נשים שולטות בבתי ספר לעיתונות, אבל חדרי חדשות הם עדיין סיפור אחר

מרגרט סאליבן זכרה שעמדה מול כיתה של סטודנטים לעיתונאות באוניברסיטת נורת'ווסטרן. היא שמה לב להבדל שם מהישיבות בחדר החדשות שהובילה בשנים קודמות.

בכיתה שלה בת 20 היו רק שלושה או ארבעה גברים. אבל בקריירה של עשרות שנים כעיתונאית ועורכת, היא התרגלה לפגישות חדשות עם תריסר גברים ובמקרה הטוב, אישה אחת נוספת.

זה תמוה', אמר סאליבן. 'האם זה אומר שנשים יוצאות מתכניות העיתונות הללו והולכות לתחומים אחרים, ולא לעיתונות קשה? אולי. האם זה אומר שעיתונים ממשיכים לגייס יותר גברים מנשים למרות שיש יותר נשים זמינות? אולי.'

בכל שנה, נשים מהוות יותר משני שליש מהבוגרים עם תארים בעיתונאות או תקשורת המונים, ובכל זאת תעשיית המדיה היא רק שליש נשים, מספר שרק יורד עבור נשים צבעוניות, דיווחים הופעה.

מאז שנות ה-70, רוב התעשיות האמריקאיות הפגינו מגמת עלייה בתעסוקת נשים. עיתונאות היא שטוחה.

בין אם מדובר בלוח זמנים שאינו תואם את חיי המשפחה, היעדר מנהיגות נשית או תקרת הזכוכית, נשים אינן מוצאות את מה שהן צריכות בעיתונאות האמריקאית של ימינו, והן עוזבות או נדחקות החוצה. ראיונות עם עיתונאיות ותיקות וכמה מהכוכבות העולות בתעשייה מראים שינויים והבדלים באופן שבו נשים חושבות על מסלול הקריירה שלהן ואיזון עבודה-חיים בעולם המקוון של היום.

מהכיתה לחדר החדשות

'לא פעם תהיתי האם העיתונות תהפוך לרוב-נקבה', אמרה סאליבן, שמילאה עמדות מנהיגות ב'ניו יורק טיימס' וכעת כותבת טור בתקשורת ב'וושינגטון פוסט'. 'אבל נראה שזה לא קורה ואני לא יודע למה זה קורה'.

גברים עדיין מקבלים 62 אחוזים מהכותרות והקרדיטים האחרים בדפוס, באינטרנט, בטלוויזיה ובחדשות קוויות ויש להם 84 אחוז מפרסי הפוליצר של המאה הקודמת, לפי דו'ח מרכז המדיה לנשים 'מעמד האישה בתקשורת האמריקאית 2017 .'

מלאני סיל, העורכת המנהלת הראשונה של ה-News & Observer בראלי, N.C., אמרה שהרוב הנשי בתכניות העיתונות נוכח מאז תחילת שנות השמונים כשהיא סטודנטית לעיתונאות באוניברסיטת צפון קרולינה בצ'פל היל.

סיל אמרה שהיא מצפה לשינוי בשנים האחרונות לעבר שוויון מגדרי.

'זה לא קרה,' אמר סיל.

לא כולם חושבים שלנשים אין הזדמנויות בעיתונאות.

קארן מגנוסון, עורכת ה-Democrat and Chronicle ברוצ'סטר, ניו יורק, והיו'ר המשותפת של ועדת הגיוון של ASNE, אמרה שהיא רוצה לראות יותר נשים עובדות בחדרי חדשות ברחבי הארץ, אבל חושבת שנשים בוחרות לעזוב את חדרי החדשות, ולא נשמרות הַחוּצָה.

'הניסיון האישי שלי הוא שלנשים יש הזדמנות שווה', אמר מגנוסון.

מגנוסון אמר ששיפור הייצוג של מיעוטים גזעני ואתני צריך להיות העדיפות האמיתית בגיוון חדרי החדשות.

נשים שחורות עדיין מייצגות רק 2.5 אחוזים מכוח העבודה הכולל בעיתונות, על פי מפקד האוכלוסין של ASNE 2016.

שריל סמית', מזכירת האיגוד הלאומי של עיתונאים שחורים והעורכת והמוציאה לאור של ארגון החדשות הרב-פלטפורמות IMessenger News Group, גילתה חוסר הזדמנויות לעיתונאים צבעוניים כשסיימה את לימודיה באוניברסיטת פלורידה A&M ב-1980.

'נראה שהייתה מערכת מכסות רצינית ואין תחושת דחיפות בהעסקת שחורים', כתבה באימייל.

סמית אמרה שגם גזע וגם מגדר השפיעו על הקריירה שלה.

היא איבדה הזדמנות עבודה לגבר כי הוא היה נשוי והיה צריך לפרנס את משפחתו. באותה תקופה היא הייתה רווקה שגידלה את ילדיה של אחותה, מה שלדעתה רק פגע בה בתהליך הגשת הבקשה.

למה נשים עוזבות

ככל שנשים ממשיכות לעזוב קריירות בעיתונאות, פחות ממלאות תפקידי מנהיגות.

אנה גריפין תיארה במאמר שלה בספטמבר 2014 נימן דוחות 'איפה הנשים?' מחזור של גברים השוכרים גברים. היא ציינה שגברים בעבר מילאו תפקידים כעורכים ונוטים לקדם גברים אחרים. כאשר נשים לא מצליחות לראות הזדמנויות ברמות גבוהות יותר, הן עוזבות את העיתונות, מה שהופך פחות נשים לזמינות לקידום הבא.

סיל מתייחסת למחזור הזה כ'סקסיזם וגזענות ממוסדים', ומציינת כי מניסיונה, כשהכסף הלך והצטמצם, נשים ומיעוטים נדחקו החוצה, במיוחד מעמדות כוח.

רק 63 אחוז מארגוני החדשות דיווחו שיש להם לפחות אישה אחת בין שלושת העורכים המובילים שלהם מפקד האוכלוסין של ASNE 2015 . הנתון הזה נשאר סטטי במהלך 15 השנים האחרונות, כאשר מספר המפקחות נשאר על כשליש.

כמו במקצועות רבים, נשים שעושות את דרכן לצמרת - כפי שעשתה ג'יל אברמסון, העורכת המנהלת הראשונה ב'ניו יורק טיימס', מוצאות את עצמן מתויגות שלילי בשל סגנונות המנהיגות שלהן.

אברמסון אמרה שהיא נתפסה כ'בלתי חביבה', בעוד שגברים שהתנהגו כמוה עם סגנונות הצגה דומים נקראו 'מנהיגים'. פוטרה במאי 2014, אברמסון אמרה שלמרות שמגדר לא היה הסיבה העיקרית לעזיבה את הטיימס, זה שיחק תפקיד.

'אני חושב שנשפטתי באופן לא הוגן על ידי מוסר כפול הקשור למגדר בטיימס', כתב אברמסון באימייל לסדנת הדיווח החקירות. 'ככל שנשים עולות יותר, כך הן לא אוהבות יותר, וזה לא נכון לגברים.'

אברמסון שכרה עורך דין ב-2014 כדי לחקור את פערי השכר בינה לבין קודמו גבר, מה שזיכה אותה בתווית 'דוחף' מההנהלה הבכירה של הטיימס.

עוד לפני כן, אברמסון עשה מאמץ מודע להכניס נשים לתפקידי ניהול כדי לשנות את התרבות בטיימס.

'יש נשים במנהיגות עושה הבדל', היא כתבה באימייל לסדנה. 'בגלל זה הכנתי ראש התורן , בשורות העריכה הבכירות, חצי אישה בפעם הראשונה.'

נשים מנהלות שלושה מתוך 25 כותרי העיתונים המובילים בארה'ב ורק אחד מ-25 התארים המובילים בעולם. מספר זה ירד בעשר השנים האחרונות, על פי המחקר של גריפין.

עבור נשים עם משפחות, קשה עוד יותר להתקדם בתחום.

סאליבן, לה שני ילדים, אמרה שהיא מרגישה שהיא צריכה לעבוד קשה יותר מעמיתיה הגברים כדי להוכיח שהיא ראויה לקידום.

'זו פשוט עובדת חיים שנשים הן אלו שיש להן ילדים', אמר סאליבן, וציין שלעיתים קרובות נשים דורשות יותר זמן מחוץ לעבודה מאשר גברים.

כשחיפשה קידום לעורכת מנהלת ב-The Buffalo News, היא הייתה, באותו זמן, עוזרת עורכת מנהלת עבור פיצ'רים, שלדבריה היה 'תפקיד נשי באופן מסורתי'. למרות שעמדת התכונות אפשרה לה שעות גמישות לטפל בילדיה הקטנים, זה שמר אותה בצד ה'רך' של העיתונות, מה שגרם לה להיראות כמו מועמדת פחות 'רצינית' לתפקיד העורכת המנהלת.

בסופו של דבר, סאליבן חושבת שהיא קודמה לתפקיד עורכת מנהלת ב-Buffalo News, בין השאר, משום שהמין שלה סיפק נקודת מבט חדשה. מאז, סאליבן נשאר בשורות ההנהגה של חדרי החדשות.

'קשה לקבוע איך זה משפיע עליך בדיוק,' היא אמרה. 'לפעמים יש סוג של לחץ שקשה באמת לכמת לחשוב כמו הרוב ולהוריד את הקצוות'.

האיזון הקשה בין עבודה ומשפחה במקצוע בלחץ גבוה המאופיין בשעות לא שגרתיות ושכר נמוך הוא נושא נפוץ בקרב עיתונאיות.

לכריסטין גלנסי, סגנית העורכת המנהלת של תפעול חדשות וכישרונות בוול סטריט ג'ורנל, יש שני ילדים. בשנת 2007, המשפחה עברה להונג קונג לצורך הזדמנות העבודה שלה עם הג'ורנל כשילדיה היו בני 7 ו-9. המשפחה חזרה לארה'ב ב-2009.

'אם הייתי ספרנית, האם היו לי יותר ילדים?' שאל גלנסי. 'אין לי תשובה לזה.'

ההחלטה להביא ילדים היא אחת הורים עובדים שעומדים בפניהם. אבל עיתונאיות שהתראיינו אמרו שאופי התפקיד מייחד את דרישותיה.

סיל אמר שעיתונאיות רבות שוקלים, 'אם אני רוצה לקדם את הקריירה שלי, אני חייבת להקריב את המשפחה שלי'.

והיא המשיכה, נקודות המבט שלהם נחוצות כדי לעזור לבנות כיסוי טוב יותר. ככל שלחדר חדשות יש יותר פרספקטיבות מאנשי הצוות שלו, כך הסיקור יהיה טוב יותר, אמר סיל.

'אתה רותם את הערך של אנשים צעירים ומבוגרים יותר ואנשים צבעוניים ואנשים שגדלו בשכונות מעוטות הכנסה ואנשים שמנגנים בפסנתר ומה שלא יהיה שהם מביאים', אמר סיל. 'אתה יכול לראות את זה בסיקור שלהם. השינויים האלה בסיקור עוזרים לך להגיע לקהלים חדשים.'

זה הולך ומחמיר

פלטפורמות דיגיטליות ללא היררכיה ותרבות מבוססת כמו חדרי חדשות מסורתיים רבים מציעות גמישות וניידות לנשים ומיעוטים, אמר סיל.

ל סקר ASNE לשנת 2016 תומך בכך. נשים היוו כמעט 50 אחוז מעובדי ארגון החדשות המקוון בלבד.

דיאנה מוסקוביץ, עורכת בכירה בדדספין, לא חוותה שוויון מגדרי בקריירת העיתונות הדיגיטלית שלה. היא מכסה בעיקר ספורט, ענף הנשלט על ידי גברים, וביולי, The Big Lead של USA Today Sports שמו את מוסקוביץ 40 מתחת לגיל 40: כישרונות מדיה ספורטיבית .

למרות שנשים מיוצגות בחסר במיוחד בעיתונות הספורט, מוסקוביץ' לא חושבת שעיתונאות ספורט היא ייחודית.

'אנחנו מדברים על תעשייה שכל כך הרבה זמן נשלטה על ידי סוג אחד של אדם, ושום דבר לא משתנה בקלות', אמר מוסקוביץ. 'ייתכן שיהיו יותר נשים בפלטפורמות מקוונות בגלל ההתנתקות מהמסורת, אבל אני תוהה אם זה הופך להיות יותר כמו חברות מסורתיות ככל שהיא צומחת ואז נופל בחזרה להרגלים ישנים.'

מושקוביץ, שכתבה בעבר ב'מיאמי הראלד', אמרה שיש לה יותר קולגות ומודלים לחיקוי בעיתונות המודפסת מאשר בתפקידה הנוכחי במדיה המקוונת.

עם זאת, בדפוס, נשים מייצגות 38 אחוז מעובדי חדרי החדשות.

למרות שמסלול הנשים בחדרי החדשות היה חיובי בעבר, הנתונים האחרונים משקפים מספרים עומדים.

אחוז העיתונאיות יותר מהכפיל את עצמו בין 1900 ל-1971. אבל ברגע שהגיע ל-37 אחוזים ב-1999, הוא עלה על הרמה, לפי מחקר משנת 2009 של סקוט ריינארדי, פרופסור באוניברסיטת קנזס.

בין 1999 ל-2015, עיתונאיות נשארו בין 36.3 ל-37.7 אחוז מסך העיתונאים, לפי מפקד האוכלוסין של ASNE 2015 .

זה כמעט 10% מאחורי כוח העבודה בארה'ב, שבו נשים מייצגות 47% מהעובדים, לפי משרד העבודה .

ב מחקר נוסף משנת 2015 , ריינארדי סקר עיתונאים לגבי רמות השחיקה שלהם, שביעות הרצון מהעבודה, התמיכה הארגונית, עומס התפקידים והכוונות לעזוב את עבודתם. הוא מצא שנשים דיווחו על רמות גבוהות יותר של עומס ותשישות בתפקידים ושיעור גבוה יותר של כוונות לעזוב את התחום. מה יותר גרוע: המספרים האלה הולכים וגדלים אצל נשים, מה שעלול להרחיק את חדרי החדשות משוויון מגדרי.

ריינארדי אמר בראיון לסדנה כי הלחץ שנוצר כתוצאה מניהול זמן במשפחה ובעבודה יחד עם הלחץ המולד של התעשייה - דווח על ידי פורבס בתור העבודה השישית המלחיצה ביותר - מובילה לשיעור שחיקה גבוה יותר בקרב עיתונאיות.

מגנוסון אמרה ששחיקה היא לא מגמה ייחודית לנשים אלא כזו שמשפיעה על כל העיתונאים.

'הגברים שאני רואה גם רוצים להיות אבות נהדרים והם גם רוצים להיות ספקים טובים, בדיוק כמו נשים', אמר מגנוסון.

עם זאת, כאשר ריינרדי שאל את משתתפי הסקר על כוונותיהם לעזוב עיתונים, 66 אחוז מהנשים ענו 'כן' או 'לא יודע', בעוד שהאחוז לגברים היה 55.

ריינרדי הוסיף כי המספר הזה היה אפילו גבוה יותר - 74 אחוז - עבור נשים מתחת לגיל 30.

ריינרדי אמר כיצד ארגון תומך בעובדיו בזמן, תגמול ועומס עבודה מגדיר לעתים קרובות את מסלול הקריירה שלהם. זה נכון במיוחד עבור נשים מקימות משפחות, לרוב בטווח הגילאים שהסבירות הגבוהה ביותר לעזוב.

'כדי לשמור על כישרון, אתה צריך להסתכל על התמיכה שלך בחיי המשפחה של אנשים', אמר סיל. 'זה המפתח וזה מפתח במיוחד עבור נשים. זו רק המציאות'.

סאליבן תיאר מתן תמיכה כזו כ'להיות אנושי'. היא אמרה שהעורך שלה ב'באפלו ניוז' נתן לה את הזמן והגמישות הדרושה כדי לגדל את ילדיה כי הוא ידע שהיא 'טובה לזה'.

'זה גרם לי להרגיש בטוח שאוכל לעשות את שני ההיבטים של חיי ללא עונש', אמר סאליבן. 'הוכחתי את עצמי כעובד קשה וכמישהו חרוץ ומצפוני, וזה לא יילקח'.

אימון קשור

• 

  האקדמיה למנהיגות לנשים במדיה דיגיטלית (אביב 2019)

  מַנהִיגוּת

• 

  האקדמיה למנהיגות לנשים במדיה דיגיטלית (חורף 2019)

  מַנהִיגוּת