הסוד של ג'ון פיינשטיין לפיתוח מערכות יחסים? מסתובב.

ג'ון פיינשטיין. (צילום AP מאת קיילב ג'ונס)

תארו לעצמכם איך ההיסטוריה הייתה שונה.

ג'ון פיינשטיין למעשה פנה לראשונה לדין סמית', לא לבוב נייט, על הספר שהפך ל' עונה על הגבול .' לאחר שצפון קרולינה זכתה בתואר הלאומי ב-1982, פיינשטיין, אז כתב צעיר ב'וושינגטון פוסט', העלה את הרעיון לעשות בדיקה מאחורי הקלעים של סמית' והתוכנית שלו.

סמית' לא הפיל בתחילה את פיינשטיין ואמר שהוא רוצה לחשוב על זה. עם זאת, בסופו של דבר הוא החליט לסרב.

'הוא אמר, 'אני לא מוכן להיות כנה לגבי כמה דברים כמו שאתה צריך שאני אהיה'', אמר פיינשטיין. 'הוא התנצל. הוא אמר, 'אני באמת מרגיש רע עם זה. אני יכול להביא לך כרטיסים למשחק?' זה היה כל כך דין.'

במבט לאחור, לפיינשטיין היה מזל שסמית' דחה אותו. כעבור כמה שנים, נייט קיבל הצעה דומה מפיינשטיין. הוא לכד את מאמן אינדיאנה ההפכפך במלוא תפארתו בת ארבע האותיות במה שהתגלה כרב מכר מגה.

'אם הייתי עושה ספר על דין, זה לא היה מצליח כמעט באותה מידה', אמר פיינשטיין. 'דין לא היה אישיותו של נייט.'

עכשיו אחרי כל השנים האלה, פיינשטיין סוף סוף עושה ספר על סמית'. זה היה סמית', לא נייט, יחד עם מייק קריז'בסקי של דיוק וג'ים ואלוואנו מצפון קרוליינה סטייט, שהיוו את שורשי הקריירה הפורייה של פיינשטיין. ספרו ה-36 והאחרון, ' מועדון האגדות: דין סמית', מייק קריז'בסקי, ג'ים ואלוואנו ויריבות אפית לכדורסל במכללות ' הוא סיפור מרתק על מערכות היחסים המורכבות והיריבות בחצר האחורית של שלושת המאמנים ששלטו בכדורסל המכללות במהלך שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90.

פיינשטיין כותב בהקדמה: 'לא נולדתי לכתוב (הספר הזה), אבל חייתי אותו'. פיינשטיין נזכר בליל פברואר ב-1976 שבו, כצעיר בדיוק, הוא הרגיש נדהם כשראיין את סמית' בפעם הראשונה בחדר ההלבשה בצפון קרוליינה. זה בקושי יהיה המפגש האחרון שלו עם המאמן האגדי.

לאחר שסיים את לימודיו, פיינשטיין עשה לעצמו שם כשסיקר את כדורסל ועידת החוף האטלנטי עבור הוושינגטון פוסט. הוא בילה אינספור שעות עם שלושת המאמנים, והכיר את הפרטים האינטימיים של חייהם.

ואכן, פיינשטיין אמר שנייט לעג שוב ושוב לקשר עם המאמנים בכך שכינה אותו 'ילד ACC'.

ספרו האחרון של פיינשטיין מראה את ליבת הצלחתו ככתב וכסופר. מבחינתו, זה תמיד הסתכם בבניית מערכות יחסים.

מערכות יחסים מובילות לסיפורים מדהימים, וסיפורים מדהימים מובילים לרבי מכר.

זה התחיל בשלב מוקדם כשפיינשטיין, אז צעיר בן 19 בדיוק, פנה לסמית' בפעם הראשונה.

'תמיד הקפדתי לחכות כדי לשאול את דין שאלה אחד על אחד', אמר פיינשטיין. 'הוא תמיד זכר אותי. הוא היה אומר, 'איך העניינים נגמרים בדיוק?''

פיינשטיין מכנה זאת 'החשיבות של להסתובב'. אין תחליף פשוט להיות שם.

זה נשמע כמו הנחת יסוד כל כך קלה, אבל מעט כתבי ספורט, אם בכלל, אי פעם עשו זאת טוב יותר מפיינשטיין.

פיינשטיין נזכר בהיכרות עם מאמני כדורסל בקולג' בשנות ה-80 בזמן שהשתתף במחנה קיץ בפיטסבורג.

'בלילה, כולם פנו לסיבוב הקרקע, והם ישבו שם ומספרים סיפורים עד 2-3 לפנות בוקר', אמר פיינשטיין. 'הכרת אותם והם הכירו אותך. הייתי אוסף את כל מספרי הטלפון לקווים הפרטיים שלהם. ואז כשהייתי צריך אותם לסיפור, הם היו אומרים, 'אה כן, אני זוכר שביליתי עם ג'ון בסיבוב הקרקע''.

פיינשטיין, שכתב כמה רבי מכר על גולף, תמיד מקפיד לעבוד על טווח הנסיעה כשהוא הולך לטורניר.

'אני כמעט אף פעם לא יוצא לשם עם מחברת', אמר פיינשטיין. 'אני ניגש לחברים ומתחיל לדבר איתם על משחק כדורסל שמעורב בבית הספר הישן שלהם. אני שואל על המשפחה שלהם, ואני מכיר את נשותיהם בשמות. אתה לומד להכיר אותם כאנשים'.

פיינשטיין הכניס את גישת ה'הסתובבות' זו לדחף יתר בפיתוח מערכות היחסים עם סמית', קריז'בסקי ו-ואלבנו. פעם הוא שכנע סמית' בעל כורחו לתת לו לנסוע עם המאמן במהלך נסיעה של שעתיים ברכב.

עבור הספר הזה, פיינשטיין בילה שלושה ימים בראיון לקז'יז'בסקי ביוני 2014. אתה לא מקבל זמן כזה עם מאמן בסדר גודל שלו אלא אם כן יש מערכת יחסים חזקה.

'הם פיתחו בי אמון', אמר פיינשטיין.

מערכת היחסים של פיינשטיין עם ואלוואנו העמידה אותו בפני אחת הדילמות הקשות בקריירה שלו. הוא התקרב למאמן הססגוני של צפון קרוליינה סטייט, ולעתים קרובות דיבר איתו גם בלילה שאחרי המשחקים.

עם זאת, כאשר בעיות בצפון קרוליינה סטייט הובילו לכך ש-Valvano פרש מתפקידו ב-1990, פיינשטיין כתב בטור שהמאמן נראה כמעט 'ניקסוני' על כך שלא קיבל אחריות מלאה על מה שקרה. כשהם נפגשו שוב, ואלוואנו הביע שהוא 'כועס' על פיינשטיין.

'אמרתי, 'אם הייתי מגן עליך באופן עיוור, אנשים היו אומרים, ג'ים הוא חבר שלך. זה לא היה אומר שום דבר', אמר פיינשטיין. 'ואלבנו אמר, 'זה היה אומר משהו בשבילי'. זה ממש כאב. הרגשתי רע.'

עם זאת, בסופו של דבר, פיינשטיין הבין שיש לו אחריות לכתוב את הטור הביקורתי לפוסט. כמה שנים לאחר מכן, הוא נתקל שוב במאמן. הפעם, ואלוואנו היה בשלבים מאוחרים במאבק בסרטן שגבה את חייו בסופו של דבר.

'הוא אמר, 'אני חייב לך התנצלות על זה שקשה לך על מה שכתבת. אתה היית היחיד מבין החברים שלי שסיפר לי את האמת', אמר פיינשטיין. 'וואו. אני לעולם לא אשכח את זה.'

המצב עם ואלבנו השפיע על החשיבה של פיינשטיין על אובייקטיביות בדיווח. הוא לא חושב שזה קיים, לפחות לא ברמה מוחלטת.

'כולנו בני אדם ולכולנו יש הטיות', אמר פיינשטיין. 'כולנו צריכים פשוט לנסות להיות הוגנים.'

בגיל 59, פיינשטיין ממשיך לנסות לבנות על מערכות יחסים קיימות ולבנות מערכות יחסים חדשות. כמובן, זה עוזר להיות מחבר ספרי הספורט הנמכר ביותר בכל הזמנים. פיינשטיין הוא מותג בפני עצמו. ספורטאים ומאמנים רוצים לדבר איתו.

אבל האם פיינשטיין צעיר יכול היה לבנות מערכות יחסים דומות בהתחשב בהגבלות הגישה בסביבת התקשורת של ימינו?

'זה קשה יותר, אין שום ספק בעניין', אמר פיינשטיין. 'כשפגשתי לראשונה את סמית', זה היה בגלל שחדרי ההלבשה היו פתוחים. זה לא היה קורה היום כי חדרי ההלבשה סגורים. אנחנו לא שם.' עם זאת, פיינשטיין חושב שכתבים צעירים רבים מקבלים יותר מדי את ההגבלות המוטלות עליהם. 'הם לא נלחמים בזה מספיק', אמר. 'נהגתי להילחם בקרבות שלי.'

זה אמר קל מאשר לעשות. הרבה איגודי תקשורת ספורט מנסים לדחוף ליותר גישה. עם זאת, הגל התהפך עם קבוצות וספורטאים שראו ערך מופחת בהתמודדות עם העיתונות.

עם זאת, עם זאת, הכתבים הטובים ביותר תמיד מוצאים דרך לעקוף מכשולים.

'אני יודע שזה קשה יותר, אבל אני חושב שאם הייתי כתב צעיר שמסקר את מרילנד [אחת מהקצבים הראשונים שלו ב'וושינגטון פוסט]', אמר פיינשטיין, 'היה לי אותו סוג של מערכת יחסים עם [המאמן הנוכחי] מארק תורג'ון כמו עשיתי עם לטי דרייסל.'