מדוע חדשות מזויפות כל כך נפוצות? חוקרים מציעים כמה תשובות

(Shutterstock)

אין ספק שעולם בדיקת העובדות חווה פריחה בעשור האחרון. אבל האם אנחנו קרובים יותר להבנה אמיתית של תופעת המידע השגוי, או איך לעצור אותה?

יש שפע של מחקרים טריים שעוזרים לענות על שאלה זו, כאשר חוקרי תקשורת וחוקרים חוקרים וחוקרים כיצד סוגים שונים של מידע מוטעה מתנהגים בהקשרים שונים.

הנה רשימה של שלושה ממצאים אחרונים שמוכיחים שהם מועילים לבודקי עובדות המעוניינים לקבל קצת תובנות לגבי המניעים מאחורי הפצת המידע השגוי/דיסאינפורמציה.

מידע מוטעה אינו רק עובדות, אלא סיפורים

בני אדם הם מספרי סיפורים טבעיים; אם לשפוט על פי הסצנות הדרמטיות שנמצאו בציורי מערות בצרפת שמתוארכים 30,000 שנה אחורה, זה בטוח להניח שהנרטיבים היו חלק מהותי מחיי האדם במשך אלפי שנים.

סיפורים יכולים להיות כל כך חזקים, למעשה, עד שאימקה הנקל מאוניברסיטת לינקולן טוען שהנטייה שלנו לבחור בנרטיב מרתק על פני דיוק עובדתי יכולה להפוך אותנו לרגישים יותר לטענות שווא, או מיתוסים.

הנקל ניתחה סיקור חדשותי סביב שבעה 'אירומיתים' - סיפורים פופולריים מוגזמים או מומצאים על האיחוד האירופי, שהנציבות האירופית שומרת עליהם. אינדקס של - וגילו שרבים מהם משחקים על אותם נושאים לאומניים שחוזרים על עצמם: 'לעג וצחוק, חוסר יראת כבוד והתרסה, חריגות בריטית, והיכולת לחשוף ולעמוד מול כללים שטותיים', כתבה במחקר שפורסם ב-Journalism Education בפברואר 2018.

'(הם) יוצרים את המיתוס המתמשך של הבריטי (בעיקר) הצחוק והחסר כבוד שמחזיק את החריגות הבריטית מול סמכות חסרת הומור. הצחוק וההתרסה מנצחים כשהם חושפים את האבסורד מאחורי הסמכות'.

צרכני חדשות בריטיים שמעוניינים להאמין ולקיים את הנרטיב הזה על עצמם יתרחקו מדיוק עובדתי, טוען הנקל, וסביר להניח שהם יתעניינו בבדיקות עובדות.

לפיכך, בדיקת עובדות אינה מספיקה. 'שקר בדיווח חדשותי אינו מוגבל לייצוג לא נכון של עובדות', מזהיר הנקל. בודקי עובדות ועיתונאים צריכים לשים לב יותר לאופן שבו סיפורים מסופרים, ולאופן שבו הנרטיבים שאנשים רוצים להאמין עוזרים לעצב מיתוסים ומתיחה.

כשכותרות מזויפות חוזרות על עצמן, אנשים מאמינים להן יותר

אחת הביקורות הנפוצות על שיטות בדיקת עובדות הייתה שעל ידי הדגשת מידע כוזב בעדכוני החדשות של אנשים, בודקי העובדות למעשה מגבירים את הנראות של המידע השגוי הזה ובכך מגבירים את השפעתו.

לאחרונה לימוד מגורדון פניקוק, טיירון קאנון ודיוויד ראנד מאוניברסיטת ייל מראה שזה לא כל כך פשוט.

על ידי ניתוח תוצאות הסקר של למעלה מ-500 משתתפים, הם גילו שכאשר כותרות חדשות מזויפות חוזרות על עצמן, יש סיכוי גבוה יותר שאנשים יאמינו להן גם אם הן לא מתיישבות עם הנטייה הפוליטית של הצופה.

המחקר, שפורסם ב-Journal of Experimental Psychology General ביוני 2018, בדק את הכותרת 'בריון BLM מפגין את הנשיא טראמפ עם סלפי... יורה עצמו בטעות בפרצוף' על תומכי קלינטון וטראמפ כאחד, ומצא כי בשתי הקבוצות, חשיפה קודמת בודדת לכותרת הגדילה את שיקולי הדיוק.

זה עשוי להצביע על כך שאנשים לא בהכרח מאמינים לכותרות כוזבות כי הם מחזקים את האמונות הפוליטיות שלהם. הם מאמינים להם כי, כפי שכתבו החוקרים, 'כשקשה להגיע לאמת, היכרות היא מעמד אטרקטיבי'.

זה לא אומר שבודקי עובדות צריכים להפסיק את בדיקת העובדות. עם זאת, החוקרים גם גילו שלמרות שתוויות אזהרה של בדיקת עובדות לא בהכרח מפחיתות את הסבירות שמישהו יאמין לכותרת הזו, הן כן שיפרו את הזהירות של אנשים לגבי הדיוק של כל החדשות.

'נראה שהאזהרה הגבירה את הספקנות הכללית, מה שהגביר את הרגישות הכללית לחדשות מזויפות', כתבו החוקרים. 'האזהרה גם הפחיתה בהצלחה את הנכונות של אנשים לשתף כותרות חדשות מזויפות במדיה החברתית'.

אף על פי כן, החוקרים מזהירים ששום אזהרת בדיקת עובדות אינה חזקה כמעט כמו החזרה והיכרות, כך ש'דרושים פתרונות גדולים יותר שמונעים מאנשים אי פעם לראות חדשות מזויפות מלכתחילה'.

הם גם ציינו שפוליטיקאים שחוזרים על אותן טענות כוזבות שוב ושוב יכולים להצליח במידה מסוימת לשכנע אנשים שההצהרות שלהם נכונות.

שמועות שווא לא רק חוזרות על עצמן; הם מתפתחים ומתחזקים

עוד קבוצה של חוקרים מצאתי שלא רק שכותרות חדשות כוזבות חוזרות על עצמן, אלא שהן מתפתחות, מסתגלות להקשר הפוליטי הרלוונטי, ומתעוררות מחדש כ'חדשות'.

ג'יון שין, ליאן ג'יאן, קווין דריסקול ופרנסואה בר בחנו את הדפוס הזמני, המוטציה והמקורות של 17 שמועות פוליטיות פופולריות שנפוצו בטוויטר במשך 13 חודשים במהלך הבחירות לנשיאות ארה'ב ב-2012.

הם גילו שבעוד שמועות כוזבות חוזרות על עצמן לעתים קרובות מדי פעם, שמועות אמיתיות נהנות משיא בודד של שיתוף ואינן חוזרות.

'ייתכן שהדפוס הזה אומר שמפיצי שמועות מחזירים באופן אסטרטגי שמועות שווא בתקווה להשפיע על אחרים', כתבו החוקרים. 'במיוחד, ראינו רבות מהשמועות הללו צצו מחדש לקראת יום הבחירות, ובכל זאת הן הפסיקו להתפשט בפתאומיות לאחר יום הבחירות'.

'ממצאים אלה מצביעים על כך שתופעת המידע המוטעה הפוליטי יכולה להיות השתקפות של טקטיקות מסע הפרסום המופעלות על ידי אנשי תקשורת ופעילים בודדים... המחפשים כוח פוליטי באמצעות מניפולציה של מידע.'

שנית, המחקר, שפורסם ב-Computers in Human Behavior ביוני 2018, מצא שרוב השמועות האמיתיות מקורן בכלי חדשות מיינסטרים, בעוד שרוב השמועות הכוזבות נובעות מאתרים לא ברורים יחסית.

שמועות אלו נטו לתפוס קיטור עם הזמן, הפכו מוגזמות ואגרסיביות יותר, והוסיפו עוד שמות תואר והאשטאגים מפלגתיים. והקאמבקים שלהם הונעו על ידי 'אתרים לא מסורתיים' שונים שיקלטו את הטענה הישנה ויארזו אותה מחדש כחדשות, מה שהוביל את החוקרים לשער כי 'יש קבוצה של יזמי שמועות שלא רק מייצרים טענות שווא אלא גם נותנים חיים חזרה לשמועות ישנות שהופרכו.'

לבסוף, החוקרים מציעים כי הפצת שמועות שקריות ולעתים קרובות שנויות במחלוקת היא טקטיקה המשמשת לחיזוק זהויות מפלגתיות, חיזוק הקשרים בתוך רשתות מפלגתיים ויצירת סולידריות קבוצתית.

הם ממליצים, במקום לעבור תמיד לטענות חדשות, ארגונים בודקי עובדות צריכים לשים לב למתיחות שצצו מחדש, ולשתף שוב ושוב את ההפרכות שלהם בכל פעם שתביעה הופכת ויראלית.

המחקר גם הצביע על כך שאנשים עמידים יותר בפני פייק ניוז אם יזהירו אותם מראש שהם יהיו חשופים לטענות שווא. אם בודקי העובדות נזהרים ממה שהטענות נוטות לחזור, וכאשר הן צפויות להופיע שוב, ייתכן שהם יוכלו להכין את צרכני החדשות בצורה יעילה יותר מקמפיינים שגויים.