עוברים את מבחן הריח: איך עיתונאים מגדלים נחיר שלישי

Shutterstock

היעלמותה של אישה הרה במערב הפכה לחדשות לאומיות. מה יכול היה לקרות לה? בעלה הביע את צערו וחרדתו בפני קהל טלוויזיה ארצי. פניתי לאשתי לידי על הספה. 'הוא עשה את זה,' אמרתי. וכך הוא עשה.

בין מופעי שוטרים לסיפורי פשע מהחיים האמיתיים, כולנו מזהים את הטרופה: החשוד הראשון הוא בן הזוג או בן הזוג, לרוב זה שמדווח על הפשע.

בלשים מאומנים לרחרח את האמת. לכן הסלנג עבורם הוא כלבי דם - כי הם 'מאתרים' את הרוצח. המטאפורה מתאימה.

סופר המדע מארק מקצ'און מציין כי 'קרום האפיתל של כלב הדם, או 'האורגניזם המרחרח' גדול פי 50 ורגישה אלפי מונים מזו של אדם. זכר הזיעה שמחלחל דרך הנעליים שלך ונשאר בטביעות הרגל שלך... חזק פי מיליון ממה שכלב הדם צריך כדי לאתר אותך.'

בוא נשמע את זה בשביל האף. לעיתונאים יש כל מיני אפים, או אולי רק אף אחד, אבל אף עם נחיר שלישי.

בין אנשי המקצוע, העיתונאים הם הכלבים. הם כלבי נחייה וכלבי שמירה, עוקבים ומצביעים, אבל אף פעם לא כלבי חיק. הם עומדים על המשמר בחצר הציבור. כשהסכנה, או אפילו חוסר הוודאות, מתקרבת, הם נובחים. זה סוג של דיווח חדשותי. היי, שימו לב! תסתכל על זה! הבחור הזה לא מריח כמו שצריך!

כתבים ככלבים.

אשתי ואני שוב על הספה. סיפור משיקגו של סלבריטי צעיר, ג'וסי סמולט, שחור, הומו, קורבן של פשע שנאה. בשעה 02:00 ברחוב קפוא בשיקגו, הוא מותקף על ידי שני בריונים מרושעים שטוענים נאמנות לנשיא דונלד טראמפ, שופכים עליו מעט נוזלים ומניחים חבל על צווארו.

'זה לא מריח כמו שצריך,' אמרתי. היא נתנה בי מבט נגעל של 'אתה מטיל ספק בהכל'.

ביליתי 40 שנה בהאזנה לעיתונאים ולמדתי את השפה שלהם, הסיסמאות שלהם, המטאפורות שלהם. 'אם אמא שלך אומרת שהיא אוהבת אותך, בדוק את זה.' זה ישן. אבל בשלב מסוים זה אולי היה אפילו יותר ציני. מלווין מנצ'ר, מורה משפיע ומסורבל בבית הספר ללימודי עיתונות של קולומביה, הציע את הגרסה הזו: 'אם אמא שלך קוראת לך סאני, בדוק את זה.'

במילים אחרות, לא רק שאמא היקרה שלך לא תאהב אותך, אלא איך אתה יכול להיות בטוח שהיא בכלל אמך האמיתית?

ההבחנה שהכי חשובה היא זו שבין ספקנות לציניות. הספקן המעשי מטיל ספק במה שהוא יודע. הדאגה שלו היא מידע. העורך הספקן שואל: 'איך אנחנו יודעים את זה?' או 'איך אנחנו יכולים לדעת את זה?' לעורך הציני יש ספקות לגבי יכולתם של בני אדם לפעול ברצון טוב. הדאגה שלה היא לגבי המוסר. העורך הזה מניח את הגרוע ביותר לגבי אנשים באופן כללי, במיוחד אלה שמסוקרים.

'כדאי שאבדוק את זה,' מגיע מהספקן. 'כולם משקרים, כל הזמן', בא מהציניקן, מילה, אגב, שמקורה ביוונית שמשמעותה 'כלב'.

סקרתי את חבריי בפייסבוק - בעיקר העיתונאים שביניהם - כדי להבין מה זה אומר כש'משהו לא עובר את מבחן הריח'. איך עיתונאים צמחו נחיר שלישי?

הנה כמה מהרעיונות שלהם:

• העורך הוותיק ווקר לנדי כתב, 'תמיד השתמשתי בחוק שתי דקות מייל. זה בלתי אפשרי לאדם לרוץ קילומטר של שתי דקות. אם אתה נתקל בסיפור שנשמע בלתי אפשרי, כנראה שכן'.
• אדם הארדי כתב: 'אם משהו לא עובר את מבחן הריח של עיתונאי, אני חושב שזה קיצור של 'דרוש דיווח נוסף''.
• דין מילר כתב על האסטרטגיה הזו: 'אם טוב מכדי להיות אמיתי, בחור טוב מדי/רע מדי, יש צורך בדיווח נוסף.'
• תמרה לוש כתבה, 'אם כיסתת את הפשע מספיק זמן, תבחין בדפוסים. במניעים, איך מתרחשים אירועים, אפילו איך מבצעים/עדים/קורבנות מספרים סיפורים. כשהדברים לא מתאימים לדפוסים האלה, האינטואיציה מתחילה. זה לא אומר שכתב לא צריך להמשיך את הסיפור, אבל זה אחד מנורות הזהירות'.

כל עיתונאי ותיק שפגשתי אי פעם יכול היה לספר לי סיפור על שולל או הוטעה על ידי מקורות. כתוצאה מאותן חוויות, עיתונאים לומדים להיות זהירים בהצהרות של אישי ציבור, אבל לפעמים המקור נראה כל כך אמין עד שהבדיות, שקר ועיוותים מתגנבים.

כאשר עורכים מתערבים, הם מחפשים חורים בסיפורים, פערים של מידע חשוב. לפעמים, עורך יריח משהו בטקסט שהוא קצת כבוי ודורש אימות. ברוח שיתופית, העורך מעמיד לדין את הסיפור, מעין פרקליט השטן העיתונאי. אנחנו אוהבים את הסיפור הזה ורוצים שהוא יהיה אמיתי, ובגלל שאנחנו כל כך רוצים אותו, אנחנו חייבים לכולם לבדוק אותו, עד לעובדה האחרונה.

אנדרו מאצ'ם, מתרגל מומחה בהספד על תכונה, שיתף את המקרה הקלאסי הזה בפייסבוק:

ככותב הודעות בתאריך יומי, שמחתי לגלות על רופא שנפטר לאחרונה שעשה רק ביקורי בית. כמה מוזר! בדרך כלל בדקתי רקע על נושאים פוטנציאליים לפני שהשקעתי הרבה זמן. אבל בגלל שהוא היה רופא, איכשהו זה לא נראה לי כמשהו שצריך לעשות מיד.

עבורי האלמנט של 'משהו לא בסדר' היה פיזי אבל לא ריח. יותר כמו בחילה שאתה מנסה להכחיש או להתעלם ממנו עד שהגיע הזמן. בסיפור הזה היו אלה התגובות המלטפות מדי מהאלמנה על הסיבה שהוא ויתר על המרפאה שלו לטיפול בקשישים שהסתגרו. הוא פשוט נהנה יותר! הוא מצא את זה מספק. אין אנקדוטות על ההחלטה הזו, אולי משהו שהוא אמר על הסיבה שהוא אהב יותר שיחות בית. זה הרגיש כמו תחתית כוזבת.

ארבע שעות לאחר הדיווח שלי התחלתי לחפש את שמו, ומהר מאוד נודע לי שארבע מטופלות האשימו אותו בהתנהגות משפרת. מועצת הרפואה של המדינה היא שאמרה שהוא לא יכול יותר לעבוד מחוץ למשרד, לא איזה רצון נוסטלגי לחזור לאמריקה העיירה הקטנה של שנות ה-50. הרגנו את הסיפור.

לסיכום, הנה דברים שלמדתי על מבחן הריח:

1. חשבו על האף שלכם כעל גלאי אזהרה מוקדמת. אם הרחת משהו חריג בבית שלך, היית קם מהספה ובודק את זה.
2. בתהליך קבלת סיפור, דיווח נוסף הוא התרופה לרעלים רבים.
3. גם סופרים וגם עורכים חייבים להיות מוכנים 'להעמיד לדין' סיפורים, במיוחד את אלה שאנחנו הכי רוצים להאמין בהם.
4. שאלה טובה שכתבים יכולים לשאול את עצמם: 'איך אני יודע את זה?' שאלה טובה לעורכים לשאול את הכתבים: 'איך אנחנו יודעים את זה?'
5. אם 'כולם' מאמינים במשהו, עדיין שווה לבדוק. אם הדבר הזה יתברר כשגוי, זה ייצור סיפור חשוב משלו.
6. לא תהפוך לכתב טוב יותר בהנחה שכולם משקרים לך. זה הופך אותך לציניקן. בדיקה כפולה של הטענות אפילו של מקורות מהימנים הופכת אותך לספקן צייתני ומעשי.
7. הדרך הטובה ביותר עבור כתב חסר ניסיון לפתח נחיר שלישי היא להסתובב עם כתבים שיש להם אחד. עקבו אחר עבודתם של כתבים כאלה ושאלו אותם איך הם ריחחו את הראיות.
8. כל אלה הם גרסאות של אותה רגישות: 'זה לא מריח נכון.' 'זה לא מרגיש נכון.' 'למה כואב לי הבטן?' 'איפה ה-B.S. גַלַאִי?' 'חוש העכביש שלי מעקצץ.'
9. אתה לא נולד עם נחיר שלישי; אתה מגדל אחד. במילים אחרות, התגובה הערה הזו אינה מבוססת על אינסטינקט, שמבחינה טכנית אתה נולד איתו. התגובות הללו נלמדות, וזו הסיבה שעיתונאים מנוסים יותר מזהים אותן וסומכים עליהן.
10. האף שלך חזק יותר ממה שאתה חושב.

נקודה אחרונה זו מאושרת על ידי סופר המדע מארק מק'צ'און בספר 'המצפן באף שלך':

לכל בני האדם יש כמות עקבית של ברזל באף, מצפן בסיסי שנמצא בעצם האתמואיד (בין העיניים) כדי לעזור במציאת כיוון ביחס לשדה המגנטי של כדור הארץ.

מחקרים מראים שלאנשים רבים יש את היכולת להשתמש במשקעים המגנטיים הללו כדי להתמצא - אפילו כשהם מכוסים עיניים ומורחקים מרמזים חיצוניים כמו אור שמש - עד כמה מעלות מהקוטב הצפוני, בדיוק כפי שעושה מצפן.

ולמען הפרוטוקול, אם אמא שלך אומרת שהיא אוהבת אותך, אתה כנראה צריך להגיד 'גם אני אוהב אותך, אמא', אבל אל תתפלא או תיעלב אם היא תבדוק את זה.