים שסיקרו את ההתקוממויות הארציות בתגובה למותו של ג'ורג' פלויד במהלך מעצר במיניאפוליס בשבוע שעבר.

זה מתגרה :

רענון מהיר על בנייה אקטיבית לעומת פסיבית (או קול):

בציוץ של הניו יורק טיימס, התקרית בוושינגטון די.סי. משתמשת בבנייה אקטיבית. נושא המשפט, 'מפגינים', מבצע את הפעולה המתוארת, 'מכה'.

תקריות מיניאפוליס ולואיוויל משתמשות בבנייה פסיבית. נושאי המשפט, 'צלם' ו'כתב', בהתאמה, מקבלים את הפעולה המתוארת, 'נורה' ו'נפגע'.

המילים הראשונות של משפט נושאות באופן טבעי את משקל המשפט, כך שכותבים יכולים להשתמש בבנייה פסיבית או אקטיבית כדי להטיל משקל רב יותר על המקבל או המבצע של פעולה. מדקדקים מייעצים נגד בנייה פסיבית - למעט מקרים נדירים שבהם חשוב להדגיש את המקלט ולא את השחקן.

הקוראים מתחו ביקורת על השימוש בבנייה אקטיבית בציוץ כדי להדגיש את האלימות של המפגינים, אך הבנייה הפסיבית כדי להמעיט בתוקפנות המשטרה.

תסתכל שוב: הקו של מיניאפוליס לא שם תוקף. הקו של לואיוויל קובר את השחקן, 'קצין', באמצע המשפט, עמום בפרטים אחרים. קו DC, לעומת זאת, מוביל עם השחקן - הפעם לא שוטרים אלא 'מפגינים'.

התשובות לציוץ מיהרו להצביע על חוסר העקביות:

'מרתק איך רק למפגינים יש סוכנות', כתב @meyevee.

'זוהי דוגמה מצוינת כיצד להשתמש בקול הפסיבי כדי לשלוט בנרטיב', כתב @guillotineshout.

'האם מדריך הסגנון שלך מחייב לשמור את הקול הפסיבי לפעולות המשטרה או שזו הייתה הבחירה שלך?' כתב @jodiecongirl.

הציוץ אינו מזכיר שתי תקריות באטלנטה שהסיפור מכסה, אשר משתמשות גם בקול אקטיבי כאשר המפגינים הם השחקנים וקול פסיבי כאשר המשטרה היא השחקנים.

לא הסופרת, פרנסס רובלס, ולא עורך מדיה חברתית של הניו יורק טיימס לא הגיבו לבקשתי להגיב על הרכב הציוץ וכוונותיו.

אולי הציוץ הזה הוא דוגמה לגישה פרו-שוטרת, אנטי מרדנית ב'ניו יורק טיימס', או לפחות להטיה לא מודעת. סביר להניח, במקום זאת, זוהי תזכורת אינסופית לתפקיד המשמעותי של חיבור בעיתונות - במיוחד כאשר אנו מפרסמים תוכן על פני פלטפורמות דיגיטליות.

הציוץ מעלה תוכן מהסיפור שהוא מקדם, ומייעד אותו מחדש לפלטפורמת התווים מוגבלת. זוהי דרך נפוצה ליצור במהירות פוסטים במדיה חברתית כדי לקדם תוכן ארוך יותר.

הבנייה האקטיבית או הפסיבית שמעבירה כל תקרית בציוץ מקורה בסיפור. פרטים שאינם מופיעים בציוץ עשויים להסביר בחירות פוטנציאליות שהכותב (והעורכים) ביצעו במהלך כתיבת המאמר.

התקרית במיניאפוליס היא פשוטה. נראה שהדיווח אינו יכול לאשר מה פגע בצלם ומי צילם. משפט עובדתי ופעיל יקרא משהו כמו, 'מישהו ירה לצלם בעין עם משהו.'

אבל בלואיוויל, אנחנו מכירים את השחקן - 'קצין' - אז למה בנייה פסיבית שם?

עוד מ-POYNTER: כאשר הקול הפסיבי הוא הבחירה הטובה יותר

התקרית של לואיוויל בסיפור נכתבת, 'כתבת טלוויזיה בלואיוויל, קי., נפגעה מכדור פלפל בטלוויזיה בשידור חי על ידי קצין שנראה כי הוא מכוון אליה, מה שגרם לה לצעוק באוויר: 'אני יורים! יורים בי!'

סופר חכם מסיים בכוונה את התיאור הזה בציטוט לקבלת ההשפעה הגדולה ביותר. משמרתי את זה במקום, ניסיתי כמה דרכים לשכתב את המשפט עם בנייה אקטיבית ולשמור על אינספור הפרטים החיוניים. זה הופך למסורבל, חלש או לא ברור.

התקרית של DC בסיפור פעילה אך מובילה עם המיקום: 'מחוץ לבית הלבן, מפגינים תקפו כתב פוקס ניוז וצוותו, לקחו את המיקרופון של העיתונאי והכו אותו איתו'.

תקציר הסיפור - התקציר המופיע מתחת לכותרת - מסכם את תקרית DC עם בנייה פסיבית שמושכת את הפוקוס מהמפגינים: 'מצות טלוויזיה שהותקף על ידי מפגינים ועד לצלם שנפגע בעין, עיתונאים מצאו את עצמם ממוקדים ברחובות של אמריקה.'

ההבדל בין קול אקטיבי לפסיבי במאמר הניו יורק טיימס אינו בולט. ההקשר הדרוש בסיפור גם גורם לקורא להיות פחות נוטה להניח כוונות רעות.

בטוויטר, לעומת זאת, השורות מופיעות בזה אחר זה עם הקשר דליל. ההבדל ברור, והוא נראה מכוון. זה לא קפיצת מדרגה גדולה עבור משתמשים בפלטפורמה חברתית מתלהטת להאשים את הפרסום בהטיה.

עיתונאים כבר מודעים להשפעה של תחביר בדיווח חדשות. עלינו להיות מודעים גם לאופן שבו פלטפורמות משפיעות על ההשפעה הזו.

עוד מ-POYNTER: איך השפה הבירוקרטית חונקת את האחריות של העיתונות

הציוץ של הניו יורק טיימס מדגים כיצד שינוי במדיום יכול להגביר בחירות תחביריות עדינות אחרת. המאמר קצר, והציוץ מכסה את עיקרו. אבל עצם העברת התוכן מהמאמר להקשר של הפלטפורמה החברתית משנה משמעותית את הרושם שהוא עושה על הקורא.

לעתים קרובות מדי, פוסטים במדיה החברתית - והעתקה לפלטפורמות אחרות, כמו חיפוש ודוא'ל - הם מאמץ לאחר מחשבה על העורכים כדי לקדם את האירוע המרכזי: המאמר.

אבל חווית הקורא אינה סובבת סביב המאמר, כפי שעושה זאת היוצר. רבים לא יעברו מעבר לפלטפורמה. עלינו ליצור תוכן עבור פלטפורמות חיצוניות בקפידה כמו שאנו מחברים סיפורים לדפוס או לאתר - כולל עין שנייה כדי לתפוס השלכות לא מכוונות.

דנה סיתר עוסקת בכתיבה ועריכה משנת 2011, ומסקרת כספים אישיים, קריירה ומדיה דיגיטלית. מצא אותה ב-danasitar.com או בטוויטר ב-@danasitar.