כדאי לחקור את הבלוג הזה כדי לקבל תובנה טובה יותר לגבי עיתונות כפרית

בפברואר 1942 פרסם ה'אטלנטיק' חיבור מאת ארתור מורגן, מהנדס אזרחי ומחנך ששימש בעבר כיושב ראש הראשון של רשות עמק טנסי. מורגן טען שכל האמריקאים צריכים לדאוג לעתידן של ערים קטנות שנאבקות, שלדבריו הפכו ל'יתומות בעולם לא ידידותי... מבוזה, מוזנח, מנוצל ונשדד'.

לראשונה למדתי על החיבור של מורגן בנושא הבלוג הכפרי , שהדגיש הומאז' של בריאן אלכסנדר למורגן ב'פוסט מומלץ', וציין שזה היה 'קריאה מרתקת ששווה את הזמן שלך'. זה היה, וגיליתי שזה נושא עקבי עם הנושאים והנושאים שעליהם מפרסמים עיתונות כפרית על בסיס יומי: אוסף הסיפורים האצור של אמריקה הכפרית ועליה, בעיקר מעיתונאים שחיים ועובדים בקהילות קטנות , היה שווה את הזמן שלי.

לבלוג הכפרי מלאו 10 מוקדם יותר השנה, ורציתי לברר מה אל קרוס - המנהל את המכון לעיתונאות כפרית ולנושאים קהילתיים - חשב על הנוף התקשורתי המשתנה, הסיקור הכפרי מאז הבחירות, וכיצד הוא מצליח להישאר למעלה ממאות סיפורים לכאורה על בסיס יומי. השיחה שלנו נמצאת למטה.

אתה והתר צ'פמן מפרסמים את המאמרים הכי מעניינים מחוץ למטרופולינים הגדולים, ואני תמיד מוצאת את עצמי לומדת משהו חדש. אני סקרן לגבי דיאטת החדשות היומית שלך. מה אתה קורא על בסיס יומי כדי להתעדכן על אמריקה הכפרית, שזה נושא ענק?

יש לנו רשימה ארוכה של מקורות: עיתונים מרכזיים, עלונים פוליטיים, התראות יומיות מקבוצות אינטרסים ומקורות אחרים, כתבי עת מסחריים, אגרגטורים עיתונאיים, איגודי עיתונים, וכמובן, התראת גוגל ל'כפרי' (שהיא רק בארה'ב ; אחרת היינו מקבלים הרבה דברים ממדינות אחרות, שבהן 'כפרי' הוא מונח בשימוש נרחב יותר).

איך אתה בוחר את המאמרים שאתה מציב בבלוג שלך ובניוזלטר שלך? אני מתאר לעצמי שיש הרבה סיפורים שאפשר לכלול.

ביטוי הצפייה שלנו הוא 'תהודה כפרית', משהו שיכול להיות רלוונטי מעבר ליישוב, יחד עם שיפוט חדשותי לגבי חשיבות, הימנעות מאינקרמנטליזם וכו'. אנחנו גם אוהבים להדגיש עיתונות כפרית טובה, ולפעמים ערך הבידור הטהור מקבל משהו על הבלוג.

אחרי הבחירות, קראתי כמה קטעים טובים מאוד - הנה אחד - על הצורך בעיתונאים הפרוסים ברחבי אמריקה, אבל בעשור האחרון, העיתונות נפגעה קשה מקיצוץ (והקיצוצים האלה פגעו באזורים כפריים הקשים ביותר.) באילו שינויים שמתם לב באופן שבו עיתונאים לאומיים ומקומיים מסקרים - או מדברים על עיתונות כפרית - מאז הבחירות?

זה יכול להיות מאמר בפני עצמו. אני חושב שבליל הבחירות כמה עיתונאים חכמים בכלי תקשורת גדולים הבינו שהם לא בילו מספיק זמן במתחמים כפריים. הנה קטע מתוך פרק שכתבתי, 'טראמפ ואמריקה הכפרית', לספר שיראה אור על ידי Routledge בתחילת השנה הבאה, 'נשיאות טראמפ, עיתונות ודמוקרטיה:'

לאחר הבחירות, כמה ארגוני חדשות גדולים הבינו שהם החמיצו את המתרחש באמריקה הכפרית והעיירה הקטנה. הם לא הקדישו מספיק תשומת לב לאזורים הכפריים, אמר טוד, ו'יש לנו בעיית אמון בכפרי אמריקה'. (מולין, 2017) טוד גם אמר שכלי חדשות מרכזיים ממעיטים בחוסר הפופולריות הכפרית של קלינטון כדי להימנע מלהראות סקסיסטים: 'מה שכולנו ידענו ככתבים, ולא הספקנו במלואו, זה כמה שנואים הקלינטונים בלב ליבה. ... אם היינו ישרים ובוטים לגבי, 'היי, האם אנחנו מבינים את רמת השנאה שיש בחוץ?' ואתה יודע, כל השלטים של 'הילרי לכלא' שנמצאים שם בחוץ, בהחלט היינו לפחות גורמים לצופה לדעת, 'היי, אתה יודע, היא לא אהודה במקומות מסוימים במדינה הזו בדרכים של פי 10 כשזה מגיע לטראמפ.'' (פודקאסט NBC)

בתגובה לתוצאת הבחירות ותחושות שהם החמיצו משהו, הגיבו כמה כלי חדשות מרכזיים. הניו יורק טיימס ריגש כמה כתבים לאומיים כדי להבין טוב יותר את האנשים והגורמים שבחרו בטראמפ. סוכנות הידיעות רויטרס כינה את כתב לוס אנג'לס טים ריד ככתב פוליטי שמסקר את המערב התיכון והדרום מזרח. הוושינגטון פוסט התחיל את 'אודות ארה'ב', חדשות ופרשנות על הדמוגרפיה המשתנה של האומה. ה-Post ו-NPR שמו, כל אחד מהם, היכו עיתונאים כדי לחקור את הפער בין כפר לעיר.

ומה עם התקשורת הכפרית? זמן קצר לאחר כניסתו של טראמפ לתפקיד, Civitas Media, שבבעלותה עשרות שבועונים ועיתונים קטנים, הניחה כפתור באתרי העיתונים שלה כדי להציג את הציוצים והחדשות שלו עליו. 'זו לא הייתה תמיכה בטראמפ; רק שטראמפ מתקשר כל כך הרבה בציוץ', אמר גארי אברנתי, שהעיתון שלו באוהיו היה בבעלות Civitas באותה תקופה. לדבריו, הרעיון הגיע מאיש מקצוע בתחום טכנולוגיית המידע במטה החברה.

מה חסר בסיקור החדשות הארצי על אזורים כפריים?

הטיימס והפוסט עשו עבודה טובה מעבר לשטחיות, והוול סטריט ג'ורנל עשה עבודה מצוינת עם נתונים, אבל פשוט אין מספיק סיקור כפרי. וכלי חדשות לאומיים הם לא הבעיה הגדולה ביותר כשמדובר בחדשות כפריות; זו הניקוז של היומונים האזוריים שפעם ניסו לכסות מדינות שלמות אבל נאלצו לחתוך את זה כדי שיוכלו לדאוג לבסיסי הבית שלהם, שם הלחם הכלכלי שלהם מכוסה בחמאה. במכון אנחנו מנסים לעזור לעיתונים קטנים יותר למלא את החסר הזה, אבל ככל שיורדים ברשימת התפוצה, יורדים המשאבים.

מי עושה את זה טוב, ואילו סיפורים באמת מהדהדים אותך בימים אלה?

השימוש של ה-WSJ בנתונים כדי להראות שסל הלחם של אמריקה הפך למקרה הסל שלה, הדומה לבעיות של אמריקה העירונית לפני 30 שנה, הוא כנראה ההשקפה הכוללת הטובה ביותר בשנה האחרונה. פול אוברברג, שעשה פעם עיתונות נתונים עבור USA Today, היה המפתח לכך, אני חושב.

ל דו'ח אחרון מ-UNC קובע כי יותר משליש מהעיתונים במדינה התחלפו בעלות מאז 2004. ככל שעבודות ושינוי בעלות, מה שמת לב השתנה בסוגי הכתבות שמסקרות כלי החדשות הכפריות?

אני מכיר את העבודה של פני אברנתי, שהיא מאוד חשובה, אבל אף אחד מאיתנו לא הסתכל על התוכן בצורה איכותית. דעתי היא שפחות סיפורים גדולים נעשים פשוט כי יש פחות כתבים ועורכים. רשת אחת שאני מכיר רוצה להוציא לא יותר מ-32% מההכנסות שלה על שכר, ונייר אחד שהיא קנתה לאחרונה הוציא 42%, אז הייתה שם ירידה עצומה במשאבים, ואין סיבה להאמין שזה לא קורה במקומות אחרים. אפילו השבועונים בארץ, שיש להם זיכיון של חדשות מקומיות שלעתים רחוקות פולשים אליו מתחרים משמעותיים (רדיו או מקוון; אין תחנות טלוויזיה במקומות כאלה), עדיין מתחרים עם כל מקור מידע אחר לזמנם של הקוראים. אנשים במקומות כאלה נוסעים יותר ויותר לעבודות באזורים עירוניים, והמחקר שלנו בשני מחוזות כפריים מאוד של קנטאקי הראה שככל שהנסיעה היומית ארוכה יותר, כך קטן הסיכוי שהאדם יהיה קורא קבוע של העיתון במחוז שבו הוא גר.