שעון החול: מגיש את החדשות, משרת את הקורא

לכל מלאכה יש את הסודות שלה, לכל עבודה יש ​​את הכלים שלה: הפטיש והמסור של הנגר, מפתח הברגים של השרברב, לוח הצבעים והמכחולים של הצייר. בתקופתו של שייקספיר, שחקנים נהגו לשאת תיקים שהכילו את כלי האמנות שלהם: איפור, תלבושות, אביזרים שאפשרו להם להיכנס ולצאת מדמות כפי שדרשה הדרמה על הבמה.

בתור שיפוצניק, המוטו שלי תמיד היה, 'תן לי כלי ואני אשבור משהו'. אבל ככותב, אני תמיד מחפש את הכלים שיעזרו לי ליצור את הקסם שהוא כתיבה טובה, בין אם מדובר בסיפור חדש, מאמר מגזין, חיבור אישי או סיפורת.

מבנה שעון החול הוא מכשיר כזה. צורת סיפור שעיתונאים יכולים להשתמש בה כאשר יש להם חדשות לדווח וסיפור לספר. מוקדם יותר השבוע, הקשבתי לכריסטין מרטין, דיקן בית הספר לעיתונאות פרלי אייזק ריד במערב וירג'יניה, מתארת ​​את הטופס בפני חברי הקיץ של פוינטר ככלי שימושי לכתבים המחפשים טופס.

'זה חשוב', ציין מרטין, 'שקורא יתערסל במבנה.' זוהי מטפורה הולמת שכן עריסה היא מסגרת המשמשת לתמיכה במשהו.

סיפורים צריכים תמיכה, צורה, מבנה, באותה מידה בניין צריך מסגרת והגוף שלנו שלד. ארנסט המינגווי, כתב חד פעמי שהפך לאחד מהסופרים המשפיעים ביותר באמריקה, חשב על זה כשאמר, 'פרוזה היא ארכיטקטורה, לא קישוט פנים'. כותבים אפקטיביים מבינים זאת ומוודאים שארגז הכלים שלהם מכיל מגוון צורות סיפור.

הסיפורים הטובים ביותר יוצרים לרוב צורה משלהם; סופרים שוקלים את החומר שלהם, קובעים מה הם רוצים שהסיפור יגיד, ואז מחליטים על הדרך הטובה ביותר לומר אותו.

אדריכלים וסופרים פועלים לפי אותו כלל: הצורה באה בעקבות התוכן. זה אומר שלפני שאתה מעצב מיכל אתה קובע מה אתה צריך להכניס פנימה. לא תנסה לשלוח פיל בקופסת נעליים.

אבל עיתונאים, כמו כל הכותבים, מסתמכים לפעמים על צורות ונוסחאות מנוסות: הפירמידה ההפוכה, גישת 'חמש הקופסאות', סיפור גרפי האגוזים. אתה צריך להכיר את הטפסים האלה בין אם אתה מחליט לכתוב את הסיפור שלך בדרך חדשה לחלוטין.

'לכתיבה נוסחתית יצא שם רע', אומר עורך מקוון פוינטר ביל מיטשל, כתב ועורך ותיק. 'נעשה נכון, הוא מסיט בצורה יצירתית מהנוסחה בדרכים המשרתות את צורכי הסיפור הנדון. קשירת הדיווח, כמו גם הכתיבה, לצורה מעניקה משמעת ומיקוד שמייצרים סיפורים טובים יותר'.

שעון החול נקרא על ידי עמיתי רוי פיטר קלארק בשנת 1983 לאחר שהחל לשים לב למשהו חדש בעיתון הבוקר שלו.

זה לא היה החדשות; זו הייתה הדרך בה נמסרו החדשות. בסיפוריהם נראה היה שהכתבים משלבים שתי צורות: הפירמידה ההפוכה והנרטיב.

קלארק היה מגלה סביר. פרופסור לספרות אנגלית במכללה שהפך למאמן וכתב עיתונאי, הוא השתמש בכישוריו כחוקר ספרות ובניסיונו בחדר החדשות כדי לפרק את הצורה.

במאמר שפורסם ב'וושינגטון ג'ורנליזם ריוויו' (מאז שונה שמה ל-American Journalism Review), הוא תיאר צורה זו ונתן לה שם ייחודי: שעון החול. הוא סיפק אלטרנטיבה, אמר קלארק, 'המכבדת ערכי חדשות מסורתיים, מתחשבת בצרכי הקורא, מנצלת את הנרטיב ומדרבן את הכותב לרמות חדשות של דיווח'.

קלארק אמר שאפשר לחלק את סיפור שעון החול לשלושה חלקים:

הטופ. כאן אתה מעביר את החדשות בהובלת סיכום, ואחריה שלוש או ארבע פסקאות שעונות על השאלות הכי דחופות של הקורא. בחלק העליון אתה נותן את החדשות הבסיסיות, מספיק כדי לספק קורא דחוס בזמן. אתה מדווח על הסיפור בצורה הכי תמציתית שלו. אם כל מה שנקרא הוא החלק העליון, הקורא עדיין מיודע. מכיוון שהוא מוגבל לארבע עד שש פסקאות, החלק העליון של הסיפור צריך להכיל רק את המידע המשמעותי ביותר.

התור. כאן אתה מסמן לקורא שמתחיל נרטיב, בדרך כלל כרונולוגי. בדרך כלל, התור הוא ביטוי מעבר המכיל ייחוס לנרטיב שאחריו: על פי המשטרה, עדי ראייה תיארו את האירוע כך, הירי התפתח כך, כך מסכימים גורמי אכיפת החוק והשכנים.

הנרטיב. לסיפור שלושה מרכיבים: התחלה, אמצע וסוף. החלק התחתון מאפשר לכותב לספר נרטיב כרונולוגי הכולל פירוט, דיאלוג ומידע רקע.

טופס שעון החול מסכם את החדשות, ואז עובר לנרטיב. הטופ מספק את החדשות, התור פועל כמעבר, הנרטיב מספר את הסיפור.

ניתן להשתמש בשעון החול בכל מיני סיפורים: פשע, עסקים, ממשלה, אפילו לדיווח על פגישות. עם זאת, זה הכי מתאים לסיפורים דרמטיים שניתן לספר בצורה כרונולוגית. בידיים הנכונות, כפי שממחיש הסיפור הבא מ-The Miami Herald, שעון החול הוא צורה וירטואוזית המספקת את המשמעת המודעת לחדשות של הפירמידה ההפוכה ואת איכויות הסיפור של הנרטיב הקלאסי.

מאחורי שעון החול

1. הטופ

יריות בזמן שדקר את אשתו לשעבר

מאת קוני פילוטו ומולי הנסי-פיסקה
מיאמי הראלד
9 באוגוסט 1998

זו לא הייתה הפעם הראשונה שדניס ליץ' הטיל אימה באלימות על אשתו לשעבר. אבל זה יהיה האחרון.

ליץ', בן 37, נורה על ידי משטרת דייווי בשבת אחר הצהריים לאחר שהתעלם מהפקודות שלהם להפיל את הסכין שלו ובמקום זאת צלל אותה שוב ושוב לתוך ג'ויס ליץ' מחוץ לדופלקס שלה ב-6110 SW 41st Ct.

מותו של דניס ליץ' נקבע במקום. גרושתו, ששאלה את המשטרה, 'למה ירית בו?' כשהיא הועמסה לאמבולנס, נלקחה לבית החולים האזורי ממוריאל בהוליווד, שם היא מוגדרת במצב יציב.

המהומה הייתה עדים על ידי הוריו של דניס ליץ' וכמה שכנים. השכנים אמרו שהמהומה בבית ליץ' אינה דבר חדש.

בחודש מאי, דניס ליץ' הואשם בתקיפה בנסיבות מחמירות כאשר, לפי המשטרה, הוא הופיע עם פטיש, שבר חלון ורדף אחרי אשתו לשעבר ברחבי הדופלקס, כשהוא צועק, 'אני הולך להרוג אותך!'

בחמש הפסקאות הראשונות, הסיפור מעביר את כל המידע שהקורא דחוק הזמן צריך לדעת: המשטרה יורה למוות באדם שמסרב לפקודותיהן להפיל את סכינו ודוקר את גרושתו במקום. החלק העליון עונה על כמה מחמשת ה-W: מי, מה, איפה, מתי, למה ואיך. מאפיין מיוחד של מוביל זה הוא הפסקה הראשונה, החורגת מההליך התקציר הרגיל: המשטרה ירתה והרגה אדם בן 37 ​​של דייווי לאחר שהתעלם מהפקודות שלהם להפיל את סכינו. במקום זאת הכותב שואב את הקורא בגישה עקיפה המסכמת את המצב בסופיות מצמררת.

2.התור

המשטרה והשכנים סיפרו על האלימות האחרונה במשפחה:

המעבר קצר, מתריע לקורא שהדיווח החדשותי עובר לצורת סיפור ומציין את המקורות לכרוניקה שתבוא.

3. הנרטיב

דניס ליץ' כעס על גרושתו בת ה-37 לאחר שהלך לבר שכונתי ביום שישי בערב. הוא הסתער אל הדופלקס שלה בשבת אחר הצהריים ואיים עליה בסכין קצבים.

ג'ויס ליץ' המבועתת מיהרה בשכנות לביתם הסמוך של הוריה של ליץ'.

'יש לו סכין, והוא הולך להרוג אותי!' אמה של ליץ', רבא ליץ', אמרה שכלתה צרחה.

במקביל, אפריל ליץ' בת ה-15, אחת מששת ילדיהם, התקשרה מחנות נוחות במרחק רחובות משם.

'אבא שלך הולך להרוג אותי!' ג'ויס ליץ' צעקה.

אפריל ליץ' ניתק וחייג 911.

כשהשוטרים הגיעו לדופלקס, דניס ליץ' רדף אחרי אשתו לשעבר עם סכין.

המשטרה הורתה לו להפיל את הנשק, אמר דייווי קפטן ג'ון ג'ורג'.

במקום זאת, ליץ' התחילה לדקור אותה.

שוטר ירה לעבר דניס ליץ' והיכה אותו סביב ברכו, אך הוא לא הפסיק לטבול את הסכין באשתו לשעבר, אמרו השכנים.

קצין או קצינים ירו שוב, הפעם פגעו בחזהו של ליץ'. הוא התמוטט ומת בצד הדרך. הוריו הסתכלו מתוך ביתם.

משטרת דייווי לא אמרה אם יותר מקצין אחד ירה לעבר דניס ליץ', וגם לא תזהה את השוטר או השוטרים.

השכנים אומרים שהם שמעו לפחות חמש יריות.

כשהמשטרה נשאה את ג'ויס ליץ' לאמבולנס, הסכין עדיין תקועה בכתפה הימנית, היא פנתה למשטרה ואמרה: 'האם הוא מת, האם הוא מת. ... למה ירית בו?' אמרה השכנה מהבית, שאנון שמיצר.

כשג'ויס הונפה לאמבולנס והמשטרה הניחה ברזנט צהוב מעל גופתו של דניס ליץ', אפריל ליץ' ואח הגיעו.

שני האחים בכו וניסו לברוח אל אמם ואביהם אך ליוו משם.

מאוחר יותר הסיעו אותם המשטרה לבית החולים האזורי ממוריאל כדי להיות עם אמם.

דניס וג'ויס ליץ' גרו במשך שנים בדופלקס שבבעלות הוריה של ליץ'.

'היו להם הרבה צרות בעבר', אמר שמיצר.

כשבעיותיהם של בני הזוג הסלימו, התערב המחלקה לשירותי ילדים ומשפחה. המדינה לקחה את המשמורת על הילדים לזמן מה, והכניסה אותם לבתי אומנה, אמרו השכנים.

ג'ויס ליץ' קיבלה עבודה ב-Dunkin' Donuts, במרחק רחובות משם, אבל דניס ליץ' לא הצליח להתרחק מצרות.

בחודש מאי האשימה אותו משטרת דייווי באלימות במשפחה ובתקיפה בנסיבות מחמירות לאחר התקרית עם הפטיש. הוא הורשע ונכלא ל-90 יום.

הוא יצא ביום שלישי בלילה וחזר לבית משפחתו, אמרה אמו.

'לא היינו אמורים לתת לו להישאר כאן', אמרה אמו. 'אבל הוא פשוט הופיע.'

הגיע הזמן לספר את הסיפור של מה שהתרחש בלילה שבו דניס ליץ' מת. הסופר מספר את הסיפור בצורה כרונולוגית, תוך שהוא שואב מידע שנאסף מראיונות עם המקורות שזוהו בתורה. כמו בכל הסיפורים, לקטע הסיפורי יש התחלה, אמצע שמתאר את הפעולה העיקרית, וסוף, עם זעקת השיא של האקסית שעברה התעללות, 'למה ירית בו?' המסקנה מסיימת את הסיפור ברקע על הצרות של בני הזוג ואז, כמו הרבה סיפורים טובים, מסתיימת בנימה שמהדהדת להתחלה. שימו לב כיצד הכותב משתמש בציטוטים דרמטיים ובפרטים חיים, כמו יריעת הברזנט הצהובה המכסה את גופו של דניס ליץ', כדי להראות את הסצנה הסיפורית שעליה רק ​​מספרים לקורא בחלק העליון.

שעון החול הוא צורה המספקת עורכים המעדיפים גישה מסורתית לכתיבת חדשות וכן קוראים חסרי סבלנות שמתעייפים בקלות מגישות נינוחות לסיפורים שלוקח נצח עד שהם מגיעים לנקודה. קוראים שרוצים סיפור שלם יותר, שאוהבים לראות סיפור מתפתח בזמן שהם קוראים אותו, שמחים גם כן. שעון החול משרת את הצורך של הקוראים בחדשות ואת הרצון הטבעי שלהם לסיפור.

קטע מתוך דיווח וכתיבה: יסודות למאה ה-21 (הוצאת אוניברסיטת אוקספורד).