הולדת הפירמידה ההפוכה: ילד של טכנולוגיה, מסחר והיסטוריה

קטע מתוך דיווח וכתיבה: יסודות למאה ה-21 (הוצאת אוניברסיטת אוקספורד).
לפני סוף המאה ה-19, מסכימים היסטוריונים עיתונאיים, סיפורים סופרו כמעט תמיד בדרך המסורתית, האיטית (יש שיגידו ארוכת הרוחות). בין אם מדובר בסיפורי אגדות או חשבונות בעיתונים, הם התחילו באות שמשהו חשוב, שימושי, מעורר השראה או משעשע עומד להתחיל ('היה פעם'). המספר, או מספר הסיפורים, התחיל בהתחלה והמשיך עד הסוף, והותיר את התוצאה עד האחרונה ('והם חיו באושר ועושר').

קחו בחשבון את הסגנון הנינוח של הכתב הבריטי ויליאם הווארד ראסל בסיקור קרב בלקלבה ב-1854.

אם תערוכת החיל המבריק ביותר, של עודף האומץ והתעוזה שהיתה משקפת ברק בימי האבירות הטובים ביותר יכולה להעניק נחמה מלאה לאסון של היום, לא תהיה לנו סיבה להצטער על האובדן המלנכולי. שקיימנו בתחרות עם אויב פראי וברברי.

רק בסוף הסיפור ראסל מגיע לחדשות: בגלל ערבוב בפקודות חטיבת פרשים של 650 איש הסתערה חזיתית על תותחי האויב. תוך דקות ספורות יותר מ-100 מתו. אבל לראסל לא הייתה סיבה לכתוב סיפור דחוף, כי יידרשו כמעט שלושה שבועות עד ששלחתו תגיע לקוראיו בסירה וברכבת ותפיץ את החדשות על 'המטען של הבריגדה הקלה'.

כל זה השתנה עם האימוץ העולמי של הטלגרף, שהומצא ב-1845 על ידי צייר פורטרטים בשם סמואל מורס. נוצרה צורת סיפור חדשה ושונה בתכלית המכונה 'הפירמידה ההפוכה', תוצר של טכנולוגיה חדשה וסביבה אינטלקטואלית משתנה שאימצה את הריאליזם באמנות, במדע ובספרות.

ייתכן שהפירמידה ההפוכה לא הייתה מתרחשת לולא המצאת הטלגרף. מה שצריך לדעת על הטלגרף הוא שבימיו הוא היה מהפכני כמו האינטרנט. בעידן זה של תקשורת מיידית ו'חדשות עדכניות בשידור חי', קשה לדמיין את המציאות של טכנולוגיית התקשורת לפני 150 שנה, כאשר נדרשו יומיים עד למכתב לנסוע מוושינגטון לניו יורק, ומכתב לחוף המערבי. לקח חודש ברכבת או בספינת קיטור דרך פנמה.

אבל לטלגרף היה חסרון. זה היה יקר לשימוש. אחד האישומים הראשונים היה פרוטה לדמות. עיתונים הוציאו מאות אלפי דולרים בהוצאות טלגרף כדי לדווח על מלחמת האזרחים. הלחץ הכלכלי ההוא יותר מכל השפיע על סוג חדש של כתיבה שעזבה את השפה הפורחת של המאה ה-19 - היא הייתה תמציתית, נטולת דעה ופרטים. הניע את השינוי בסגנון הכתיבה היה סוג חדש של ארגון חדשות, שנקרא 'שירות החוט' על שם הטכנולוגיה ששימשה להעברת החדשות.

סוכנות הידיעות Associated Press בתחילת דרכה, באחת מפגישותיה הראשונות, ביססה את המגמה עם הסכמה לפיה הסיפורים יהיו קצרים, מותאמים לקהל ארצי ושוללים בכוונה את המפלגתיות שאפיינה עיתונים אמריקאים עד אותה עת. הטכנולוגיה הזו - הטלגרף והשפה של שותפו הטרנס-אוקיאני, הכבלים - סיפקה, כפי שציין חוקר העיתונות ג'יימס קארי, 'המבנה הבסיסי לאחד הסגנונות הספרותיים המשפיעים ביותר של המאה ה-20'.

על ידי יצירת 'שירותי התיל', אומר קארי, הטלגרף 'הוביל לשינוי מהותי בחדשות. היא ניתקה את מסורת העיתונות המפלגתית בכך שהכריחה את שירותי הרשת לייצר חדשות 'אובייקטיביות', חדשות שיכולות לשמש עיתונים מכל סוג פוליטי'. זה חיסל את הכתב כותב המכתבים, שהכריז על אירוע ותיאר אותו בפירוט עשיר וכן ניתוח מהותו, והחליף אותו במחרוזת שסיפקה את העובדות החשופות.

מיתוס פופולרי לגבי הפירמידה ההפוכה גורס כי היא נוצרה במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865) כאשר כתבים בשטח שהסתמכו על הטלגרף היו צריכים לוודא שהם שולחים קודם את החדשות החשובות ביותר למקרה שהחוטים ייחתכו. זה רעיון רומנטי, ודרך לא רעה עבור עיתונאים לחשוב על הסיפורים שלהם. אם היית צריך לשלוח את הסיפור שלך בטלגרף, והשורה נחתכה אחרי הפסקה ה-1 או ה-2 או ה-15, האם אנשים בקצה השני היו יודעים על מה הסיפור?

הבעיה עם המיתוס הזה היא שחוקרים שחקרו מאמרים אמריקאים מובילים במלחמת האזרחים מוצאים דוגמאות רבות לסיפורים שנכתבו בסגנון הכרונולוגי של היום ולא בסגנון 'החדשות הראשונות' של הפירמידה ההפוכה. זה הגיע מאוחר יותר, והיסטוריון עיתונאי צעיר בשם דייוויד ט.ז. מינדיך טוען ש'הפירמידה ההפוכה נולדה עם סיקור מותו של לינקולן'. (' האבולוציה של מוביל חדשות הסיכום ' מאתגר את התיאוריה של מינדיך על ההיסטוריה של הפירמידה ההפוכה. הוא חוקר את הכוחות החברתיים שעזרו לעצב את סגנון כתיבת החדשות לפני יותר מ-100 שנה. )

מוקדם בבוקר ב-15 באפריל 1865, כשהנשיא אברהם לינקולן שכב גוסס מכדור של מתנקש, קיבלו עיתונים עותק של מברק שכתב שר המלחמה אדווין סטנטון לגנרל הפיקוד בעיר ניו יורק. למרות שהוא היה פקיד ממשלתי ולא עיתונאי, עורכים רבים בחרו בחשבון הרשמי שלו לרוץ בעמוד הראשון של עיתוניהם. כך זה הופיע בניו יורק הראלד ב-15 באפריל 1865:

הערב בסביבות 21:30. בתיאטרון פורד, הנשיא, בעודו יושב בקופסה הפרטית שלו עם גברת לינקולן, גברת האריס ומייג'ור רת'בורן, נורה על ידי מתנקש, שנכנס לפתע לתיבה והתקרב מאחורי הנשיא.

לאחר מכן זינק המתנקש על הבמה, מניף פגיון גדול או סכין, וברח בחלקו האחורי של התיאטרון.

כדור האקדח נכנס לאחורי ראשו של הנשיא וחדר כמעט דרך ראשו. הפצע הוא אנושי.

הנשיא היה חסר רגישות מאז שנחצב, וכעת הוא גוסס.

בערך באותה שעה נכנס מתנקש, בין אם זהה ובין אם לאו, לדירתו של מר סיוארד, ותחת יומרה שיש לו מרשם הוצג לחדר החולים של המזכיר. המתנקש מיהר מיד למיטה וגרם שתיים-שלוש דקירות בחזה ושתיים בפנים.
יש לקוות שהפצעים לא יהיו קטלניים. החשש שלי הוא שהם יתבררו קטלניים.

האחות הבהילה את מר פרדריק סוורד, שהיה בחדר סמוך, והוא מיהר אל דלת חדרו של אביו, כאשר פגש את המתנקש, שגרם לו פצע אחד או יותר מסוכן. ההתאוששות של פרדריק סוורד מוטלת בספק.

לא סביר שהנשיא יחיה את הלילה.

גנרל גרנט ואשתו פורסמו להיות בתיאטרון זה

לפי הסטנדרטים של היום, הסיפור הזה כנראה נראה די מיושן, שום דבר לא דומה בכלל לסגנון ה'חי ומאוחר' של מסירת חדשות המולטימדיה של ימינו. אבל ב-1865 זה ייצג סטייה מהפכנית מהדרך שבה הוצגו החדשות בדרך כלל.