האם זה לא מוסרי עבור בוב וודוורד לעכב את ראיונות הקורונה של טראמפ במשך חודשים?

לעולם לא נדע כיצד תגובתה של אמריקה למגיפת ה-COVID-19 עשויה להיות שונה אם וודוורד חשף בפברואר את מה שאנו יודעים כעת.

בוב וודוורד מדבר על ספרו, 'פחד: טראמפ בבית הלבן', במרכז קורל ספרינגס לאמנויות ב-15 באוקטובר 2018 בקורל ספרינגס, פלורידה.(mpi04/MediaPunch /IPX)

לעולם לא נדע כיצד תגובתה של אמריקה למגפת ה-COVID-19 הייתה עשויה להיות שונה אם בוב וודוורד חשף בפברואר את מה שאנו יודעים כעת: שהנשיא דונלד טראמפ ראה בנגיף קטלני ושהנשיא הפחית בדאגותיו כדי לא להיבהל. הציבור.

בדוח הראשון שפורסם על תוכן ספרו החדש של וודוורד, שכותרתו 'זעם', הוושינגטון פוסט סיפק טעימה מכמה הנשיא ידע על הנגיף, אפילו תוך כדי הכחשה והקטנת האיום שעומד לפקוד את אמריקה:

ראשו של הנשיא טראמפ צץ במהלך תדרוך המודיעין הסודי ביותר שלו בחדר הסגלגל ב-28 בינואר, כאשר הדיון פנה ל- נגיף קורונה התפרצות בסין.

'זה יהיה האיום הביטחוני הלאומי הגדול ביותר שאתה מתמודד איתו בנשיאותך', אמר לטראמפ היועץ לביטחון לאומי רוברט סי אובריאן. ספר חדש מאת העורך המשנה של וושינגטון פוסט בוב וודוורד . 'זה הולך להיות הדבר הכי גס שאתה מתמודד איתו.'

מתיו פוטינגר, סגן היועץ לביטחון לאומי, הסכים. הוא אמר לנשיא כי לאחר שהגיע למגעים בסין, ניכר כי העולם עומד בפני מצב חירום בריאותי בדומה למגיפת השפעת של 1918, שהרגה כ-50 מיליון איש ברחבי העולם.

הנשיא התקשר לוודוורד 10 ימים לאחר מכן, ב-7 בפברואר, ואמר בראיון מוקלט, 'אתה פשוט נושם את האוויר וככה זה עבר', ושזה 'קטלני יותר אפילו מהשפעת המאומצת שלך'.

אז אנחנו יודעים עכשיו שהנשיא ידע והאמין שמגיפה מגיעה. בכל זאת, על 28 בפברואר, טראמפ התקשר COVID-19 ל 'מתיחה' דמוקרטית. באותו נאום בדרום קרולינה, הוא המעיט ב-COVID-19 ככזה שהוא דומה לשפעת העונתית. אבל הדיווח של וודוורד מראה שהוא ידע שמה שהוא אומר בפומבי אינו כל האמת.

במרץ, הנשיא טראמפ אמר לוודוורד באופן פרטי שצעירים נדבקים, אך בפומבי הוא אמר ש'צעירים כמעט חסינים' לנגיף.

שאלת האתיקה של העיתונות כאן קשורה לנאמנות. המבקרים כבר עומדים בתור כדי להאשים את וודוורד בהעלמת מידע חיוני - מידע שעשוי היה לעצור את מכחישי ה-COVID - על מנת למכור ספרים בשבועות שלפני הבחירות. המבקרים בעצם מצטטים את נאמנותו של וודוורד כעל ספרו, ולא מדווחים על חדשות שהציבור צריך לדעת כרגע.

ביום רביעי בערב, וודוורד אמר ל-Associated Press שהוא חיכה לפרסם את הערות הנשיא כי הוא היה צריך זמן לבדוק אותן.

'הוא אומר לי את זה, ואני חושב, 'וואו, זה מעניין, אבל זה נכון?' טראמפ אומר דברים שלא בודקים, נכון?' וודוורד אמר ל-AP במהלך ראיון טלפוני.

עד שהוא היה מרוצה מכך שהגרסה של הנשיא טראמפ לאירועים נכונה, עומק המגיפה כבר דווח היטב.

הסיפור של AP ציין:

בטוויטר ובמקומות אחרים באינטרנט, פרשנים האשימו את וודוורד בהערכת מכירות ספרים על פני בריאות הציבור. 'כמעט 200,000 אמריקאים מתו בגלל שלא דונלד טראמפ ולא בוב וודוורד רצו להסתכן בשום דבר מהותי כדי לעדכן את המדינה', כתב צ'ארלס פ. פירס של אסקווייר.

AP שאלה האם וודוורד יכול היה או היה צריך לחלוק את מה שידע עם כתבים אחרים של פוסט כדי להמשיך בזמן שהוא ממשיך בדיווח שלו:

אם הייתי כותב את הסיפור באותו זמן על מה שהוא ידע בפברואר, זה לא אומר לנו שום דבר שלא ידענו', אמר וודוורד. בשלב זה, אמר, הנושא כבר לא היה נושא של בריאות הציבור אלא של פוליטיקה. העדיפות שלו הייתה להוציא את הסיפור לפני הבחירות בנובמבר.

'זה היה קו התיחום עבורי', אמר. 'אילו החלטתי שהספר שלי יוצא בחג המולד, סוף השנה הזו, זה היה בלתי מתקבל על הדעת.'

כשנשאל מדוע לא שיתף את דבריו של טראמפ בפברואר עבור כתב עמית בפוסט, אמר וודוורד שהוא פיתח 'כמה מקורות חשובים למדי' בעצמו.

'יכולתי להביא אחרים? האם הם יכלו לעשות דברים שלא יכולתי לעשות?' הוא שאל. 'הייתי על השביל, והייתי (עדיין) על השביל כשהוא (הנגיף) התפוצץ'.

מבקר התקשורת של וושינגטון פוסט אריק ומפל פנה לטוויטר ביום רביעי אחר הצהריים כדי להציע הגנה על עבודתו ארוכת הטווח של עמיתו בפוסט:

וודוורד הוא מחבר ספרים וההבנה המובלעת במקורות שלו היא שהוא יראיין אותם, יראיין אותם שוב ושוב ושוב עד שיוכל לחבר משהו סמכותי, בצורת ספר. השיטה הזו מסבירה איך הוא גורם לפקידים ולנשיאים לשתף איתו פעולה. אם הוא היה עושה משלוחים יומיומיים ומשתתף בכל התדרוכים של הבית הלבן, הוא לא היה מקבל 18 ראיונות עם הנשיא טראמפ.

לכן, מפתיע אותי שהבחירה היא לא בין וודוורד לפרסם את הגילוי הזה בספטמבר ובין, נגיד, מרץ. זה בין שוודוורד יפרסם את זה בספטמבר או בכלל לא.

כמו כן, ביום רביעי בערב, ווימפל ראיין את וודוורד אם זה מוסרי עבור וודוורד לדחות לכתוב על שיחותיו עם הנשיא. וומפל כתב :

כשנשאל ישירות אם פרסום מוקדם יותר של ראיונותיו היה מציל חיים, השיב וודוורד, 'לא! אֵיך?' הוא הצביע על כך שטראמפ אמר את ההערה הזו ב-19 במרץ, והוא כבר מסר כתובת במשרד הסגלגל ב-11 במרץ. המקרים המאושרים ממריאים.

וודוורד אכן אמר שאם משהו שהוא אסף היה בעיה לגיטימית לבריאות הציבור, הוא היה הולך ל-The Post ומבקש לפרסם אותו לאלתר. 'זה לא היה. זה לא היה,' הוא אמר לי.

בעל טור במדיה מרגרט סאליבן אמרה שהיא דיברה עם וודוורד על האתיקה של החזקת פרטים חשובים לחדשות לקראת הוצאת ספר:

וודוורד אמר לי שבניגוד להשערות - אין לו שום הסכם חתום או הסדר אמברגו רשמי עם טראמפ או הבית הלבן כדי לעכב את השיחות שלהם עד שהספר יתפרסם.

'אמרתי לו שזה בשביל הספר', אמר - אבל באשר להבטחה לא לפרסם בזמן אמת, או לחתום על הסכם כזה, 'אני לא עושה את זה'.

וודוורד אמר שמטרתו הייתה לספק הקשר מלא יותר ממה שיכול להתרחש בכתבה חדשותית: 'ידעתי שאני יכול לספר את הטיוטה השנייה של ההיסטוריה, וידעתי שאוכל לספר אותה לפני הבחירות'.

סאליבן הוסיף:

אבל למה לא לכתוב סיפור כזה מאוחר יותר באביב, ברגע שהיה ברור שהנגיף הרסני בצורה יוצאת דופן ושההקטנה המוקדמת של טראמפ עלתה כמעט בוודאות בחיי אדם?

שוב, וודוורד אמר כי הוא מאמין שהמטרה הגבוהה ביותר שלו אינה לכתוב סיפורים יומיומיים אלא לתת לקוראיו את התמונה הגדולה - כזו שעשויה להשפיע יותר, במיוחד עם בחירות המתקרבות.

המאמץ של וודוורד, הוא אמר, היה להעביר בצורת ספר את 'הגרסה הטובה ביותר להשגה של האמת', לא למהר גילויים בודדים לפרסום.

וודוורד ישתתף ב-'60 דקות' של CBS ביום ראשון, אז אולי בקרוב נדע יותר על איך הוא שוקל דחיפות מול עומק. בקטע מהראיון ההוא, אמר וודוורד לסקוט פלי מ-CBS, 'לנשיא ארצות הברית יש חובה להזהיר'.

הנשיא טראמפ לא בזבז זמן לתקוף את הספר, למרות 18 הראיונות שהוקלטו, וכינה אותו 'עבודת מכה'.

ב-24 השעות הקרובות, תומכיו של הנשיא טראמפ, ללא ספק, ישאלו מדוע, אם וודוורד ידע שהנשיא לא דובר אמת על הנגיף, הוא לא דיווח על כך אז ולא לחכות עד שהבחירות באופק ?

אבל שאלת המפתח היא באמת האם וודוורד ידע משהו שלציבור היה צורך חיוני לדעת ולא קיבל ממקורות אחרים. אפילו בפברואר, הראיות היו ברורות שנגיף הקורונה קטלני, שהאיום ממשמש ובא ושהנשיא ממעיט בסכנה. זה גם האט את התגובה הלאומית. אלה שבחרו להתעלם מהאיום עשו זאת משום שבחרו להתעלם משפע הראיות ולהישאר נאמנים לנשיא.

השאלה החשובה ביותר כיום היא לא מדוע בוב וודוורד הסתיר את המידע עד עכשיו. השאלה החשובה ביותר היא מדוע הנשיא דונלד טראמפ שמר את מה שיכול היה להיות מידע מציל חיים מהציבור האמריקאי?

ועכשיו כשאנחנו יודעים את זה, האם האמריקאים יבטחו בו שיעמוד איתנו בעתיד?

הנוהג הארוך של וודוורד לערב את הקשר שלו עם הוושינגטון פוסט בזמן כתיבת ספרים התעורר בעבר כנקודת חיכוך. ב-2005, וודוורד התנצל בפני עורכי פוסט על כך שהסתיר במשך שנתיים מידע שפקיד בכיר בממשל ג'ורג' בוש סיפר לו על פעילת ה-CIA ולרי פליים.

הפוסט דיווח ב-2005 שוודוורד 'אמר לעורך הבכיר לאונרד דאוני ג'וניור שהוא עיכב את המידע כי הוא חושש שיוזמנו על ידי פטריק ג'יי פיצג'רלד, היועץ המיוחד שמוביל את החקירה'.

הכתבה המשיכה:

'התנצלתי כי הייתי צריך לספר לו על זה הרבה יותר מוקדם', אמר וודוורד, שהעיד בחקירת ההדלפה של ה-CIA ביום שני, בראיון. 'הסברתי בפירוט שאני מנסה להגן על המקורות שלי. זה תפקיד מספר אחד במקרה כזה'.

'אין הגנה אתית או מוסרית להחלטתו של וודוורד לא לפרסם את הקלטות האלה ברגע שהן התקבלו', צייץ בטוויטר ג'ון סטנטון, לשעבר ראש הלשכה בוושינגטון של BuzzFeed. 'אם היה סיכוי שזה יכול להציל חיי רווק, הוא היה מחויב לעשות זאת. בוב וודוורד שם להרוויח כסף על חובתו המוסרית והמקצועית. גם אם אתה לא מאמין בעיתונות שירות או שיש לנו חובה אתית לדבר אמת לשלטון ולחשוף עוולות, גם אם כל מה שמעניין אותך זה סקופים, זהו כישלון מחפיר. זה פשוט רווח גס ממוות ואומללות מצד וודוורד'.

אל טומפקינס הוא סגל בכיר בפוינטר. ניתן ליצור איתו קשר בדוא'ל או בטוויטר, @atompkins.

מאמר זה עודכן כך שיכלול ציטוטים ותגובות נוספות.