רוצים לדעת מה באמת קורה באיראן? שיעור לתעשיית החדשות

צילום מסך.

'טוק טוק! שלום עולם חופשי! … אתה יכול לשמוע אותנו?' מילים אלו הן חלק ציוץ מאת העיתונאי האיראני העצמאי מוחמד מוסאעד שהשיג אותו נֶעצָר 22 בנובמבר באיראן.

כדי לפרסם את הציוץ הזה, הוא השתמש ב-42 שרתי פרוקסי שונים כדי לגשת לאינטרנט במהלך השבתה ארצית שנכפתה על ידי המדינה האיראנית. השבתת האינטרנט הייתה תגובה להפגנות שפרצו ב-15 בנובמבר בלמעלה מ-100 ערים, בעקבות עלייה במחירי הדלק. המילים הללו ממחישות תחושה חסרת אונים שחשו איראנים רבים בזמן ההפגנות - הרגשה של ניכור משאר העולם, לא נראו ולא נשמעו על ידי העיתונות הבינלאומית.

עם ספירלה של האירועים מאז חיסולו של האלוף האיראני קאסם סולימאני על ידי צבא ארה'ב ב-3 בינואר, איראן הייתה בכל החדשות. הסצנה המהירה והמשתנה באיראן מספקת לקחים מעניינים לתעשיית החדשות. עיתונאים ואנליסטים זרים מנסים לייחס משמעות לאירועים שמתפתחים, בעוד שצרכני החדשות נאבקים להבין את האזורים, התרבות והאקטואליה.

האם עיתונות איכותית יכולה לשרוד בסביבה הזו? כמי שהוביל ארגון תקשורת בשפה הפרסית בגלות לאיראן, אני טוען לגיוון חדרי החדשות ולבניית גשרים חזקים יותר בין תקשורת אמינה ועצמאית בתפוצות ועיתונאים לבין העיתונות המערבית המבוססת.

סה'כ כלל ארצי, שבועי כיבוי אינטרנט הוצאה להורג על ידי ממשלת איראן בנובמבר הייתה הפרה בוטה של ​​זכויות האזרחים לגישה למידע ולחופש הביטוי. זה היה גם ניסיון להפריע לתקשורת ולמנוע מתמונות וסרטונים להגיע לעולם החיצון.

הגשת יתר של הממשלה מקשה יותר ויותר על העיתונות המערבית לדווח על מה שקורה במדינה שכבר קשה מאוד לגשת אליה לעיתונאים זרים.

כמה כתבים זרים חיים ועובדים בתוך איראן, אבל זה קשה. כתב הוושינגטון פוסט ג'ייסון רזיאן בילה כמעט 1.5 שנים בכלא האיראני. הכתב ההולנדי תומס ארדברינק, שדיווח מאיראן במשך 17 שנים, לא קיבל הסמכה חדשה לעיתונות כבר יותר משנה, מה שחוסם את יכולתו לעבוד.

אם הסיקור הבינלאומי של איראן מראה לנו משהו, זה שהתקשורת המערבית מרוויחה משיתוף פעולה עם התקשורת האיראנית הגולה והתפוצות. מדובר בארגוני תקשורת עצמאיים מקומיים (במקרה זה פרסיים) הפועלים מחוץ למדינה. הם מבוססים היטב, עם רשתות גדולות של עיתונאים עם אותם סטנדרטים של עיתונות אתית כמו במדינות המערב. הם מודעים למצב הביטחוני ולאסטרטגיות ההפחתה, אין להם מגבלות שפה ויש להם הבנה מקומית הן של ההקשר של החברה האזרחית של איראן והן של הפוליטיקה האיראנית.

לאחר כמעט 10 שנים של עבודה עבור ארגון תקשורת איראני עצמאי, הפועל מהולנד - כולל חמש שנים בתפקיד דירקטור - הייתי עד לאתגרים של דיווח אינטימי על מדינה שאינה יודעת חופש עיתונות, על ידי עיתונאים שנאלצים לחיות ולעבוד בגלות.

במהלך התקופה שלי שם דיווחנו על התנועה הירוקה, הסכם הגרעין, הסנקציות וכל המתיחות הגיאופוליטית. אבל בעיקר, היו הרבה דיווחים על האירועים הפנימיים של איראן - על חברה אזרחית ונושאים הקשורים לזכויות אדם וניתוח מעמיק. היו גם הטרדות והתקפות ממוקדות נגד הפעולה שלנו על ידי המדינה האיראנית.

לעתים קרובות פנו אליי עיתונות הולנדית במהלך אירועים גדולים הקשורים לאיראן. עורכים הולנדים שאלו אותי לעתים קרובות אם אני מכיר מישהו איראני שיכול להגיב בקצרה על החדשות מנקודת מבטם האישית - לא מניסיונם המקצועי כעיתונאים שמסקרים את אותו אירוע. למרות שהצלחתי לספק פרשנות לחדשות הולנדיות, הפריטים הובלו בעיקר על ידי הכתבים הזרים שלהם.

דוגמה בולטת לדיווח מוצלח באמצעות כלי תקשורת בתפוצות: BBC פרסית ו הניו יורק טיימס הצליחו לדווח על הרג המוני של מפגינים בעיר מחשהר שבדרום מערב איראן בתחילת דצמבר.

אזור זה מארח אוכלוסייה ערבית אתנית גדולה, קבוצת מיעוט באיראן המתמודדת עם אפליה רבה. כאשר מדווחים על הנפגעים בעקבות ההפגנות, סוכנות הידיעות AP דיווח מהטלוויזיה הממלכתית האיראנית, שטענה בצורה שקרית למאבק מזוין בן שעות עם מתפרעים, שכוחות הביטחון נאלצו לסיים בכוח מזוין למען הביטחון הלאומי. במציאות, עדים סיפרו לתקשורת ששומרים חמושים הרגו כמה מפגינים שחסמו כביש, וירו בהם ללא כל אזהרה. לאחר מכן, הקיפו השומרים את המפגינים הנותרים שנקלעו לביצה והרגו עד 100 באש מקלעים.

השומרים לקחו איתם את גופות ההרוגים, רק כדי להחזיר אותן למשפחותיהם חמישה ימים לאחר מכן לאחר שהמשפחות חתמו על ניירת לפיה לא יקיימו הלוויות או יראיינו לתקשורת.

הסיפור הזה הסתובב באינטרנט בתקשורת הפזורה ובקרב עיתונאים מקומיים לפני שהניו יורק טיימס הצליח לבדוק עובדות עם מקורותיו שלו ולשבור את הסיפור בעולם. זה היה אפשרי מכיוון שהטיימס עובד עם עיתונאית איראנית, פרנאז פאסיהי, שמקורה ומומחית לאיראן - היא מדברת וקוראת פרסית ויש לה קשרים במדינה. ללא הרשתות והקישורים הללו, הסיפור עשוי היה להיעלם מעיניהם בקהילה הבינלאומית.

תפקידה של התקשורת הפזורה בדיווח על איראן היה משמעותי הן בהפגנות נובמבר והן במהלך החודש האחרון. במקרה של התרסקות מטוס אוקראיניאן איירליינס, טיסה PS752, ניו יורק טיימס חקירה נחשפה כיצד התגלגלו האירועים בשלושת הימים שלאחר ההתרסקות וכיצד ניסו בכירים לטשטש את מעשיהם בהפלת המטוס.

בנוסף לתפקידן של ארה'ב וקנדה, שהוזמנו על ידי איראן לחקור את מקום ההתרסקות, חלק מהלחץ שהוביל לכך שהכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית של איראן הודו באשמה היה השפעת דעת הקהל, שבחלקה היא עוצב על ידי תקשורת בלתי תלויה בתפוצות. לפי ה'טיימס', 'ערוצי לוויין בשפה הפרסית הפועלים מחו'ל, המקור העיקרי לחדשות עבור רוב האיראנים, שידרו סיקור גורף של ההתרסקות, כולל דיווחים מממשלות מערביות לפיהן איראן הפילה את המטוס'.

העיתונאי פאסיחי נאם לאחרונה על פאנל , ואמר על חקירת הטיוח, 'אני חושב שעבור כתבים שעובדים מרחוק הדרך היחידה שאפשר לעשות זאת היא אם באמת עבדת באיראן, אם יש לך שנים רבות של מעקב אחר הסיפור הזה, אם אתה מדבר פרסית ו אם אתה בונה מקורות.'

שאר העיתונאים האיראנים-אמריקאים בפאנל, כולל Rezaian של הוושינגטון פוסט, הדגישו את החשיבות של הבנת השפה וידע הקשרי עמוק כדי להילחם בדיסאינפורמציה.

דוגמה נוספת לסיקור התקשורתי של איראן היא הסרטון של המטוס האוקראיני נפגע מטיל איראני מעל טהראן. מומחה איראני לחופש אינטרנט פעיל בתקשורת הפזורה הפרסית שיתף את הסרטון בערוץ טלגרם מקומי (אפליקציית הודעות פופולרית בקרב האיראנים). כריסטיאן טריברט, חוקר בלינגקט לשעבר שעובד כעת עבור הניו יורק טיימס, מְנוּקָד זה.

לאחר הפרסום הראשוני של הסרטון, צוות החקירה של טיימס הצליח לאמת ו לְפַרְסֵם הסרטון והממצאים שלו - כי ככל הנראה המטוס נפגע מטיל איראני. האדם ששיתף אותו בתחילה, נרימן גריב, כתב בטוויטר ,' (הסרטון) של 00.19 שניות מהמקור האנונימי שלי באיראן שינה הכל. בצד אחד הייתה לנו מכונת התעמולה של איראן בחוקרים בצד אחר, צוותי חקירה מרחבי העולם'.

טריברט הביע תודה לאיראנים על שיתוף התמונות באינטרנט ועם כתבים בפנים כמה ציוצים , ו מוּזְכָּר שדווקא דובר פרסית בצוות 'העשיר את הניתוח והרחיב את הסיקור שלנו של תקרית ה-PS752'.

חדרי חדשות אחרים אינם הניו יורק טיימס ואין להם את היכולת או המשאבים שלהם.

רוב צוותי העריכה עדיין הומוגניים להחריד, וכתוצאה מכך צוות רב לשוני מוגבל וידע מומחים. הם נאבקים למצוא מומחים עם כישורי שפה נכונים והבנה עמוקה של אזורים והקשר תרבותי, במיוחד כאשר כתב במיקור חוץ במדינה אינו אופציה, כפי שקורה באיראן.

רשימה של ה האורחים הנשאלים ביותר התבקש להגיב על איראן-ארה'ב. המתח ברשתות חדשות הכבלים האמריקאיות מראה עד כמה המצב חמור. מתוך 32 מהאורחים הנשאלים ביותר (טופ 10 עם רוב ההופעות בכל רשת), לא נכללו איראנים או איראנים-אמריקאים.

קהילות התפוצות יכולות למלא תפקיד חשוב בסגירת פער מידע. שיתוף פעולה לתוכן, בדיקת עובדות וחילופי ידע ישרת קהל, יעזור להילחם בדיסאינפורמציה ולהעצים עיתונאים. הטכנולוגיה חשובה יותר ויותר לעתיד העיתונות במדינות סגורות כמו איראן, אבל כך גם קשרים אנושיים.

ארגוני תקשורת עצמאיים רבים המנהלים עיתונות עבור מדינות עם מעט מאוד חופש עיתונות או מדינות בעימות נאלצים לפעול מחו'ל. הם נאבקים במודלים של מימון ומסתמכים על סיוע בפיתוח, עם עלויות גבוהות לתחזוקת הרשתות והאבטחה שלהם.

העיתונות המערבית מתקשה למשוך מאגר מגוון של עיתונאים ולגשת למדינות אלו. על ידי הקמת בורסה, למשל, עם תקשורת מערבית שקונה שירותי תוכן, ייעוץ ותרגום ממדיה גולה, ניתן למתן חלק מההשפעות השליליות של ההומוגניות של חדרי החדשות ולפתור בעיות עם מחסומי גישה ושפה. במקביל זה יכול לעזור לקבוצות התקשורת הגולה הנחוצות הללו לפתור אתגרי קיימות ולבנות יכולת.

ישנן עוד מדינות רבות שבהן הפגנות, סכסוכים, הפרות זכויות אדם ודיכוי חופש הביטוי מתרחשים בקנה מידה גדול, עם אתגרים דומים לדיווח. כדי ללמוד מהניסיון התקשורתי בנוגע לאירועים באיראן, יועיל אם גם ארגוני תקשורת מערביים וגם תפוצות/גלותיות פתוחים לבניית קשרים, הרחבת רשתות מהימנות ובניית קשרים לעתיד.

זה הכרחי כדי לספר את סיפוריהם של אלה שמושתקים בצורה טובה יותר, מדויקת יותר ובזמן רב יותר ברגעים של אי שקט, שעוד רבים מהם בוודאי עוד לא יגיעו.

Rieneke Van Santen היא יועצת תקשורת ומנהלת לשעבר של Zamaneh Media, תקשורת פרסית עצמאית לאיראן הפועלת מאמסטרדם, הולנד. היא ממוקמת בהולנד וניתן להגיע אליה בכתובת rieneke@dendezo.com.