האיסור הקנדי להדפיס את שמו של רטה פרסונס חל על פרסומות, ממצאים משפחתיים

אַחֵר

קנדה לא תאפשר לעיתונאים שלה להדפיס את שמה של רטה פרסונס, כי היא הייתה קורבן לפורנוגרפיית ילדים. האיסור הזה משתרע גם על פרסום, כך מצא אחד מבני משפחתו של פרסונס, גם אם מודעה כוללת רק מה שיכול להיחשב כהתייחסות אלכסונית לתיק בית המשפט שהטיל את איסור הפרסום.

רטה פרסונס (צילום באדיבות גלן קנינג ולאה פרסונס)

רטה פרסונס מת בשנה שעברה , ובחודש שעבר בחור צעיר הודה בצילום מה שהוביל להצקה וייסורים. אבל התקשורת בנובה סקוטיה יכלה רק להתייחס לתביעה כאילו היא בשילוב עם 'תיק פורנוגרפיית ילדים בפרופיל גבוה'.

דודו של רהטה פרסונס, ג'ים קנינג, ניסה לפרסם מודעה ב-Halifax, Chronicle Herald של נובה סקוטיה, העיתון הגדול במחוז, כדי ליצור את הקשר בין ההרשעה לאחיינית שלו. אבל העיתון סירב, חשש שמודעה כזו תפר את איסור הפרסום.

'הייתי די מאוכזב,' אמר ג'ים קנינג. 'רק רצינו להגיד 'רחטה פרסונס זה שמה'. זהו. היינו בסדר עם זה'.

המקרה של רהטה פרסונס זכה לשמצה עולמית באפריל האחרון, כאשר התאבדה לאחר חודשים של בריונות ברשת. החוויה הקשה שלה החלה לאחר שתמונה ששותפה בה היא רוכנת מחלון מקיאה בזמן שילד חדר אליה מאחור.

היא טענה שנאנסה על ידי הילד הזה ושלושה אחרים, אבל הבנים אומרים שהמין היה בהסכמה והתרחש במסיבה עם אלכוהול.

המשטרה המלכותית הקנדית הרכובת בנובה סקוטיה חקרה את הנושא במשך מספר חודשים, אך מעולם לא תפסה את הטלפונים הסלולריים של הנערים ולא דיברה עם הנאשם במשך 10 חודשים. כשהמשטרה סוף סוף לקחה את הראיות שלה לשירות התביעה הציבורית של נובה סקוטיה, פרקליטת הכתר שבדקה את התיק סירבה להעמיד לדין כי לא חשבה שהסבירות להרשעה גבוהה מספיק.

לאחר מותה של רטה, פנתה אמה, לאה, לרשתות החברתיות כדי לספר את סיפורה של בתה. קולקטיב ההאקרים אנונימוס הסתבך ולחץ עז מצדם, הציבור וממשלת המחוז הניעו את המשטרה לפתוח מחדש את התיק.

ראיות חדשות הופיעו ונמסרו למשטרת הליפקס, שהגישה כתב אישום באוגוסט 2013 - אך לא בגין תקיפה מינית. הם האשימו שני נערים: אחד בהפקה והפצה של פורנוגרפיית ילדים ואחד בהפצת פורנוגרפיית ילדים.

קיים איסור סטטוטורי על מתן שמות של קורבנות במקרים של פורנוגרפיית ילדים בקנדה, ובכל זאת התקשורת המשיכה לנקוב בשמות של רהטה פרסונס עד אפריל 2014, כאשר שופט בית המשפט המחוזי בנובה סקוטיה, ג'יימי קמפבל, הורה על האיסור. הוריו של רטה התנגדו לצו, וכך גם אלכס סמית', תובע כתר אונטריו שהובא לטפל בתיק.

ארבעה כלי תקשורת בנובה סקוטיה שכרו את עורכת הדין ננסי רובין כדי להילחם באיסור, אבל קמפבל אמר שהחוק לא נותן לו חופש פעולה. מכיוון שהחוק מגן על קורבנות פורנוגרפיית ילדים, הוא לא היה מוכן לזייף פסיקה שעלולה להתפרש לא נכון בעתיד.

מרטין הרשורן, מנהל התביעות הציבוריות של נובה סקוטיה, ולנה מטלג' דיאב, התובעת הכללית של נובה סקוטיה, אמרו שהם לא יכולים להבטיח שלא להעמיד לדין אף עיתונאי שהפר את האיסור עד שיופר.

זה הציג את כלי התקשורת עם מלכוד 22 מושלם: התקשורת לא יכלה לנקוב בשם רטה פרסונס, והדרך היחידה ליצור דרך חוקית להשתמש בשמה בסיקור המקרה הזה הייתה שעיתונאי יעבור על החוק.

הוריה של רהטה פרסונס בילו בגלוי את האיסור. הֵם פתח בקמפיין מדיה חברתית ויצר חולצות וכפתורים עם הסיסמה 'רהטה פרסונס היא שמה'.

אני הפר את האיסור על הבלוג שלי , וכלי תקשורת אחרים קלטו את הסיפור כולל צִפחָה , באז פיד , האפוטרופוס , וה BBC .

אבל שום תקשורת קנדית מיינסטרים לא עקבה אחריו, וזו הסיבה שדודו של רהטה פרסונס, ג'ים קנינג, לקח על עצמו לנסות לפרסם מודעה ב-The Chronicle Herald.

הוא שלח לעיתון את העותק שרצה במודעה:

שמה הוא רטה פרסונס.
היא נאנסה בגיל 15.
היא עברה בריונות ומתה בהתאבדות בגיל 17.
ואז אספנו את השם שלה.

The Chronicle Herald התנגד לשורה האחרונה המתייחסת לאיסור ושאל את קנינג אם יסיר אותו. הוא אמר שכן, ואז המודעה נבדקה שוב.

'הם עדיין היו מודאגים מזה, למרות שבעצם בשלב זה זה רק אומר את שמה', אמר קנינג.

לדבריו, בכיר הפרסום שעמו שוחח אמר לו 'זה קצת משתמע שאתה מדבר על האיסור', אמר קנינג. 'חשבתי שזה פשוט מגוחך.'

המוציא לאור של Chronicle Herald, איאן תומפסון, אמר לי שזו בעיה משפטית בלבד של העיתון.

'קיבלנו עצה לומר שאנחנו מפרים את האיסור אם נריץ את המודעה הזו', אמר תומפסון. 'היינו שמחים להפעיל את המודעה, אבל אנחנו לא רוצים להתנגש בחוק'.

ימים לאחר שדחה את המודעה של קנינג, הראלד פרסם סיפור מאת The Canadian Press ב-1 באוקטובר שבו בשם רטה פרסונס .

'הרצנו את שמה פעמים רבות, אבל זה בהקשר של פעולת בית המשפט המסוימת שבה נכנס האיסור', אמר תומפסון.

כשנשאל איך הסיפור החוט על תוכנית לימודים נגד בריונות ברשת שונה מהמודעה שהציע קנינג, אמר תומפסון בכל הנוגע לחוק 'לעיתים קרובות יש אזורים אפורים, וזו הסיבה שיש עורכי דין'.

במילים פשוטות, הראלד שאל את השאלות הללו כאשר שקל את המודעה של קנינג: 'האם בית המשפט יראה בכך ניסיון להתגבר על מה שאמר השופט קמפבל והאם זה ניסיון לעשות מהדלת האחורית את מה שבית המשפט אמר שאתה לא יכול לעשות בדלת הכניסה?' אמר תומפסון.

עורך הדין של טורונטו בריאן רוג'רס אומר שאתה צריך לשקול את כוונתו של ג'ים קנינג, שלדברי רוג'רס היא לעקוף את האיסור.

צילום באדיבות גלן קנינג ולאה פארסון

'אפילו לקחת את השורה האחרונה החוצה, זו עדיין המטרה המיועדת של המודעה', אמר רוג'רס. למרות שסיפור המחסום מזכיר שרטהאה היה קורבן לבריונות ברשת, וכי הדבר כרוך בצילום והפצה של התמונה, שהיא עיקרו של תיק פורנוגרפיית ילדים, זה שונה.

'אני יכול להעריך שחלק מהאנשים עלולים לגרד בראשם ולתהות לגבי ההבחנה, אבל זה אחד', אמר רוג'רס.

רוג'רס הדגיש שהוא לא היה מוכן לנחש את העצה שקיבלה כרוניקל הראלד, אבל הוא כן מבין את הבסיס שעליו קיבלו את החלטתם.

'ברור שכוונת המודעה היא לערער את האיסור, בעוד שהשנייה היא מאמר שמדבר על חקיקה של בריונות ברשת', אמר.

הוא גם הסכים כי המילים במודעה, המהדהדות את אלה בקמפיין המדיה החברתית של גלן קנינג ולאה פרסונס - התרסה גלויה לאיסור - יהיו גם גורם שכדאי לשקול.

'זה בשום אופן לא מצב שחור-לבן פשוט והייתם לוקחים בחשבון כל מיני גורמים', אמר רוג'רס. 'זה באמת עניין של הלקוח להחליט איזה סיכון הוא מוכן לקחת. ישנן נסיבות שבהן לקוחות מוכנים יותר לקחת סיכונים מאחרים'.

במקרה הזה, The Chronicle Herald החליט שהוא לא מוכן לקחת את הסיכון.

'עורכי דין תמיד נוקטים בגישה הכי שונאת סיכון לרוב הדברים, אז העצה לא מפתיעה', אמר ג'ים קנינג. 'אבל כשאתה מקבל החלטות עסקיות או החלטות מוסריות, אתה לא רק מבסס את זה רק על סמך מה שעורך הדין שלך אומר לך או שאף אחד לא יעשה כלום'.

שני עיתונאים של כרוניקל הראלד, סלינה רוס ופרנסס וויליק, חלקו פרס עיתון לאומי על עבודת החקירה שלהם בתיק רהטה פרסונס, אז מצער שהסיקור שלהם נפגע על ידי האיסור הזה.

'אני באופן אישי מקווה שהאיסור לא ייאכף ושנוכל להתרחק מהסיקור המעוות והבלתי יעיל הזה', אמר רוס.

תומפסון אמר, 'שמו של רטה פרסונס יופיע שוב בעיתון שלנו - ברור'.

זהו שם הנושא כוח ומביא משקל לכל דיון על הסכמה מינית, בריונות ברשת או מניעת התאבדות, אמר קנינג.

'אני חושב שהשם חשוב, בדיוק כמו שאחי [אבא של רטהאה, גלן] עושה', אמר קנינג. 'רק רציתי להגיד אמירה: 'אל תשכח אותה'.