מדוע 'להיות שקוף' החליף את 'פעל באופן עצמאי' כעיקרון עיתונות מנחה

בכל פעם שאנשים דנים כיצד העיתונות משתנה, אחת השאלות הנפוצות ביותר היא: 'מי עיתונאי היום ומי לא?'

זו שאלה לא נכונה.

בעידן שבו ההוצאה לאור הפכה מתעשייה לכפתור, כפי שניסח זאת התיאורטיקן קליי שירקי, כל אחד עלול לבצע מעשה עיתונות בהינתן הנסיבות הנכונות.

השאלה הנוגעת יותר, אם כן, היא מה מהווה מעשה עיתונות.

ביל קובץ' ואני שקלנו את השאלה הזו בכמה מהספרים שלנו יחד, במיוחד ' יסודות העיתונות ' (מהדורה חדשה לחלוטין תגיע באביב הבא). כעת, קלי מקברייד ואני של פוינטר, יחד עם תריסר הוגים נוספים, התייחסנו לסוגיה זו בספר חדש בשם ' האתיקה החדשה של עיתונאות: עקרונות למאה ה-21 .'

העבודה מנסה במפורש לעדכן קבוצה של קווים מנחים אתיים, 'עקרונות מנחים לעיתונאים', שפותחה על ידי מכון פוינטר בשנות ה-90 בהנהגתו של בוב סטיל.

העקרונות הללו נבנו סביב שלושה מושגים לגבי מה שרוצים לייצר מעשים אתיים של עיתונות צריכים לעשות:

• חפש את האמת ודווח עליה בצורה מלאה ככל האפשר
• לפעול באופן עצמאי
• למזער נזקים

כשעבדנו עם המחברים השותפים שלנו, הקשבנו לאחרים וצפינו בנסיבות העכשוויות, הרעיון הראשון - חפש אמת ודווח עליה בצורה מלאה ככל האפשר - נשאר ראשוני.

אבל העיקרון השני - לפעול באופן עצמאי - היה בעייתי. עיתונות היא כבר לא מחוז של קבוצה הומוגנית, שכונתה פעם 'העיתונות העובדת', שהמימון שלה נוצר כדי לייצר עיתונות לשמה. במאה ה-21, עיתונאות עשויה להגיע מצוותי חשיבה ותאגידים, מקבוצות הסברה ותומכים נלהבים, מעדים מקריים ומתחילים סקרנים ועוד.

חלק מהיצירה הזו היא תעמולה שאסור לקרוא לה עיתונות, גם אם היא מנסה לחקות את הקול והטנור של העבודה העיתונאית. חלק ממנו נופל לגמרי בתוך מיטב מסורות העיתונות.

חלק מהעבודות ממזגות גם את יחסי כתב המקור, לפעמים מסיבות פוליטיות. אדוארד סנודן אינו רק מדליף המספק מסמכים; הוא קובע תנאי התקשרות. איש הקשר שלו ב'גרדיאן', גלן גרינוולד, הוא פעיל פוליטי ובלוגר שעובד בשיתוף עם ארגון חדשות מעולה, 'הגרדיאן'.

כפי שמקברייד ואני מציינים בספר: 'התפיסה של עיתונאים כבלתי תלויים בבירור מאלה שהם מסקרים תהיה מורכבת יותר מכיוון שפתיחת מערכת המידע לכל פירושה שאלו שיפרסמו את החדשות יכסו אותה גם'.

לפיכך, השינוי הבולט ביותר בהנחיות החדשות שלנו הוא שמושג העל השני, 'פעל באופן עצמאי', הוחלף בחדש: 'היה שקוף'. (שקיפות היא גם אחד מרעיונות הליבה שעברו דרך 'האלמנטים של עיתונאות' מאז פרסומו הראשון ב-2001 ככיבוש מחדש והגדרה מחדש של הכוונה המקורית מאחורי האובייקטיביות.)

מקברייד ואני מציעים שלוש כותרות משנה המציעות פרטים נוספים. הראשון הוא 'להראות כיצד הדיווח נעשה ומדוע אנשים צריכים להאמין בכך'. זה בעיקר על טכניקה. מי המקורות שלך? מה ההוכחות שלך? גלה מה שאתה לא יכול לדעת. הפוך את הכנות האינטלקטואלית למדריך שלך.

כותרת המשנה השנייה תחת שקיפות כרוכה בנטל גדול יותר. הוא דורש ממך לבטא בבירור את הגישה העיתונאית שלך, כולל 'האם אתה שואף לעצמאות או לגשת למידע מנקודת מבט פוליטית או פילוסופית'. במילים אחרות, הכירו בכוונות שלכם והיו כנים לגבי איך זה עשוי להשפיע על מה שאתם מדווחים וכיצד.

רמת השקיפות הזו עדינה יותר אבל קריטית בדיוק כמו לדבר על האופן שבו אספת את החדשות. הכרה ביחסיך למידע היא צעד חיוני בביסוס מדוע אנשים צריכים להאמין לך. בלי זה, הם צריכים לחשוד.

למרות שכל אחד יכול לפרסם, זה לא אומר שמה שיש לכולם להגיד ייראה לאנשים כאמין. למרות האמון ההולך ופוחת של הציבור בתקשורת החדשותית, הקהל מכיר בעיתונות כמשהו נבדל מתעמולה. מטרת העיתונות היא לעורר התחשבות ודיון ציבוריים. מטרת התעמולה היא שכנוע לקראת תוצאה פוליטית מסוימת.

גם אם יצירת עיתונאות ממומנת על ידי קבוצת הסברה המעוניינת לדחוף נושא, מה שיבדיל אותה מאקטיביזם הוא לא רק נאמנות לדיוק ושלמות, אלא גם האם המחברים התנקו לגבי המניעים והניחו לדעות אחרות. הכי טוב לומר.

בדרך זו, השקיפות תמשוך את מפרסמי המידע לעבר שיטות עבודה מומלצות וגם לעבר הסוג החשוב ביותר של עצמאות - עצמאות אינטלקטואלית. ואכן, אם העבודה מגיעה מעורכי דין, החשד מטבע הדברים יהיה גבוה יותר והוכחת היושר תצטרך להיות מלאה עוד יותר. (במהדורה החדשה של 'אלמנטים של עיתונות', באותה צורה, עצמאות מסיעה נותרה אחד מעקרונות הליבה האינטלקטואליים.)

מושג זה של עצמאות כמושג אינטלקטואלי, ולא מסחרי, מעמיק את המשמעות של עצמאות בהקשר עיתונאי. בעידן של עיתונות עצמאית למהדרין, כתבים מרושלים מבחינה אינטלקטואלית ואלה שאינם ישרים מבחינה אינטלקטואלית היו עוטפים דיווח מוטה בלבוש של הצגה ניטרלית. בעידן השקיפות, יהיה קשה יותר לעשות זאת. יושרה עיתונאית חייבת להיות ניכרת ביצירה, ולא להניח בהוצאה לאור.

מובן כהלכה, במילים אחרות, העצמאות העיתונאית לא נעלמה. זה העמיק וקיבל תהודה.

העיקרון המנחה השלישי בספר הוא גם חדש, אם כי כמו שקיפות, הוא באמת מרחיב ומעמיק את הרעיון שהוא החליף. 'צמצם את הנזק' הפך להיות 'לעסוק בקהילה כמטרה ולא כאמצעי'. מחויבות זו גם לאזרחים אחרים מעשירה את התפיסה שהיא החליפה.

לא רק שעיתונאים צריכים להימנע מפגיעה. עליהם ליצור עיתונות באופן פעיל כדי לעזור לעקוב אחר האזרחים להבין ולעסוק. בקיצור, עיתונות חייבת להיות מדויקת, שקופה וצריכה לשרת את האזרחים, לא רק למנף אותם מסיבות מסחריות.

במילים אחרות, במאה הדיגיטלית החדשה שלנו, עיתונאות היא פעולת התבוננות מטעם אזרחים אחרים. מי שמתרגל את זה, ואיך הם מתרגלים את זה, משתנה. ושתי ההצהרות הללו היו יכולות להיאמר גם במאה הקודמת.

טום רוזנסטיאל, המנכ'ל של מכון העיתונות האמריקאי, הוא סופר, עיתונאי, חוקר תקשורת וחבר במועצה הלאומית המייעצת של פוינטר. אתה יכול לעקוב אחריו בטוויטר ב-tbr1.

'האתיקה החדשה של עיתונאות: עקרונות למאה ה-21' זמין כעת. הספר הוא אוסף של מאמרים ותיאורי מקרה שערכו קלי מקברייד וטום רוזנסטיאל, עם הקדמה מאת בוב סטיל, לשימוש בחדרי חדשות, כיתות ומסגרות אחרות המוקדשות לשוק של רעיונות המשרת את הדמוקרטיה . תוכל למצוא מידע נוסף על הספר כאן .