כיסוי עונש מוות והוצאה להורג הנידונים למוות: 8 טיפים מכתב שסיקר אותם

כתב Associated Press מייקל גראצ'יק מראיין את הנידון למוות חואן קסטיו במאי 2018. (באדיבות מייקל גראצ'יק)

היצירה הזו הופיעה במקור כאן ב-Journist's Resource ממרכז שורנשטיין לתקשורת, פוליטיקה ומדיניות ערה באוניברסיטת הרווארד.

לפני פרישה ב-2018, מייקל גראצ'יק כיסה עונש מוות במשך יותר מ-35 שנים ככתב משפט פלילי ב-Associated Press. הוא צפה ביותר מ-400 הוצאות להורג בכלא בטקסס, שמוביל את המדינה על מספר האנשים שהוצאו להורג מאז שבית המשפט העליון האמריקני החזיר את עונש המוות ב-1976. כיום, גראצ'יק עדיין כותב על הנידונים למוות כפרילנסר.

'הוא בנה מוניטין של דיוק והוגנות עם נידונים למוות, משפחותיהם, משפחות הקורבנות שלהם ועורכי דינם, כמו גם פקידי בית סוהר וסנגורים משני הצדדים של עונש המוות', כתב כתב AP נומן מרצ'נט ב מאמר על פרישתו של גראצ'יק . 'הוא הקפיד לבקר ולצלם כל אסיר נידון שמוכן להתראיין ולשוחח עם קרובי משפחה של הקורבנות שלהם'.

בכל הארץ, היו 2,814 גברים ונשים הנידונים למוות בסוף 2016, השנה האחרונה שלגביה פרסמה הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה נתונים. למרות שיותר ממחצית ממדינות ארה'ב והממשל הפדרלי מתירים עונש מוות, הרוב המכריע של ההוצאות להורג בשנת 2017 התרחש בארבע מדינות - טקסס, פלורידה, ארקנסו ואלבמה, לפי דו'ח פדרלי ראשוני .

בהמשך החודש, ארבעה אסירים אמורים למות בזריקה קטלנית באלבמה, פלורידה וטנסי. מושל קליפורניה הנהיג הקפאת עונש מוות במרץ, אבל התובעים שם עדיין מבקשים גזר דין מוות לשוטר לשעבר שהואשם בהיותו רוצח גולדן סטייט הידוע לשמצה.

משאב עיתונאי התקשר לגראצ'יק בביתו בטקסס כדי לשאול אותו על עבודתו ולקבל טיפים לחלוק עם עיתונאים אחרים המדווחים על עונש מוות, נידונים למוות או הוצאות להורג. הנה שמונת הטיפים שהוא נתן לנו להעביר הלאה:

1. קבל ניסיון בכיסוי מערכת המשפט הפלילי.

'חלק מהכתבים כל כך מבודדים, שהם מעולם לא סיקרו שוטרים או בתי משפט או פשע', אמר גראצ'יק. 'הם מופיעים בהוצאה להורג והם מעולם לא ראו גופה...

'העצה שלי היא: הכירו את בתי המשפט. קבל חוויה מהעולם האמיתי. רואים גופה. מכסים את השוטרים. מכסים את בתי המשפט. קרא את חוות דעת בית המשפט. כל תיקי ההון הללו הולכים להסתיים בבתי משפט פדרליים - לפחות 99% מהם. אתה צריך להבין איך שופטים כותבים וכיצד לקרוא חוות דעת של בתי המשפט וכיצד פועלים בתי המשפט העליון ובתי המשפט לערעורים. שוחח עם עורכי הדין לערעורים... (וגם) תובעים שבאמת הכניסו את האדם הזה לאולם ושפטו אותו'.

2. דע את העובדות של המקרה שאתה מכסה.

'זה נשמע די בסיסי, אבל דעו את המקרה - דעו במה האדם הזה מואשם, דעו במה האדם הזה מורשע, דעו מי השחקנים', אמר גראצ'יק.

בטקסס, אסירים מוציאים בממוצע של 15 שנים ושמונה חודשים הנידונים למוות . עבור חלקם, ההמתנה ארוכה בהרבה. לפי משרד המשפטים הפלילי של טקסס, ה האסירים המאריכים ביותר היו דיוויד לי פאוול , הוצא להורג ב-2010 בגין הריגת שוטר במהלך עצירת תנועה 32 שנים קודם לכן, וכן לסטר לירוי באוור , הומתה ב-2015 לאחר שריצה 31 שנים מאחורי סורג ובריח.

'בהרבה מקרים, כתבים אפילו לא היו בחיים כשהפשע התרחש. חלק מהמקרים האלה ממש ממש ישנים', אמר גראצ'יק. 'הכירו את המקרה והשכילו ותבינו איך בתי המשפט עובדים - או לא עובדים. ... התרחק מהז'רגון המשפטי ... אנשים לא מבינים את זה. אני מוצא שתמיד טוב רק להסביר דברים. אין צורך לעשות משהו יותר מסובך ממה שהוא כבר'.

3. זכור את הקורבן.

סיקור רחב של עונש מוות ושל הוצאות להורג נוטה להתמקד בגברים ובנשים המואשמים או מורשעים בהרג ופציעה של אנשים. סיפורים, במיוחד אלה שנכתבו שנים או עשורים לאחר הפשע, לפעמים כמעט ולא מזכירים קורבנות ובני משפחותיהם.

גראצ'יק אומר שהוא מנסה לוודא שקורבנות ומשפחות יישארו חלק מרכזי בסיפוריו, אם כי לפעמים נדרשת עבודה נוספת כדי לאתר אותם.

'אם אני עושה את המאמץ המשותף הזה כדי לדבר עם האסיר, אני עושה מאמץ משותף לדבר גם עם הקורבנות', אמר. 'אם אף אחד לא זמין, אני אומר ש... זכרו שהוצאות להורג יכולות לקרות עשרות שנים אחרי שמישהו נידון, ולכן ייתכן שהרבה אנשים עברו או נפטרו או שאי אפשר להגיע אליהם.'

4. הימנע מלשאול את משפחות הקורבנות אם הוצאה להורג מעניקה להם 'סגירה'.

'אחת השאלות שאני באמת נרתע מהן כשאני שומע את זה מעיתונאים - במיוחד כשאומרים את זה לקרוב משפחה של קורבן רצח - היא 'האם זה נותן לך סגירה?' זה כל כך קלישאתי. זה מדורג שם למעלה עם 'איך אתה מרגיש?'', אמר גראצ'יק.

בהוצאה להורג, הוא מציע לגשת לחברים ולבני משפחה של הקורבנות בדרך אחרת.

'אני בדרך כלל שואל אותם, 'למה החלטת להיות כאן?' ו'האם אתה מאוכזב שזה לקח כל כך הרבה זמן?' אם זה מקרה ארוך במיוחד', אמר. 'אם האסיר התעלם מהם, (שאל) 'עד כמה אתה מאוכזב מכך שהם לא הכירו בך או הביע חרטה?' דיברתי עם מספיק אנשים כדי להבין שאין דבר כזה סגירה. אני חושב שזו שאלה לא מספקת'.

5. כאשר אתה מכסה הוצאה להורג באופן אישי, התמקד בתפקידך במתן תיאור עובדתי של האירוע. זה יעזור לך לשמור על רגשותיך ודעותיך.

'אני לא יודע איך לנסח את זה בלי להישמע חסר רגישות, אבל אם אתה נכנס לשם עם הרעיון שהאדם הזה היה חף מפשע, היה קורבן של מערכת שבורה, אתה לא הולך לעשות סיפור טוב,' גראצ'יק אמר.

'אני אומר לעצמי, 'אתה שם כדי לעשות עבודה. התפקיד שלך הוא לספר את הסיפור של מה שקרה שם. ואם הרגשות שלך מוציאים ממך את המיטב, אתה לא יכול לעשות את העבודה שלך.' אני לא יכול להגיד לך איך זה בהתחשמלות או בתא גזים או תלייה. ... בטקסס, כאן זו הייתה רק זריקה קטלנית. בעיקרו של דבר, מישהו שוכב שם ואתה צופה בו והם הולכים לישון במהירות והם לא מתעוררים. אני לא מתכוון להיות חסר רגישות, אבל זה מה שקורה'.

6. רשום הערות.

גראצ'יק אמר שהוא ראה כמה עיתונאים באים לצפות בהוצאה להורג אבל לא רושמים שום דבר. זה לא נשמע לו כל כך הגיוני כי יש כל כך הרבה פרטים שהוא אמר שעיתונאי יצטרך לזכור - מי הגיע לחזות בהוצאה להורג, למשל, ומה האסיר אמר ועשה לפני שמת. בטקסס אסור להכניס מכשירי הקלטה ומצלמות לחדר המוות שבו מתאספים עדים לצפות, אבל עיתונאים יכולים להביא נייר ומשהו לכתוב איתו.

'אם אתה לא מסוגל לרשום הערות, אתה לא הולך להיות טוב שם,' אמר גראצ'יק. 'ראיתי שכתבים לא רושמים שום הערות וחוזרים ומדברים על מה שהם ראו. אולי יש לך זיכרון צילומי ואתה יוצא מן הכלל, אבל אני לא מכיר יותר מדי אנשים כאלה'.

7. שימו לב לפרטים מרכזיים.

גראצ'יק אמר שכתבים צריכים לשים לב לדברים השונים שהם רואים ושומעים כשהם בחדר המוות.

'אתה תקשיב להצהרה הסופית,' הוא אמר. 'אנחנו מדווחים מה הדבר האחרון שהאדם הזה החליט להגיד ואתה רוצה לעשות את זה נכון.'

הוא הוסיף שכתבים צריכים לכלול פרטים מרכזיים שהם כנראה לא יכלו לקבל באמצעות התקשרות לפקיד בית הסוהר.

'היה לי פעם עורך שעבר סיפור שכתבתי והוא אמר לי, 'הסיפור בסדר, אבל זה לא משקף שהיית שם'. זה היה משהו שיכולנו לקבל על ידי התקשרות למערכת הכלא ולשאול. להם מה קרה', אמר גראצ'יק, והציע דוגמאות למה לחפש לפני, במהלך ואחרי הוצאה להורג.

'ייתכן תנועות שהם (האסירים) עשו או אם הם נטלו נשימה או השתעלו כשהתרופות נכנסו לתוקף. אם הם הסתכלו על אנשים כשהם נכנסו לתא המוות כדי לראות אותם מתים. אם אתה מקבל הצצה לאן נכנסה המחט, האם היה שם קעקוע. זה נותן לקורא תמונה יותר של מה שקורה...

'כשאתה נכנס לשם, אתה רוצה לספר לאנשים מה ראית ומה שמעת. דיברתי עם אנשים שעשו התחשמלות ודברים בתאי גזים והם יכולים להיכנס לעובדה שזה לא מריח טוב. אבל זריקות קטלניות הן מאוד מאוד קליניות. ... אתה לא מתעכב על זה, אלא מכניס משהו כדי להוכיח לקורא או למאזין שהיית שם.'

8. יש תוכנית כיצד להגיב אם אסיר פונה אליך באופן אישי בתוך תא המוות.

מכיוון שגראצ'יק מראיין אסירים פעמים רבות במהלך השנים והשבועות שלפני הוצאתם להורג, הם מכירים אותו. להפתעתו, זוג ניסו להתחיל איתו שיחות בחדר המוות.

'קרו שם כמה דברים שלא ציפיתי להם ואתה לומד מזה. קודם כל, זה קרה לי לפחות פעמיים עכשיו... כשנכנסתי, הם הרימו את מבטם ואמרו לי שלום. אתה צריך להיות מוכן לזה. אתה צריך לדעת אם אתה הולך להגיב לזה ואיך אתה הולך להגיב לזה. אני זוכר שנכנסתי והאסיר אמר, 'היי, מייק!' מה אתה אומר למישהו שעומד למות? הופתעתי. בפעם השנייה, רק בגלל שעברתי את זה פעם אחת, אני חושב שהנהנתי. במיוחד אם אתה עומד ליד קרוב משפחה של קורבן, היה מודע. לא הייתי רוצה להגיד משהו סימפטי או לא מנומס לגמרי'.

למידע נוסף, ראה משאב עיתונאי אוסף מחקרים העוסקים בעונש מוות מזוויות מרובות, כולל חוויות של אסירים בנידונים למוות, גורמים המשפיעים על גזר הדין ושינויים בדעת הקהל לגבי עונש מוות.