איך כתב חוקר במיסיסיפי עזר למצוא רוצח סדרתי חשוד

צילום מסך, The Clarion-Ledger

מרי רוז מצאה את הכתבת שעזרה לה לאתר רוצח סדרתי חשוד בזמן שהאזינה לרדיו.

ג'רי מיטשל , כתב חוקר של קלריון-לדג'ר (ג'קסון, מיסיסיפי), הופיע ב- 'דמוקרטיה עכשיו' לדבר על שורה של מקרים קרים מתקופת זכויות האזרח.

זה מחוז נשובה רוז אמרה לעצמה. זה ליד ביתו של הגבר שהיא חושדת בהרג את בתה ושתי נשים נוספות. מיטשל, הכתב, גר גם הוא במיסיסיפי.

'אור כבה', אמרה רוז, שבילתה 26 שנים בחקירה משלה, 'ואמרתי, מרי, את צריכה ליצור קשר עם האיש הזה. הוא לא מפחד ממקרים קרים'.

שש שנים ואלפי מילים מאוחר יותר, המקרה הזה כבר לא קר.

לקח למיטשל יותר משנה (והרבה שיחות מרוז) להתחיל לדווח. אבל שניהם דבקו בזה.

ביום שישי, הסדרה של מיטשל, 'נעלם,' פורסם באינטרנט. יש לו תשעה פרקים, יותר מ-25,000 מילים, סדרת אינטרנט בת חמישה פרקים ועלון. ועד כה, אנליטיקה מראים שהקוראים באים, נשארים וחוזרים לעוד.

זו לא הפעם הראשונה שמיצ'ל כותב על פליקס וייל, האיש החשוד בהריגת בתה של רוז ושתי נשים נוספות. זה גם לא האחרון.

בוא איתי

כשרוז התקשרה לראשונה, היא שאלה הפיינליסט של פוליצר ב-2006 אם הוא היה מעוניין בסיפורו של רוצח סדרתי שחי כאדם חופשי.

כמובן שהוא היה.

באותו זמן, הוא היה עיתונאי חוקר שעשה את עבודתו של כתב יומי, וכתב מספר סיפורים בשבוע. מיטשל היה מעוניין לברר יותר על האיש אבל לא היה לו הרבה זמן ליזמות.

בשנת 2012, עורך בכיר חדש השתלט ושינה את המיקוד של העיתון. העבודה הארגונית הפכה בראש סדר העדיפויות. כעת היה למיטשל זמן לעבודה מעמיקה וארוכת טווח.

מאז אותה שיחה ראשונה, רוז שמרה על קשר עם מיטשל. באביב 2012, היא החליטה לעשות טיול למיסיסיפי מביתה שבמערב מסצ'וסטס. היא התכוונה להתעמת עם וייל, אמרה למיטשל. התסריט היה מוכן בראשה. האם הוא רצה לבוא?

מיטשל, בחופשה באותו זמן ועבד על ספר, כן. הפרטים של אותו טיול ראשון מהווים את ההקדמה ל הפרק הראשון של 'נעלמת' :

יום אחרי יום האם, 14 במאי 2012, פגשתי את האישה הבהירה וקצרת השיער בת ה-64 והלכתי אחריה לנכס במונפלייה, מיסיסיפי, שם היא תכננה להתעמת עם וייל.

היא אמרה לי מה היא הולכת לומר לו: 'ייתכן שלעולם לא תיכנס לכלא, אבל אני רוצה שתדע שאני יודע והרבה אחרים יודעים שלקחת את חייהם של שלוש הנשים האלה. לא ממש יצאת מזה'.

חנינו והלכנו עד לשער שלו, שהיה נעול. היא אמרה לי שהוא חי בנתיב הזה.

מיטשל לא היה דמות בסיפור המקורי בן 9,000 המילים שרץ בכפולה בת שמונה עמודים ב-2012 ופירטו את מותה של אשתו הראשונה של וייל ואת היעלמותן של שתי נשים אחרות שהוא התחתן איתו.

אבל מאז שרוז יצרה קשר עם מיטשל, הוא היה חלק מהסיפור.

בשנת 2013, וייל נמצא ונעצר הודות לטיפים שהגיעו למיטשל לאחר סיקור מתמשך. המשפט בגין רצח אשתו הראשונה של וייל ב-1962, מרי הורטון וייל, מתחיל ב-8 באוגוסט.

מיטשל לא כתב בגוף ראשון באף אחד מסיפורי ההמשך - עד עכשיו. הוא כבר לא קול מופשט החושף פרטים, אלא כתב שמקבל שיחות, מוצא לידים ומביא איתו את הקוראים.

זה לא רק נרטיב קונבנציונלי, אלא משהו שהוא מעולם לא ניסה קודם לכן - נרטיב חקירתי. פרטים חדשים ממלאים גם את הגרסה החדשה ביותר של 'נעלמת'.

'אני יודע כל כך הרבה יותר עכשיו ממה שידעתי כשהתחלתי', אמר מיטשל. 'כשכתבתי את 'נעלמת' המקורי, פשוט הרגשתי בחושך.'

הפעם הייתה לו גישה להקלטות אודיו וליומנים המטרידים של וייל עצמו (שמיטשל בילה בסופי שבוע רבים בקריאה ובהכנת תמלילים). אנשי מפתח יצרו קשר עם מיטשל מאז הסיפור הראשון ב-2012 - אנשים שעזרו לענות על שאלות, למלא פרטים, הכירו את וייל וזכרו דברים מדאיגים (ומפלילים) שסיפר להם. אפילו חוקר פרטי רצה לעזור.

מיטשל עבד על סיפורים רבים אחרים בארבע השנים האחרונות, אבל דבי סקיפר, העורכת שלו, יודעת שלהעניק לו זמן משתלם.

'יש לי הערצה עצומה וגאווה לג'רי, ואני יודעת שהוא בלתי פוסק', אמרה. 'הוא היה ככה עם תיקי זכויות האזרח , ולכן ידעתי שהוא יהיה כזה עם זה.'

הוא מקבל תוצאות. עבודתו של מיטשל שמה ארבעה חברי קלאן מאחורי סורג ובריח ו הביאו שינויים בבתי הכלא במיסיסיפי . הוא זכה במספר רב של פרסים ושבחים.

אז סקיפר לא מופתע.

'יש אנשים שאולי יגידו אל תרד לחור הארנב הזה', היא אמרה, 'אבל אני תמיד יודעת ששווה לחכות שהוא ילך אחרי השביל הזה'.

צילום מסך מתוך Clarion-Ledger של יום שלישי. שלושת הפרקים הראשונים יצאו לדפוס ביום ראשון.

ה-Clarion-Ledger, כמו כל כך הרבה חדרי חדשות ברחבי הארץ, הוא הרבה יותר קטן ממה שהיה פעם. עם זאת, מיטשל נשאר 30 שנה.

'הסיפורים נמצאים כאן שאני רוצה לכסות,' אמר מיטשל, א עמית מקארתור 2009 . 'יש כל כך הרבה מהם שאני אפילו לא יכול להתחיל לכסות אותם. למה שלא ארצה להישאר איפה שהסיפורים?'

כמו מיטשל, סקיפר נמצא ב-Clarion-Ledger במשך זמן רב. השניים עובדים יחד יותר מ-20 שנה.

'הקלריון-לדג'ר, לאורך כל העליות והמורדות שלו, תמיד היה סוכן של שינוי במיסיסיפי', אמרה.

סיקור העיתון על חוק הרפורמה בחינוך זכה בו בפוליצר ב-1983 (ו נתן השראה למיטשל להצטרף לעיתון שלוש שנים מאוחר יותר.)

הם המשיכו על מקרים של זכויות האזרח וסיפורי בריאות הציבור, אמר סקיפר. תפקידם להיות כלב שמירה, אבל במיסיסיפי זריקה אחת לא מספיקה. הכיסוי צריך להיות בלתי פוסק אם הוא הולך להשיג תוצאות, אמרה.

למרות שלעיתון יש היסטוריה של עבודה עיקשת, יש הרבה דברים חדשים גם ב'נעלמת'.

מיטשל חשב תחילה לעשות פודקאסט שילווה את הסיפור, אבל אז פנה לעורכים שלו עם הרעיון של סרט תיעודי. כבר היו אודיו, רשומות ביומן וכל כך הרבה חומר מדהים, חשב מיטשל. ואחרי צפייה 'לעשות רוצח', הוא ידע שיש להם כל מה שהם צריכים.

רנדי לאבלי, סגן נשיא לחדשות הקהילה של רשת USA Today, דגל בסרט התיעודי, אומר מיטשל, ומשם, הרשת הזו, שהעיתון גנט הוא חלק ממנה, התחילה לפעול.

קלי בראון של Des Moines Register הייתה מנהלת הפרויקט. סטיב אלפרס של USA Today צילם והפיק את הסרט התיעודי. שון סאליבן של USA Today היה המעצב הראשי של האתר. ואנשים רבים אחרים, הן ב-Clarion-Ledger והן ברשת USA Today, תרמו ל-'Gone'.

אפילו בזמנים הטובים ביותר, אמר סקיפר, כאשר חדר החדשות היה גדול פי שלושה, לא הייתה להם המומחיות שקיבלו עם שיתוף הפעולה.

יש פשרה, אמר סם הול, העורך הראשי של Clarion-Ledger, בין הוצאת עיתון יומי, פרסום סיפורים באינטרנט והקדשת זמן להעמיק.

בשנה שעברה, העיתון שינה את חדר החדשות שלו כדי לייצר עוד פרויקטים גדולים. כעת, צוות חקירות וארגוני של שישה אנשים מסתובב בין עבודה יומיומית לפרויקטים.

'אתה צריך לתקצב את זה ולתכנן את זה', אמר הול, שהיה בעיתון כבר ארבע שנים, 'אבל זה משהו שאנחנו עושים כאן באופן שגרתי'.

הקהל מגיב?

עם 'נעלמת', כן.

במהלך הקיץ, מבקרים בו-זמניים באתר של כ-600 זה בסדר, אמר דיוויד בין, עורך תוכן דיגיטלי ומנתח קהלים. שמונה מאות זה ממש טוב. כל דבר מעל 1,000 זה נהדר.

ביום שישי, כשהסדרה עלתה לראשונה, הצופים היו הרבה יותר מ-2,100, הוא אמר. זמן התקשרות ממוצע הוא שתי דקות. עד יום שני, היו לסדרה 559,034 צפיות בדף בסך הכל. הפתעה אחת - בעוד שהסדרה כולה פורסמה בבת אחת, הקהל לוקח אותה פרק אחד בכל פעם. ביום שישי, פרק א' קיבל את הקהל הגדול ביותר. בשבת פרק ב'. ביום ראשון, פרק ג'. (גם שלושת הפרקים הראשונים יצאו בדפוס ביום ראשון.) 'נעלמת' היא בהחלט קריאה ארוכה, אבל נראה שאנשים לוקחים את הזמן וחוזרים אליו.

יש הזדמנות גדולה יותר להגיע לאנשים עכשיו, אמר בין, שהיה בעיתון כבר שנתיים ולפני כן בילה 24 שנים ב-Orange County Register. יש יותר פלטפורמות לפרויקטים, יותר דרכים להפיק את המרב מאודיו, וידאו ופודקאסטים, בין היתר. אבל כל זה לא משנה אם זה לא סיפור טוב, הוא אמר.

'סיפור טוב יביא קהל טוב'.

ובמקרה הזה, אולי הרשעה.

בעוד וייל עומד למשפט על רצח אחד, שתי נשים נוספות שהתחתן איתו עדיין נעדרות. (צילום מסך, clarionledger.com)

לא נעלם

לפני שנים, כששמעה את מיטשל לראשונה ברדיו, לקח לרוז לא יותר מ-24 שעות להשיג את המספר שלו.

כעת, שש שנים מאוחר יותר, היא רואה בו חבר.

'הוא היה מכבד. הוא מעורר הערכה. הוא שיתף פעולה', אמרה. 'הוא מקשיב לנקודת המבט שלי... אני מאוד חושב על ג'רי מיטשל.'

עבודתו לא רק עזרה להביא את וייל למשפט (שאותו מיטשל יכסה.) היא גם החיתה מחדש את סיפוריהן של שלוש נשים שמותם והיעלמותם זכו להתעלמות ונשכחו. רוז רק מצטערת ששתי האמהות האחרות לא בחיים כדי לראות את התוצאות.

כשוייל נעצרה לראשונה, רוז הרגישה תחושת שלווה שחמקה ממנה במשך 29 שנים.

'אני שמחה שבאמצעות הסיפור הזה, רוחה נשמרה בחיים', אמרה רוז על בתה. 'רציתי את זה כל הזמן. היא בילתה רק 18 שנים על כדור הארץ הזה, אבל היא עשתה הבדל עצום בחיי רק בגלל מי שהיא הייתה...היא הייתה מתנה. אני אוהב את זה שהעולם מסוגל לראות.'

אחרי שנים שבהן נדחתה מה-FBI, מהרשויות המקומיות ומהחוקרים הפרטיים, רוז מצאה כתבת שהאמינה לה והגיעה לעומקו של משהו שאף אחד אחר לא הצליח.

הוא מעולם לא ויתר, אמרה.

'זה ענקי.'

תיקון: גרסה קודמת של הסיפור הזה אמרה שפליקס וייל גר במחוז נשובה. זה לא נכון. הוא גר ליד מחוז נשובה. כמו כן, בקטע הסיום, מרי רוז שמעה את ג'רי מיטשל ברדיו, לא בטלוויזיה. אנו מתנצלים על השגיאות.