נתיב אחד של עיתון קליפורניה להישרדות הוא 'תוכנית חברות' חדשנית

'או שהעיתון יפרוש כשאנחנו עושים זאת, או שאתה צריך לעזור לנו.'

(צילום: רון סיבה)

IDYLLWILD, קליפורניה - זו הייתה שנה קשה לתעשיית העיתונים, עם מאות משרות שאבדו בחברות הוצאה לאור גדולות כמו באז פיד , HuffPost ו גנט , שהגרזן שלו נופל חזק במיוחד על כמה שווקים קטנים יותר בארה'ב שכבר מחליפים סיקור חדשותי הגון. חדשות הקהילה גוססות, או לפחות כך הנרטיב עבור רבים.

אחרי עשרות שנים שעבדתי עם עיתונים גדולים וקטנים, אני לא יכול להתאפק - העין שלי נמשכת אל דוכני עיתונים ותיבות מקומיות כשאני מטייל בארץ. לכן העניין שלי עורר מוקדם יותר השנה במהלך זמן השבתה בעיירה הררית אידיליה זו, קצת יותר משעה בעלייה מפאלם ספרינגס. בקופה של מכולת מקומית, קרא לי ה-Idyllwild Town Crier, חם מהעיתונות במחיר מציאה של $1.

ב-16 עמודים רחבים בשבוע שבו ביקרתי, העיתון נראה לי בריא ומרתק יותר מהיומונים של גנט שקטפתי בחודשים האחרונים בזמן ביקור אצל לקוחות שמפרסמים באותם שווקים. (רוחב הרשת האנמי להחריד שאומץ על ידי הגליונות הרחב של הרשת אינו עושה חסד להערכת בריאות העיתונים שלה.)

ה בכיין העיר מתגאה בחדשות רציניות מקליפורניה שנעשו כמו שצריך, בקנה מידה היפר-לוקאלי: גידול מגורים ומסחר, ניהול שריפות וייעור, תיירות, תעשיית הסירים, מחוזות ניהול מים. בסך הכל, העיתון שם עין על שמונה מועצות של רשויות ציבוריות. בטח, זה מציג פרופילים של אנשים על העיר ומפרט דברים שצריך לעשות, אבל זה לוקח את תפקיד כלב השמירה שלו ברצינות.

לפי מפקד האוכלוסין של 2010, באזור Idyllwild-Pine Cove (שתי קהילות שכנות קטנות שבדרך כלל מתאגדות יחד) יש אוכלוסייה של 3,874, אם כי מספר זה מזנק כנראה בכמה אלפים לפחות בקיץ. העיירה תומכת בשפע של תיירות ותושבים במשרה חלקית - פנסיונרים ואנשים בחוץ ואחרים שאוהבים את חיי ההרים.

The Town Crier הוא לא העיתון השבועי המרתק והיציב היחיד שיש בחוץ, בטווח ארוך. אבל הסתקרנתי לגלות שזה עשוי להיות אחד מבודדים שפנו למודל 'חברות' חדשני כדי להישאר צף.

בקי קלארק היא העורכת והמוציאה לאור של ה-Town Crier מאז 1996. היא ובעלה ג'ק קנו את העיתון ביוני 2013 והפכו למוציאים לאור (הוא גם היועץ הכללי, היא נשארת העורכת).

באוגוסט 2017, הם הבינו שהם לא הולכים להצליח רק עם הכנסות ממנויים ופרסומות, ופנו לקהילה: 'או שהעיתון יפרוש כשאנחנו עושים זאת (ובקרוב), או שאתה חייב עזרו לנו'.

הם החלו למכור 'חברויות' בעיתון - בדומה, אולי, לפעילות של קרן השידור הציבורי - ומצאו מהר מאוד בסיס מוצק. שכבות חברות נע בין $100 לשנה לקוראים מקיימים (החלפת דמי המנוי השנתי הקודמים של $29 עבור 52 גיליונות, כולל דמי משלוח) ועד $1,000 או יותר עבור רמות גיבורים ומלאכים.

פניתי לבני הזוג קלארקס בדוא'ל כדי ללמוד עוד על האסטרטגיה הזו, שהם אומרים שהם לא מודעים לה בשום מקום אחר במדינה, ועל תקוותיהם לעתיד העיתון. ג'ק גם שיתף מדוע הוא חושב שהמודל שלו לא יתאים לכל עיתון מתקשה בחוץ.

רון סיבה: אתה מפרסם באופן קבוע עדכונים על הצמיחה המתמדת של מספר החברים שלך, אבל אתה יכול להגיד לי איפה אתה עומד היום?

ג'ק קלארק: אנחנו ב-744 חברים פעילים (יולי 2019), עלייה מ-648 ב-1 בספטמבר 2018, שהיה יום השנה שלנו למודל החברות. כמובן שחלק מהחברים המקוריים שלנו לא חידשו (או עדיין לא חידשו), אבל יותר ממספר זה של חברים חדשים לגמרי הצטרפו, ומכאן הרווח הנקי. רחוק מכך שהחברות תיפול כמו חידוש שנשחק, למעשה נחווה עלייה נטו בריאה בחברות הפעילה השנה, אולי 17 עד 18 אחוזים.

תאמינו או לא, לרוב החברים שלנו (כ-55 אחוז) אין בתים ראשיים כאן למעלה. יש להם בתים שניים, או רוצים שיהיה להם בתים שניים, או סתם רוצים לפרוש כאן מתישהו, או שהם פשוט אוהבים לבקר מספיק כדי להוציא מנוי.

האם אתה מכיר עיתונים רבים אחרים שרדפו אחר מודל כזה?

(צילום: רון סיבה)

לא. אנחנו כן יודעים על עמותות שעשו את זה, ואנחנו יודעים על עיתון בעיר קטנה ש'התפרסם', אבל אנחנו לא יודעים על עוד עיתון 'למטרות רווח' בעיר קטנה שניסתה זאת. אנחנו לא מרגישים שעיתון ללא מטרות רווח יעבוד כאן היטב - שתי סיעות רבות של אינטרסים מיוחדים יעשו כל שביכולתם כדי לכבוש ולשלוט בדירקטוריון.

בנוסף לרצון להמשיך את העיתון באמצעות מודל החברות, אתה גם מחפש בעלים חדשים, שככל הנראה יצטרכו להמשיך את המודל הזה גם כן. מהן התקוות והאתגרים שלך לקראת החיפוש הזה? מי המועמד האידיאלי שלך?

המטרה הראשונה שלנו היא למצוא מישהו שרוצה ברצינות לשמור על עיתון אמיתי עבור הקהילה שלנו, ושהוא מסוגל לעשות זאת. כפי שאמרנו כמה פעמים בדפוס: 'עיתון הוא כלב שמירה קהילתי שמפרסם את הרע עם הטוב. הוא מזהיר מפני סכנה, מייעץ על הזדמנויות, מערער על סמכות, משבח הישגים, חוקר אי סדירות, מתפעל מאמנות, חוגג חיים ומפרסם מכתבי קוראיו. אם פרסום לא עושה את כל הדברים האלה, זה יכול להיות משהו אחר, אבל זה לא עיתון'. יש לנו שמונה סוכנויות ציבוריות מקומיות כאן שאף אחד לא עוקב אחריהם מלבד צועק העיר. נאלצנו לעשות כמה דיווחי חקירה קשוחים ואגרסיביים לגבי שניים מהם בשנים האחרונות. הבעלים החדשים יצטרכו להיות מוכנים ומוכנים לקחת על עצמם את כל זה.

כמובן, אנחנו רוצים אנשים עם קצת ניסיון בעיתון. יותר מדי אנשים שם בחוץ 'תמיד חלמו להיות הבעלים של עיתון משלהם'. כשהם קונים אחד ומגלים כמה זמן, עבודה וכאב ראש כרוכים בכך, יש להם חרטה של ​​הקונה ורוצים לצאת. אנחנו רוצים שאנשים שמכירים את העסק ונמצאים בעמדה יקבלו את ה-Town Crier כדי להמשיך ולהתקדם - אנחנו מקווים שיהיו שיפורים משלהם.

כמו כן, הבעלים החדשים יצטרכו לקבל את האמצעים כדי שיוכלו לשמור על פעילותו במהלך כל משבר. שלושת החודשים הראשונים של השנה די איטיים. אבל לא היינו צריכים להוסיף הון לעיתון כבר כשלוש שנים וחצי - שיפור עצום ביחס לשנתיים הראשונות לבעלותנו. ומודל החברות באמת נתן לנו דחיפה משמעותית החל לפני כמעט שנתיים, ואיפשר לנו לעמוד בהוצאות ולשלם לעורך (אשתי, בקי) קצת מעל שכר מינימום בפעם הראשונה. אנו מרגישים שזו הייתה נקודה חיונית ליכולת למשוך בעלות חדשה. אנו שומעים בקביעות שהקוראים שלנו סומכים עלינו למצוא את הרוכשים הנכונים ל-Town Crier.

אתה פותח את פגישות החדשות השבועיות שלך בימי רביעי בבוקר לקהל הרחב. האם תוכל לתאר את העניין, ההתלהבות או הנוכחות שחווית?

יהיו בין שמונה ל-16 קוראים קבועים בכל פגישת חדשות נתונה. נראה כי כשמונה עד תשעה אנשים לא יפספסו לעולם. הם היו מוכנים להשתתף ביום רביעי ב-8:30 בבוקר בפגישות חדשות גם כשקיימנו אותן בחדרים הצפופים של משרדנו. ספריית Idyllwild אפשרה לנו באדיבות להשתמש בסביבה הנוחה הרבה יותר שלהם. כולם מעוניינים לדון בנושא הנוכחי, שיוצא גם בימי רביעי בבוקר (למרות שהוא מתוארך ליום חמישי), ומאוד מעניין אותם מה אנחנו כבר מתכננים לסקר בגיליון הבא.

מה אתה מקבל מהפגישה הציבורית הזו שאולי לא היית מקבל אחרת, למשל באמצעות טיפים במייל, צ'אט ברחבי העיר וכו'?

אנחנו עדיין מקבלים טיפים באימייל ועדיין יש צ'אט ברחבי העיר, אבל רוב זה הוא שמועה שלא ניתנת לאימות. כשמישהו מעלה משהו פנים אל פנים בפגישת חדשות, אנחנו מקבלים תגובה מיידית מהשאר הנוכחים. לפעמים מתפתחות ידיעות מהשיחות האלה. פגישות החדשות משמשות כלי רכב של אנשים שבאמת היו רוצים שנבדוק משהו. הם מודיעים לנו מה האנשים בעיר הכי מעוניינים לדעת עליו. אנו מקבלים גם משוב על סיפורים שפרסמנו וכן הערות על סיפורים שאנו מתכוונים לפרסם. ככל שנכיר טוב יותר את אנשי הקהילה, ככל שהעיתון יוכל לשרת אותם טוב יותר, כך העיתון יזכה להערכה טובה יותר על ידי אנשי הקהילה. הם מדברים על 'העיתון שלנו', ואנחנו חושבים שפגישות החדשות הציבוריות מקדמות את התחושה הזו, שזה העיתון שלהם.

לאחרונה ראית עלייה בפרסום. למה אתה יכול לייחס את זה?

אנו עורכים טור שבועי על החברות שלנו, לעתים קרובות מפרטים את החברים שלנו בשמם (אם הם לא ביקשו אנונימיות). אנו חושבים שמפרסמים מתרשמים יותר ויותר ממספר האנשים שמתעניינים מספיק בקהילה שלנו כדי להוציא חברות. העלייה הייתה איטית והדרגתית עד כה, לא מכריעה.

בנוסף למספרי החברים שלך, זה יהיה נהדר ללמוד את התפוצה הנוכחית שלך כמו גם את אוכלוסיית העיר (ואם יש פגיעה גדולה במספר זה לעונת התיירות בקיץ).

אנו מדפיסים 2,100 ניירות בכל שבוע. התפוצה שלנו נעה בסביבות 1,900 עד 2,000 בכל שבוע. באידילווילד עצמה יש כ-3,300 איש. אבל אנחנו גם משרתים באזורים של Pine Cove, Mountain Center ו-Garner Valley - בסך הכל אולי 5,000 אנשים מכל הגילאים. (אולי רק כאלפיים או שלושת אלפים משפחות, אם כי לא ראיתי סקר לגבי זה.) יש לנו סופי שבוע תיירותיים כבדים בחודשים הקרים יותר, במיוחד כשרק ירד שלג. וחגים - חג ההודיה, חג המולד, ראש השנה, יום הנשיאים, יום הזיכרון, המצעד הקהילתי הגדול של רביעי ביולי ויום העבודה - הם גדולים בקרב תיירים.

אבל אנחנו בעיקר קהילת תיירים בקיץ, אז כן, יש בליטה גדולה בקיץ. יש לנו מסלולי הליכה בכל דרגות הקושי, טיפוס צוקים, סתם הליכה בחיק הטבע - או פשוט לחקור את העיירה Idyllwild. התיירות גדלה מאוד במהלך 33 השנים שהייתי כאן. במהלך אביב-קיץ-סתיו, סופי שבוע רגילים רוחשים לעתים קרובות באזורי מרכז העיר. יש לנו מעט מאוד עסקים של רשתות, אין מסעדות רשת, אבל יותר מתריסר מסעדות בודדות ובתי קפה טובים באמת.

אני חושב שאולי עלי להוסיף שאני בספק אם מודל החברות שלנו יעבוד עבור כל עיתון קהילתי. מודל החברות היה למעשה המוצא האחרון עבורנו לאחר שניסינו אינספור גישות להגברת הפרסום, שאף אחת מהן לא עבדה. מסתבר שהיה לנו אמון ורצון טוב של אנשים הרבה לפני שהתחלנו במודל החברות - שנינו הופתענו מכמה טוב כנראה היה לנו עם אנשים על הגבעה ומחוצה לה. משמח מאוד.

אבל לא הייתי רוצה להמליץ ​​על גישת החברות הזו לעיתון קהילתי מתחיל, למשל. אני חושב שלעיתון צריך קודם כל אמון קהילתי, רצון טוב ועניין.

רון ריסון שימש כחבר סגל של פוינטר ומנהל הסמינרים, הפרסום והמחקר של עיתונות חזותית משנת 1995 עד 2000. הוא שימש ב-2015 כפרופסור המובהק של פולנר בבית הספר לעיתונאות של אוניברסיטת מונטנה. ניתן ליצור איתו קשר בכתובת ronreason@gmail.com. הבלוג שלו, עיצוב עם היגיון , יש מאות מקרי מקרים, טיפים ורעיונות לפרסום עריכה.