פיצוי על סימן גלגל המזלות
סלבריטאים C החלפה ג

גלה תאימות על ידי סימן גלגל המזלות

איך ציוץ ויראלי הפך לסיפור מרגש על הורים ממעמד הפועלים

דיווח ועריכה

הסיפור #PrentsWork של כותבת לוס אנג'לס טיימס, אסמרלדה ברמודז, זכה לתהודה בקרב אלפי ילדים רבים של מהגרים ועיתונאים לטינו

אמה של אסמרלדה ברמודז, לוסי, מצולמת כאן במכון ניקוי יבש בשנות ה-80, שם עבדה זמן קצר לאחר שהיגרה לאזור לוס אנג'לס מאל סלבדור. (באדיבות אזמרלדה ברמודז)

ראסיאל גווארה עבד כאשר קלט שרשור משותף בטוויטר שלו. בזמן שהוא גולל, המפיק והעורך של תכונות Yahoo Life שם לב שרבים מהמשתמשים שהוא עוקב אחריהם רשמו שלל עבודות שהוריהם החזיקו כדי להביא את ילדיהם למקום שבו הם נמצאים היום. רבים מהם היו עמיתים עיתונאים לטיניים שהציוצים שלהם היו בתגובה לטור שנכתב על ידי סופרת צוות הלוס אנג'לס טיימס, אסמרלדה ברמודז.

גווארה שמר על כרטיסייה פתוחה במחשב שלו ליצירה של ברמודז אבל לא הגיע אליה עד מאוחר יותר.

'כשקראתי אותו, הייתי מוצף לחלוטין מרגשות', אמר. 'הייתי צריך להסתובב ולתפוס את עצמי קצת. ואז גל הרגשות החזיר אותי לאמא שלי'.

בטור שלה שכותרתו 'על כתפי ההורים שלנו - הטבחים, המטפלות והגננות - נסענו רחוק', ברמודז עושה כבוד לאמה, לוסי, ולהורים אחרים ממעמד הפועלים. היא כותבת על ראייתה של אמה בתופרות, בשרתים ובמטפלות. לוסי, מהגרת מאל סלבדור, עבדה בניקיון בתים במשך שנים ועבדה גם כמטפלת ועובדת במפעל בגדים. היא גם לחצה בקיטור בגדים של אנשים.

נרגשת מהקורבנות של אמה, ברמודז - מספרת סיפורים הידועה היטב בדיווח הניואנסי שלה על חייהם של לטינים - הרגישה נאלצת לפני חודשים להציב שאלה פשוטה ליותר מ-30,000 העוקבים שלה בטוויטר: באילו עבודות עבדו ההורים שלך כדי להביא אותך לאן שאתה נמצא היום? היא כללה רשימה של מקומות עבודה שמילאו הוריה.

אלפי אנשים מרחבי הארץ והעולם הגיבו לברמודה, חלקם עם ההאשטאג #עבודת הורים . בעוד שחלקם היו ילדים של אמריקאים ממעמד הפועלים או למהגרים עצמם, רובם היו ילדים בוגרים של מהגרים מאמריקה הלטינית.


'מעולם לא תיארתי לעצמי שלהרכיב רק רשימה פשוטה ולשאול את השאלה הזו ייצור את השמיכה הנוסטלגית והספונטנית הזו באהבה רבה של קשרים ברחבי הארץ - של אנשים שמשתפים', אמר ברמודז. 'בערך כל אדם ששלח לי הודעה - זה לא משנה הגיל, המוצא האתני שלו, הגיאוגרפיה שלו... המילים הראשוניות שלו היו 'אני דומעת''.

גווארה חשב מיד על אמו, אלבה גרסיה, מהגרת מקסיקנית שעבדה שנים כמטפלת בניו יורק. היא גידלה אותו ואת שלושת אחיו כאם חד הורית.

'לפעמים אנחנו מרוכזים מדי במאבקים שלנו, עד שאנחנו שוכחים את המאבק של ההורים שלנו. הרגשתי כמעט נבוך להגיע להבנה הזו', אמר גווארה. 'כן, הייתה לי עבודה בקולג' וכן, עשיתי את כל הדברים האלה, אבל בלי התמיכה והמאמץ וההקרבה של אמא שלי, שום דבר מזה לא היה משנה. לפעמים אנחנו מאבדים את זה מעינינו'.

גווארה הראה לאמו את הגרסה הספרדית של היצירה וגם היא התרגשה.

'כבר ראיתי את זה בן וכבר בכיתי כמוך! (כבר ראיתי את זה בן וגידלתי כמוך!)' אימו שלחה לו הודעה.

ברמודז שם חלק מהתגובות הללו ב-a סיפור נפרד . מבחינתה, הסיפור הזה והאופן שבו הוא הדהד הוא על הרבה יותר מהגרסה הרומנטית של החלום האמריקאי.

'בעיניי מה זה בעצם סוג של התחייבות שקטה שמתבצעת בין הורים עולים לילדיהם. ההתחייבות שההורים נותנים היא: 'אני הולך להקריב בשבילך. אני הולך לעבוד בשבילך את האצבעות עד העצם. בשבילנו, בשביל המשפחה', אמרה. 'ואז הילד, בתורו - לא משנה גילו - אומר 'אני הולך להגן עליך. אני הולך לתרגם עבורך. אני הולך לנווט בעולם החדש הזה - ארה'ב'.

ברמודז, שנולד באל סלבדור וגדל בלוס אנג'לס, הוא צייץ פורה שעבודתו עוקבת מקרוב על ידי עיתונאים לטיניים רבים אחרים, ביניהם כתבת WNYC Karen Yi.

'זה מוזר לראות את החוויה שלך, שאינה מסופרת לעתים קרובות ולא מרבה לשתף אותה, כתובה בצורה כל כך מפורשת וכל כך ברורה', אמר יי. 'זה כל כך נדיר כי כשגדלת, לא באמת קראת סיפורים על המשפחה שלך.'

לדבריה, ההתחייבות השקטה שברמודז הזכירה מתארת ​​איך היא הרגישה כל חייה כבת להורים מהגרים מפרו עם מוצא סיני. יי גדל במיאמי.

'השפה הראשונה שלי הייתה ספרדית. למדתי אנגלית בבית הספר ותמיד הייתי המתרגם של ההורים שלי', אמר יי. 'תמיד הייתי צריך להתקשר לחברה אם החשמל כבה. זה הייתי אני במכולת, במשרדו של הרופא, עם בית הספר שלי, בישיבות PTA ובכנסים של מורים-הורים. אתה צריך להיות האדם הזה כדי לתרגם לא רק שפה, אלא גם תרבות - 'ככה הדברים כאן באמריקה''.

לאחר ששיתפה את הטור של ברמודז בטוויטר, יי אמרה שהיא שלחה אותו להוריה אנריקה וידירה בצ'אט המשפחתי שלהם בוואטסאפ. לאחר מכן הם העלו רשימה ארוכה עוד יותר של עבודות שהיא שכחה שיש להם.

מוניקה רור, כותבת מערכת, כותבת טור וחברת מערכת בעיתון יוסטון כרוניקל וחברה של ברמודז, צלצלה גם היא על הוריה. אמא שלה, כתבה ור, עבדה בכל מיני מפעלים וכמזכירה. אבא שלה עבד בתור שיפוצניק, מאבטח ועוד. שניהם עלו מפסי ייצור לניהול, צייץ רור.

העיתונאית הוותיקה אמרה שהיא תמיד זיכתה את הוריה שעזרו לה להגיע למקום שבו היא נמצאת.

הסיפור הדהד גם בגלל הרקע וחוויות החיים שעיתונאים כולל ברמודז מביאים לעבודתם עבור אנשים שבדרך כלל לא רואים את עצמם משתקפים בחדשות. זה מדגיש את החשיבות, עבור רבים, של ייצוג לטיני גדול יותר בתקשורת.

'בדרך כלל אנחנו לא רואים את עצמנו מורמות, או את ההורים שלנו מורמות ככה', אמר ור. 'אז לקח מישהו שהגיע מהחוויה הזו כדי להיות מסוגל באמת להאיר זרקור על זה.'

Amaris Castillo הוא עוזר כתיבה/מחקר של העורך הציבורי של NPR ותורם ל-Poynter.org. היא גם היוצרת של סיפורי יקב ואמא עייפה מאוד. ניתן להגיע לאמריס בכתובת אימייל או בטוויטר @AmarisCastillo .