איך העיתונות הדרומית סיכלה את הניסיון של ה-FBI למרוח את MLK

האם ייתכן שעלינו להודות לעיתונות הדרומית הלבנה של שנות ה-60 - אפילו לעיתונות ההפרדה - על איפוקה בהתנגדות לניסיונות ה-FBI למרוח על הכומר מרטין לותר קינג, ג'וניור, שערורייה מינית?

שאלה זו מועלית, אך לא מפותחת דיה, ב-א 11 בנובמבר מאמר בניו יורק טיימס נכתב על ידי ההיסטוריונית של ייל בוורלי גייג'. היא גילתה בתיקיו של ראש ה-FBI ג'יי אדגר הובר טיוטה לא מצונזרת של מה שכונה ' מכתב התאבדות .' המכתב היה חלק ממאמץ משוכלל להכפיש את קינג, שעמד לקבל את פרס נובל לשלום.

בהתבסס על האזנות רשת וקלטות אודיו, המכתב בן עמוד אחד, שנשלח כביכול על ידי אזרח שחור זועם, תיאר בשפה החיה של היום דוגמאות לבגידות הזוגיות וההרפתקאות המיניות של קינג. הסופר, למעשה סוכן FBI, איים לפרסם בעוד 34 ימים פרטים על ענייניו של קינג. 'נותר לך רק דבר אחד לעשות,' נכתב לקראת הסוף. 'אתה יודע מה זה.'

המכתב נחשב לאחת מנקודות השפל בהיסטוריה של ה-FBI. הובר כשהוא מקיש על טלפונים ומציק לחדרי מלון, התרגז על מה שנחשב בעיניו כצביעות המוסרית של קינג. 'פקידי ה-FBI החלו למסור מידע על פעילויות חדרי המלון של קינג לחברי עיתונות ידידותיים', כתב גייג', 'בתקווה להכפיש את מנהיג זכויות האזרח. לתדהמתם הסיפור לא הלך לשום מקום'.

אנו עשויים לצפות שה-FBI היה יכול למצוא איזה עורך בעיתון כלשהו בדרום - במיוחד אחד עם נטיות הפרדה - כדי לנסות לחשוף את הכשלים המוסריים של קינג. 'היום', כתב גייג', 'כמעט בלתי אפשרי לדמיין את העיתונות מסרבת לסיפור עסיסי. עבור תקשורת רעב לשערוריות, שיטות השינה של פקידי הציבור ומנהיגי המוסר שלנו הם בדרך כלל משחק הוגן... מול הסביבה הפוליטית של היום, אולי קינג היה מקבל החלטות אחרות בענייניו האישיים. אולי, עם זאת, מעולם לא הייתה לו הזדמנות להתגלות כמנהיג הציבור שהפך בסופו של דבר'.

ההסתכלות הפנימית הטובה ביותר על איך העיתונות הדרומית ריסנה את עצמה - ומדוע - מוצעת על ידי המנוח יוג'ין פטרסון , שהיה עורך של חוקת אטלנטה בין השנים 1960-1968. פטרסון יהפוך לעורך של St. Petersburg Times וכוח רב עוצמה ביצירת מה שהוא כיום מכון פוינטר. הוא שכר אותי כדי להפוך לאחד המאמנים הראשונים לכתיבה בעיתונים באמריקה.

ב-1 במאי 1965, יוג'ין פטרסון וד'ר מרטין לותר קינג ג'וניור, הופיעו יחד בפאנל ב'יום החוק ארה'ב'. באוניברסיטת פנסילבניה. פטרסון היה המנחה. (צילום פוינטר)

כשהגעתי לסנט פיט ב-1977, האוול ריינס היה עורך פוליטי של ה'טיימס', כתב וסופר מוכשר ביותר שיום אחד יהפוך לעורך הניו יורק טיימס. באותה שנה הוא יפרסם היסטוריה מקיפה בעל פה של התנועה לזכויות האזרח בשם הנשמה שלי נחה.

בספר ההוא מתאר פטרסון בפני ריינס כיצד פנה אליו ה-FBI כדי למרוח את קינג, נרטיב מטריד עמוקות, לא רק על הסיוט של האפרטהייד האמריקאי, אלא על הסכנות של סוכנויות מודיעין שחטטנות בחייו הפרטיים. אזרחים.

הנה הגרסה הדחוסה שלי של ג'ין פטרסון מדבר עם האוול ריינס, בשימוש ברשותו של האוול:

'סוכן FBI נשלח לראות אותי עם המידע המטריף שד'ר קינג היה מעורב ברומנים מיניים מחוץ לנישואים. סוכן ה-FBI, כמובן בהוראת המנהל, הובר, מכיוון שאיש לא פעל ללא הנחייתו, דחק בי - הוא אמר, 'ג'ין,... הנה אתה בעיתון הזה גידלת את ד'ר קינג להיות איזה דוגמן אמריקאי, קצת סוג של קדוש, סוג של מוסר.״ הוא אמר, ״עכשיו, הנה המידע, ולמה אתה לא מדפיס אותו?״ ה-FBI, המשטרה החשאית של המדינה הזו! והייתי צריך להסביר לו, 'תראה, אנחנו לא יומן חור הצצה. אנחנו לא מדפיסים דברים מהסוג הזה על אף גבר. ואנחנו לא מתכוונים לעשות את זה על ד'ר קינג.' ואני אמרתי, 'יותר מכך, אני בהלם שאתה מרגל אחר אזרח אמריקאי, בין אם זה ד'ר קינג או מישהו אחר כי אם זה יכול לקרות לו, זה יכול לקרות לכולנו.״ ושאלתי אותו אם הוא חושב שזה לא שימוש לרעה ב-FBI. אבל הוא מאוד נעלב ממני, שראה בנו עיתון לא מוסרי על כך שלא הדפסתי רכילות בסמטה האחורית שהמשטרה החשאית של ארצות הברית ניסתה להרוס איתה את האיש הזה'.

הסוכן ההוא סיפק לפטרסון את השם של שדה תעופה בפלורידה שאליו קינג ואישה יעזבו, אולי לאיים הקריביים, לרומן מיני. הוא עודד את פטרסון לשלוח כתב וצלם לתפוס את קינג בשעת מעשה: 'קבל תמונה של זה כמו גם סיפור על האיש הזה וחשוף אותו לדרום ולעולם'.

פטרסון השיב: 'טוב, זה חומר מסוכן, וזה לא סוג העיתונות שלנו'. בלי להירתע, ה-FBI שלח את הסוכן בחזרה בפעם השנייה, ושוב, פטרסון הראה לו את הדלת. באותה תקופה הן פטרסון והן המנטור שלו ראלף מקגיל היו ידועים בעמדות המתקדמות שלהם בנושא צדק גזעי בדרום, ואפשר היה לצפות להדוף את ג'יי אדגר הובר וחניכיו. אבל פטרסון חשף משהו עמוק יותר, ולדעתי, יותר מעורר השראה לגבי התגובה של העיתונות הדרומית.

פטרסון אמר לריינס שאחד העורכים אליהם פנה ה-FBI היה לו האריס מהאוגוסטה (Ga.) כְּרוֹנִיקָה , עיתון שתמך בהפרדה בדפי המערכת שלו. פטרסון נזכר:

'אז הייתה לי שיחת טלפון מלו האריס יום אחד, והוא אמר, 'ג'ין, הייתה לי שיחה מסוכן FBI כאן, ותתפלאו ממה שהוא סיפר לי על ד'ר קינג' ואני. אמר, 'לו, אתה מתכוון למעללי מין.' עם זה?״ הוא אמר, ״לעזאזל, לא הייתי מדפיס את הדברים האלה. זה מעבר לכל חיוור.' וזה היה עורך הפרדה שדיבר איתי. ואני אמרתי, 'לו, אני גאה בך. אני גם לא אתעסק עם זה''.

פטרסון מסכם, 'אני בטוח שהסיפור הזה הופץ לעורכים אחרים בדרום. זה מחווה לעיתונות בדרום, ה הפרדה העיתונות של אותה תקופה שאף מילה אחת מזה לא הגיעה לדפוס עד לאחר מותו של ד'ר קינג. היו גדרות מסוימות שמעבר להן העיתונות לא תלך להשמיץ ולפגוע באדם, ולא עשינו את זה לד'ר קינג'.

כשחשבתי על מעשיו של פטרסון לפני חצי מאה, תהיתי מדוע הוא לא עשה משהו כדי לחשוף את הפעולות הפזיזות של ה-FBI. למה לא לחשוף את ג'יי אדגר הובר? עלה בדעתי, כמובן, שחשיפה כזו היא חרב פיפיות. לא ניתן היה להשיג זאת ללא ראיות, והראיות הללו יכללו את המריחות נגד קינג.

אבל פטרסון, מסתבר, כן נקט בפעולה, מה שהוא מספר בראיון שלו עם ריינס. לילה אחד, פטרסון מצא את עצמו על מטוס לאטלנטה עם ג'ון דואר, אחד מעוזריו הבכירים של בובי קנדי ​​במשרד המשפטים. הובר היה אדם רב עוצמה, אך כפוף כביכול להוראת התובע הכללי. 'אני רוצה שתספר על זה לתובע הכללי,' אמר פטרסון. 'הוא צריך לדעת מה ה-FBI זומם'.

'כי ככל שחשבתי על זה יותר,' אמר פטרסון, 'כך הייתי מודאג יותר מהשימוש לרעה בסמכויות המשטרה החשאית'. פטרסון זכר שלאורך הנרטיב שלו, דואר מעולם לא הביט בו, בוהה ישר קדימה בדממה אבנים. 'ופתאום,' אמר פטרסון, 'זה היכה בי כמו קול רעם שבובי קנדי ​​ידע על כך. גרמתי לדואר אי נוחות רבה בכך שקשרתי את זה אליו. אף הבעה אחת לא חצתה את הפרצוף המתוק שלו. הוא פשוט לא הגיב. זה היה כמו לדבר עם מת.'

(במקרה, דואר בדיוק מת בגיל 92 ב-11 בנובמבר , היום שבו הופיע המאמר של גייג' על 'מכתב ההתאבדות' ב'טיימס'.)

ישנם לקחים רבי עוצמה שניתן להפיק מהסיפור הזה הכוללים גזע, פוליטיקה, פרטיות וכוח:

• פטרסון העריץ את קינג ונחשב, עבור דרומי לבן, ליברלי בענייני גזע. הוא לא קיבל קרדיט על פעולתו בתיק. כהרגלו האישי והרטורי, הוא האיר אור על עורך ההפרדה שעשה את הדבר הנכון, האיש שהאתיקה המקצועית שלו, לא מתוחכמת ככל שתהיה, תשלוט על האידיאולוגיה הפוליטית. (משהו שאנחנו צריכים יותר מהימים האלה, אני חושב).
• חצי מאה לאחר התקריות הללו, למנגנון הביון והביטחון האמריקאי יש סמכויות חטטנות הרבה מעבר לכל מה שיכול היה להעלות על הדעת ד'ר קינג, פטרסון ובני דורם. דמיינו את השחיתות של ג'יי אדגר הובר חמוש בנשק של העידן הדיגיטלי. ההטרדה המקורית שלו עם קינג, שאותו שנא וביקר בפומבי, לא הייתה בחיפוש אחר חוסר שיקול דעת מיני. מטרותיו של הובר נמדדו לפי הפוליטיקה הפרנואידית של זמנו: שקינג התאחד עם קומוניסטים. החששות של פטרסון לגבי החטטנות של המשטרה החשאית באזרחינו רלוונטיות מתמיד.
• פטרסון ניסח עבור ריינס אתיקה של חיים ציבוריים ופרטיים שכדאי לחזור עליה, אולי להתרומם מחדש על הקיר: שכל עוד חייו הפרטיים של אדם לא פוגעים ישירות בשירות הציבורי שלו, זה לא היה עניינו של אף אחד. זהו מוסר הסודיות שהגן על JFK ועל מנהיגים רבים אחרים מפני חשיפת התנהגותם חסרת האחריות. אם ה-FBI ידליף את חוסר שיקול הדעת של מנהיג אמריקאי בן זמננו, כמה זמן ייקח להגיע לעדכון הטוויטר שלי?

הספרייה במכון פוינטר מוקדשת לג'ין פטרסון, יחד עם כיסא פטרסון - כיסא עור ממשי - שפעם נתן את גופו, ועכשיו את נשמתו.