פיצוי על סימן גלגל המזלות
סלבריטאים C החלפה ג

גלה תאימות על ידי סימן גלגל המזלות

שבעה שיעורים מברנדון סטנטון של Humans of New York ב-SXSW

אַחֵר

בתמונה של יום רביעי, 9 במרץ, 2011, הצלם ברנדון סטנטון, משמאל, מתכונן לצלם גבר על מדרכה בניו יורק כשהוא עובד ברחובות ניו יורק בחיפוש אחר תמונות של אנשים שהוא מוצא מעניינים, עבור הפרויקט שלו שכותרתו 'בני אדם של ניו יורק'. התמונות עולות לאתר שלו, בכתובת humansofnewyork.com, ומקושרות לשכונות שבהן הן צולמו. (צילום AP/Bebeto Matthews)

עומד בתור לראות את ברנדון סטנטון, האיש שמאחורי בני אדם בניו יורק בלוג ו סֵפֶר , היה כמו לגלות את הבלוג שלו בפעם הראשונה.

מכיוון שסטנטון היה אמור לנאום ב-11:15 בבוקר על הבמה בפנים בתערוכה המסחרית SXSW, שנפתחה רק ב-11:00, נראה היה שמשהו גדול עומד לקרות.

'האם זה הקו לבני אדם מניו יורק?' אנשים המשיכו לשאול. 'כן,' היה אומר מישהו בתור. ואז שלושה אנשים אחרים שעמדו בתור היו אומרים, 'מה זה בני האדם מניו יורק?'

אז מישהו יסביר את הרעיון הפשוט מאחורי הספר שהפך לבלוג: איזה בחור מצלם דיוקנאות פשוטים של אנשים בניו יורק, מספר סיפור קטן עליהם ואנשים אוהבים את זה. עכשיו זה ספר ש'בדרך להפוך לספר הצילום הנמכר ביותר בכל הזמנים', שסטנטון הסביר לקהל שלו.

סטנטון ישב לבדו על הבמה כשהקהל הסתנן פנימה, לבוש בג'ינס, סוודר וכובע בייסבול ירוק מופנה לאחור. הוא שיתף מעט מסיפור הרקע שלו במהלך הפגישה העמוסה שלו ביום ראשון ב-SXSW Interactive. סוחר באג'ח מפוטר, הוא עבר לניו יורק לפני ארבע שנים, במטרה לצלם 10,000 תמונות. הוא התחיל לפרסם את התמונות שלו ב-a עמוד בפייסבוק. משם הוא התרחב לטאמבלר, אינסטגרם ובסופו של דבר לספר רב המכר שלו.

הוא התחיל את הרצאתו בכך שהודה כמה הוא עצבני וביקש שמתנדב קהל יעלה לבמה כדי שיוכל להדגים איך הוא ניגש לזר ולשאול שאלות. הוא קיבל את האנה בת ה-17, שהדהימה את הקהל עם הבנה מתוחכמת של שימוש הוגן וזכויות יוצרים. אחר כך הוא שאל אותה אם היא רוצה להישאר איתו על הבמה, כי היא הפיגה את העצבנות שלו.

בסופו של דבר סטנטון הציע רשימה של עצות לעיתונאים מתחילים, עיתונאים אזרחיים ויזמים אחרים.

  • איך לגשת לאדם זר: 'לגרום לאדם זר להרגיש בנוח אין שום קשר למילים שאתה משתמש בהן אלא לאנרגיה שיש לך', אמר. כשהתחיל לראשונה, היה לו טון מלא מילים, עם קול גבוה והרבה הסברים. עדיין יש לו את הקול הגבוה, אבל הוא בסופו של דבר, הוא צמצם אותו ל'אפשר לצלם אותך?' הוא מציע הסבר המשך על הבלוג, למי שצריך עוד. כשהוא התחיל, שניים מכל שלושה אנשים דחו אותו.
  • לכל אחד יש סיפור. רוב הזמן סטנטון מתחיל בשאלה כללית כמו, 'איזו עצה תיתן?' אבל הוא משתמש בזה כדי להגיע לסיפור אישי. הוא יודע שיש לו מספיק לכיתוב המורחב שלו כשהוא שמע משהו שאף אחד לא אמר לו מעולם.
  • תעבוד על העבודה, לא על הקידום. סטנטון היה ממוקד עד כדי ראיית מנהרה בפרסום 10,000 תמונות, לא בקידום. 'אני לא יכול להגיד לך כמה מוזיקאים אני מכיר שיש להם שניים או שלושה שירים וכל מה שהם עושים זה לקדם את השירים האלה', אמר.
  • ברגע שיש לך מעריץ אמיתי אחד של העבודה שלך, אתה בדרך. סטנטון עדיין זוכר את המכתבים הראשונים מאנשים שתיארו כיצד בני האדם מניו יורק השפיעו עליהם רגשית.
  • תבין מה אתה עושה שהוא שונה מכולם. 'אני יודע שאני לא הולך להיות הצלם הכי טוב שיש', אמר. 'זה על לעשות את הדבר היחיד שאני יכול לעשות טוב יותר מכל אחד אחר וזה לדבר עם זרים.'
  • זה הסיפור, טיפש. ברגע שסטנטון נחל הצלחה קטנה, הוא ניסה לפרוץ לצילום אופנה. אבל עד מהרה הוא הבין שזה לא הצילום, אלא הסיפור שמשך את הקהל שלו.
  • פרסם ולאחר מכן חידד. 'בני האדם בניו יורק היום שונים מאוד ממה שהתכוונתי לעשות', אמר סטנטון. אבל עד שאתה לא מפרסם, אתה לא יכול לקבל הרבה משוב. הוא סקפטי כלפי אנשים עם רעיונות נהדרים, שלא יחלקו חלק גס מהעבודה שלהם.

ציניקן או מתוחכם עלול לפטור את העצות של סטנטון כקלישאות שנמצאות בכל טור על יזמים, אבל הוא מגיע לרעיונותיו בכנות. בעוד שאחרים מנסים לצרף מניע או נושא ל-Humans of New York, הוא מתנגד. זה חלק מהאטרקציה. אם הוא חושב הרבה על ההיבטים הטכניים של הצילום, הוא לא דן בזה. הוא רושם הערות בכך שהוא שולח לעצמו הודעות טקסט. הוא עדיין מנסה לפרסם חמש תמונות וסיפורים חדשים בכל יום.

המקום האהוב עליו לצלם בו? סנטרל פארק.