תחנת טלוויזיה מקומית שכרה קריקטוריסט לספר סיפורים שקשה לצלם

ל-WCPO-TV בסינסינטי יש 'עיתונאי קומיקס' במשרה מלאה בצוות. הוא מאייר סיפורים רציניים שאחרים עלולים להימנע מהם, סיפורים שקשה לצלם כי הנושאים פגיעים מדי.

קווין הכרחי מתקשה להסביר את עבודתו.

'אני קריקטוריסט דיגיטלי עבור WCPO בסינסינטי', אמר. 'אני עיתונאי שמצייר קריקטורות. אני מדווח על סיפורים כמו כל עיתונאי אחר ואני מספר את הסיפורים האלה, לעתים קרובות על נושאים כבדי משקל עם קריקטורות'.

נחוץ הגיע בשורות העיתונות בדרך הרגילה. הוא למד בבית הספר לעיתונאות של אוניברסיטת קנט סטייט ועבד ב-Chillicothe (אוהיו) Gazette ומאוחר יותר, The (Palm Springs, California) Desert Sun. ב-The Desert Sun, הוא היה המנהל האמנותי של הפרסום השבועי.

'הייתי עושה קריקטורות פה ושם', אמר. הוא רצה לעשות יותר.

סינסינטי אנקווירר הייתה התחנה הבאה. אבל כשהוא פוטר ב-2009, הוא התחיל לעסוק כעצמאי כצלם וידאו ומאייר.

ב-2013 הוא צייר קריקטורה והעלה אותה לפייסבוק. חבר מימי העיתון שלו ראה את זה. הוא ייצר א קריקטורת ספורט שבועית תוך שנה. בשנת 2015, WCPO שכרה אותו לצייר קריקטורות עריכה לאתר המתרחב שלה.

'בהיסטוריה בת חמש השנים של בניית WCPO דיגיטלית, שכרנו אנשים עם כישורים או התמחויות שונות, בין אם לפי פלטפורמה או על ידי מומחיות דיווח', הסביר מנהל החדשות של WCPO, צ'יפ מהאני. 'הבנייה הדיגיטלית' היא הניסוי הנועז של WCPO שכלל 20 עובדים חדשים להפקת תוכן אינטרנטי בלבד שיהיה בעל ערך כה רב עד ש-Scripps, בעל התחנה, קיווה שהוא יהפוך למודל לתחנות מקומיות למשוך קוראי מנויים.

'התחלתי להציק לאנשים בסוף 2015 לגבי עיתונות קומיקס. זה בדיוק כמו כל צורה אחרת של עיתונאות - אתה יוצא ומדווח ומספר סיפור ועושה את זה בצורת קומיקס', אמר לפוינטר. ״הסיבה הכי ברורה היא שאני קריקטוריסט. אני אוהב לצייר סיפורים״.

הסיפור המצויר והמעמיק הראשון שלו היה 'הצלה בילדות', על ילדים שנקלעו למגיפת ההרואין שהדביקה את אוהיו. הסיפור פורסם ב-31 במאי,2016. למחרת, WCPO הפך אותו לעובד במשרה מלאה, הקריקטוריסט הדיגיטלי הראשון שלהם.

פיונה ההיפואית

קווין נחוץ/WCPO

ככל נחוץ קיווה לספר סיפורים כבדי משקל, זה היה הציור שלו פיונה ההיפואית , דמות איקונית בגן החיות של סינסינטי, שכבשה את לב הציבור. ההיפופוטם נולד שישה שבועות לפני הזמן ובקושי שרד.

'מנכ'ל WCPO, ג'ף ברוגן, קיבל את הרעיון של ספר מצויר על פיונה ב-25 ביולי 2017, ואמר לי שהם רוצים שהוא יהיה זמין לציבור ביום שישי השחור, למחרת חג ההודיה', אמר Necessary. 'אמרתי שזה נהדר, אבל בדרך כלל לוקח שישה חודשים לייצר ספר מצויר לילדים. ב-30 באוגוסט הם נתנו אור ירוק לפרויקט ו-35 ימים לאחר מכן, הפקתי סיפור ילדים בן 28 עמודים על ההיפופוטם הקטנה שמעולם לא ויתרה ואיך היא הפכה לכוכבת העל שהיא היום'.

לתחנה לא היו ציפיות גבוהות מהספר.

'בהתחלה חשבנו שזה עשוי למכור 500 ספרים, אחר כך 1,000, ואז 2,000', אמר ננסיסארי. 'עד כה זה נמכר בסביבות 10,000 עותקים'.

WCPO תרמה 21,000 דולר ממכירת הספרים לגן החיות עד כה - והתחנה אומרת שיגיע עוד כסף. פיונה התפרסמה כל כך התחנה הפיקה סרט תיעודי עליה.

התהליך

קווין נחוץ/WCPO

הכרחי מצייר כל כך הרבה שהוא נאלץ לקחת הפסקה פעם כי הוא פיתח כאבי 'מרפק טניס' בזרוע הציור שלו.

אבל התמונות הן רק חלק מהסיפור. כדי לכתוב את הנרטיב המאויר, הוא אומר שהוא משתמש בעיבוד של 'שיטת מארוול' לסיפור קריקטורה שפותח על ידי הקריקטוריסט סטן לי.

'אני כותב תסריט, ואז אני מאייר אותו, ואז אני משכתב את התסריט כך שיתאים לציורים', אמר ננסי.

הסיפור מתחיל בסדרה של פתקי פוסט-איט המשמשים עצמות הנרטיב.

אחר כך הוא מתחיל לשרטט את הסיפור, מצלם את הסקיצות באייפון ומעביר אותן לאייפד. לאחר מכן, הוא אומר, הוא מצייר עם אפליקציה בשם Procreate או משתמש באפליקציה בשם Astropad כדי להפוך את האייפד שלו למשטח ציור לשימוש עם פוטושופ דרך המחשב שלו. הוא אומר שציור במחשב חוסך זמן.

ברגע שהוא מסתפק באיורים הוא משכלל את התסריט כדי לגרום לסיפור לזרום בצורה חלקה.

'חיים בצללים'

השבוע, נחוץ אייר סרט תיעודי בשם ' חיים בצללים .' דווח בשיתוף עם עיתונאית המולטימדיה של WCPO, בראנה מולוי, הסיפור עוסק בקושי להיות ילד שנקלע לאש הצולבת של הוויכוח על ההגירה.

'איירתי סיפור קומיקס ובראנה יצרה סרט תיעודי נלווה', אמר ננסי. הסרט התיעודי שילב את הקומיקס עם סרטון חדשות מסורתי יותר.

בראנה מולוי/WCPO

נחוץ אמר שהוא קיבל את הרעיון להשתמש בקריקטורות כדי לספר את סיפוריהם של מהגרים לא מתועדים בסינסינטי כשראה ידיעות חדשותיות אחרות שהראו רק את גבם של אנשים כדי לא לזהות אותם.

'לא יכולת לראות את הפנים, את הרגש', אמר. הוא החל לחשוב שאיורים מצוירים יכולים לאפשר לו לספר סיפורים חשובים 'בפנים למעלה' שלא ניתן לצלם במצלמה.

נחוץ אמר שהוא השתתף באירוע קהילתי שבו אישה צעירה סיפרה את סיפורה על כך שנולדה באמריקה להורים לא מתועדים.

'מה שבאמת הדהים אותי זה כמה היא כעסה על שאמה לא הייתה בסביבה - אבל האם עבדה בשתי עבודות כדי לשמור על המשפחה ציפה', אמר. ״אחרי הנאום, ניגשתי ישר אליה ואל אחיה. אני חושב שהפתעתי אותה, אולי הפחדתי אותה קצת ואמרתי 'אני רוצה לספר את הסיפור שלך ולספר את הסיפור שלך בצורת קומיקס''.

הוא בילה שעות בהאזנה לסיפורים שלהם.

נחוץ לעבור את אותם השלבים שכל עיתונאי היה עושה כדי לאמת את העובדות שהוא יכול, אבל על ידי המחשת הסיפור במקום לצלם אותו, הוא אמר שהוא מבין שיש מידה מסוימת של סובייקטיביות בסיפור שלו. אבל הוא אמר שהקורא מבין שהקריקטורה היא פרשנות של הסיפור, בניגוד לתמונה או לסרטון.

'יש נדבך נוסף בין מה שקורה בסיפור ובין הקורא, ולא לקחת אותו בצורה מילולית ומידית כפי שאתה עשוי לעשות עם תמונה', אמר.

בראנה מולוי/WCPO

לטלוויזיה, נחוץ ומולוי רקו את הקריקטורות יחד עם ראיונות וידאו של המשפחה. בסרטון, WCPO הגן על זהותה של אדריאנה, אך הקריקטורות יכולות להראות פרצוף של נערה צעירה.

זו הפעם השלישית בשנים האחרונות שאני חולק דוגמאות לסיפור אמנותי ומאויר בצורות שונות. בשנת 2013 שיתפתי את 'החדר של ג'ניפר', חקירה קורעת בטן של התעללות מינית בילדים במרכז התפתחותי שהיה אמור להגן על ילדים מוגבלי נפש.

לפני כמה חודשים שיתפתי פרויקט של הניו יורק טיימס בשם 'הזייפן', שהשתמש בבובות צל כדי לספר את סיפורו של חבר המחתרת הצרפתית שזייף אלפי מסמכים כדי להציל יהודים מלשבת על ידי נאצים.

מהאני אמר שהוא רוצה שהתחנה שלו תמצא דרכים חדשות לספר סיפורים. עבודתו של Necessary, אמר, עשויה לעורר דרכים חדשות להגיע לציבור.

'כפי שהוכח השבוע, הוא דוחף אותנו בצורה יצירתית והופך אותנו לטובים יותר... התקווה הגדולה שלי היא שמדי כמה שבועות או חודשים, נזכה לתבוע ראשון נוסף במפעל עיתונאי וחדשנות', אמר מהאני. 'קווין הוא אחד העיתונאים שנותנים לנו את ההזדמנות הזאת'.