סיקור הנשיא טראמפ שולט בתקשורת, ורובו שלילי

מזכיר העיתונות של הבית הלבן, שון ספייסר, מדבר עם התקשורת במהלך התדרוך היומי בחדר התדריכים לעיתונות בריידי של הבית הלבן בוושינגטון, יום שישי, 24 במרץ, 2017. (צילום AP/פבלו מרטינז מונסיוואיס)

דונלד טראמפ שולט בסיקור החדשותי של התקשורת העילית, כאשר חלק ניכר מהסיקור שלילי, 'קובע סטנדרט חדש לסיקור עיתונאי לא חיובי של נשיא', על פי מחקר חדש של העיתונות דרך אוניברסיטת הרווארד.

המחקר של מרכז שורנשטיין לתקשורת, פוליטיקה ומדיניות ציבורית מפגין תפיסה איתנה אם עדיין מסקרנת של המובן מאליו בכל הנוגע לחלק מסוים של סיקור עיתונאי.

ואכן, כפי שקורה במקרה של ניתוחים כאלה, הוא מנתח את הסיקור של אותם כלי תקשורת שהאקדמיה (והעיתונות עצמה) נוטים להימשך אליהם ביותר: הניו יורק טיימס, הוול סטריט ג'ורנל והוושינגטון פוסט, המרכז הראשי. מהדורות חדשות של CBS, CNN, Fox News ו-NBC. זה כולל את הפייננשל טיימס של אירופה, BBC ו-ARD של גרמניה.

אין שום דבר על מערך עצום של נקודות מכירה אחרות, במיוחד ערוצי חדשות, שנוטים לקבל קהל גדול בהרבה, במיוחד בשווקים המקומיים. כמה זמן הם הקדישו לטראמפ ומה הייתה כוונת העריכה?

ובכל זאת, במידה שפרוסה צרה קובעת אג'נדות חדשותיות משפיעות, הדו'ח שימושי שכן הוא בוחן את הסיקור של 100 הימים הראשונים של טראמפ ומגלה שהוא 'הנושא של 41 אחוז מכל כתבות החדשות - פי שלושה מכמות הסיקור שקיבל נשיאים קודמים'.

'טראמפ זכה לסיקור בלתי חוסך במשך רוב השבועות של הנשיאות שלו, ללא נושא מרכזי אחד שבו הסיקור של טראמפ, במאזן, היה חיובי יותר משלילי, והציב סטנדרט חדש לסיקור עיתונאי לא חיובי של נשיא.' קורא את הדו'ח מאת תומס פטרסון, מנתח ממשלה ועיתונות מכובד.

'פוקס היה כלי החדשות היחיד במחקר שהתקרב לתת לטראמפ סיקור חיובי בסך הכל, עם זאת, הייתה שונות בטון הסיקור של פוקס בהתאם לנושא'.

הניתוח ההיסטורי הגדול יותר של פטרסון מציע תזכורת מועילה לכך שפגיעה בתקשורת אינה תופעה חדשה עבור נשיא. יש היסטוריה ארוכה, ולמרות שהדו'ח טוען שטראמפ שונה בכך שהוא פומבי כל כך ונהנה כל כך מקרב, הוא מציין כיצד אחרים, בעיקר ריצ'רד ניקסון, איימו על העיתונות בפציעה חמורה (במקרה של ניקסון, האיום שמעולם לא בוצע של משיכת רישיונות שידור).

הדו'ח מציג כלי תקשורת שבהתחלה דאג לטראמפ, מאוחר יותר ביקורתית יותר, וכעת, קרבית מובהקת. ולאורך כל הדרך, הוא היה מרתק והשפיע באופן חיובי על הרייטינג והתפוצה, במיוחד בצד הדיגיטלי של עיתוני העילית.

'המחקרים שלנו על סיקור הבחירות לנשיאות ב-2016 מצאו שטראמפ קיבל יותר סיקור חדשותי מאשר מועמדים יריבים כמעט בכל שבוע של הקמפיין. הסיבה ברורה מספיק. טראמפ הוא חלומו של עיתונאי'.

'הכתבים מכוונים למה שחדש ושונה, עדיף אם זה רצוף מחלוקת. טראמפ מספק את סוג החומר הזה ליד האת המלאה. טראמפ טוב גם לעסקים. רייטינג החדשות ירד עד שטראמפ נכנס לזירה. אמר בכיר אחד ברשת, '[טראמפ] אולי לא טוב לאמריקה, אבל [הוא] טוב מאוד עבור [נו]''.

הדו'ח משמש גם כחלון למנטליות של עיתונאים - בדרכים שעלולות לבלבל את פוקס ניוז ומופתים אחרים של חוכמה קונבנציונלית שמרנית בהצגת העיתונות 'המיינסטרים' כמונעת מהטיה ליברלית.

'למרות שעיתונאים מואשמים בהטיה ליברלית, ההטיה האמיתית שלהם היא העדפה לשלילה'.

פטרסון מקשיב לתקופת מלחמת וייטנאם ותקופת ווטרגייט בטענה כי חשיבה אנטי-פוליטית גברה על האידיאולוגיה הפוליטית האישית ונשארה במקומה.

'התמריצים של עיתונאים, החל מהעלאת הסיפורים שלהם לאוויר ועד רכישת מוניטין של כתבים קשים, מעודדים עיתונאים להתמקד במה שלא בסדר עם פוליטיקאים ולא במה שנכון'.

ויש את ההסבר האמפירי המעניין הזה: 'מבין ארבעת הנשיאים האחרונים, רק ברק אובמה זכה לסיקור חיובי במהלך 100 ימיו הראשונים, ולאחר מכן העיתונות חזרה להתהוות.'

הסיקור של טראמפ האיץ את מה שהיה נורמה, כך נראה, וקבע את מה שנראה בדו'ח 'סטנדרט חדש לשליליות'. וזה למרות כמות הזמן הלא פרופורציונלית שבה מצוטט טראמפ עצמו, מה שלכאורה יוצא דופן בעולם שבו פוליטיקאים נוטים לכעוס על כך שההערכה הנמוכה שלהם משקפת חלקית שהעיתונות לא משדרת או נותנת מקום להצהרות שלהם.

ההסתמכות על ההערות של טראמפ עצמו בצד, 'מדיווחי חדשות עם נימה ברורה, דיווחים שליליים עלו על הדיווחים החיוביים ב-80% עד 20%. הסיקור של טראמפ לא היה חסכוני. תוך שבוע לא ירד הסיקור מתחת ל-70 אחוז שלילי והוא הגיע ל-90 אחוז שלילי בשיאו'.

הדו'ח לוקח גם קטגוריות נושא, כגון הגירה וכלכלה, כדי להעריך כיצד הם טופלו.

יש כמה הבדלים - ההגירה הייתה קשה ביותר, הסיקור הכלכלי לא היה כמעט באותה מידה - אבל מכנה משותף אחד הוא שבעוד שרוב העיתונות המובחרת הייתה שלילית, פוקס ניוז הייתה פחות (מעניין, הוול סטריט ג'ורנל דומה יותר לאחרים עשה פוקס).

יחד עם זאת, הקריקטורה התקשורתית המובחרת של פוקס כטראמפ שיל הבלתי פוסק מקבלת את ביטויה תחת העדשה האמפירית יותר הזו (שכוללת גם תוצאות מעניינות על הדומיננטיות של יוצרי חדשות רפובליקנים בהתייחסות לטראמפ).

כן, פוקס העניק לטראמפ סיקור חיובי אבל לא באופן מוחץ. לפי ניתוח זה, 'הפיצול היה שלילי של 52% עד 48% חיובי'. ההנחה של הליברלים שפוקס היא שפחה של לשכת העיתונות של הבית הלבן זקוקה ליותר מכוכבית אחת.

לא מפתיע, הסיקור של פוקס היה שונה בהתאם לנושא הנדון, עם חלק מאוד שלילי, חלק חיובי מאוד. כמו כן, 'כפי שהיה נכון בכלי התקשורת האחרים, הכתבים של פוקס מצאו כמה דברים טובים לומר על התגובה הציבורית והשיפוטית לפקודות הביצוע של טראמפ האוסרות על מהגרים מוסלמים או על קריסת הניסיון הראשון של בית הנבחרים לבטל ולהחליף את אובמהקר'.

'גם הדיווח של פוקס על מינויו של טראמפ והמעורבות הרוסית בבחירות היה שלילי בטון'.

הדו'ח בסופו של דבר מסרבל להסיק אם העיתונות לא הייתה הוגנת. אבל נראה שזה מתאמץ לפרוש בין גדר הכוללת חשדות עמוקים משלה (אולי אופייניים באולמות אקדמיים בימינו) לגבי טראמפ והמשמעות הניתנת לוויכוח שסיקור שלילי מוצדק.

'אם מאבק בוץ עם טראמפ לא ישרת את האינטרסים של התקשורת, גם רוכלות רכה של הסיקור שלו לא תעשה. מעולם בהיסטוריה של האומה לא היה למדינה נשיא עם כל כך מעט נאמנות לעובדות, כל כך מעט הערכה לכבודו של משרד הנשיאות וכל כך מעט הבנה של יסודות הדמוקרטיה'.

כן, זה מסכים, האמינות של העיתונות נמוכה. אבל, זה גם מדגיש, 'נשיאות טראמפ היא לא הזמן שהעיתונות תיסוג לאחור' אפילו כשהיא מודה, 'רמת הסיקור השלילי נותנת משקל לטענתו של טראמפ, כזו המשותפת לקהילת הליבה שלו, שהתקשורת היא גיהנום נחוש להרוס את הנשיאות שלו'.

הוא מסתיים בהתייחסות קצרה למורשת אחת לכאורה של סיקור קמפיין 2016: העיתונות מחמיצה את החששות של 'רחוב הראשי'.

'הלקח של בחירות 2016 נלקח ללב על ידי עיתונאים רבים. מאז השבעתו של טראמפ, העיתונות שמה לב יותר לרחוב הראשי. אבל אם לשפוט לפי המידה שבה קולו של טראמפ שלט בסיקור הנשיאות שלו, האיזון עדיין בחוץ'.

כמובן, זה עשוי לחול גם על אקדמאים מובחרים.