אומנות נאום הזיכיון

החלק החשוב ביותר הוא לא אם המועמד יקבל תבוסה, מצא היסטוריון אחד, אלא אם העוקבים שלו או שלה כן.

קתרין וייסר, מימין, מפיניקס, מאזינה לנאום הוויתור של המועמד הרפובליקני לנשיאות הסנאטור ג'ון מקיין, אר-אריז, בעצרת ליל הבחירות ביום שלישי, 4 בנובמבר 2008, בפיניקס. (צילום AP/רוס ד. פרנקלין)

נאומי זיכיון הם תקן של ליל בחירות, אבל זה לא תמיד היה כך.

התיאורטיקן הפוליטי וההיסטוריון פול א' קורקורן הביט לאחור לחקור נאומי זיכיון בהיסטוריה ומצא אותם כצפויים להפליא. הוא אמר לזמן :

היסודות של נוסחה זו הם כאלה: הדובר אומר שהוא או היא בירך את הזוכה - בדרך כלל לא שהוא הפסיד; המילה 'להודות' נשמעת לעתים רחוקות - ליריב; הדובר קורא לאחדות; הדובר מזמן את התומכים לקבל את התוצאה וגם להמשיך להילחם למען מטרתם בעתיד. קורקורן זיהה גם פורמליות מסוימות של התהליך סביב הנאום. התקשורת דורשת את הנאום; המפסיד מדבר על 'קורבן גבורה, לא לגורל אלא לרצון העממי', כדברי קורקורן; והמנצח מגיב בכך שהוא מדבר על כמה אדיב היה המפסיד.

ככל שהנוסחה הזו התפתחה, הוא אומר, נאום הזיכיון - משהו שהוא תוצר של הסביבה התקשורתית של המאה ה-20 ולא כל חוק או מדיניות בחירות - קיבל תפקיד חשוב. ככל שזה הפך למשהו שהבוחרים ציפו לשמוע, הקריאה לאחדות הפכה חשובה יותר. כפי שכתב קורקורן בשנות ה-90, זה הפך ל'מעשה דיבור פומבי ממוסד המהווה חלק בלתי נפרד מהחיים הדמוקרטיים וללגיטימיות הסמכות'.

החלק החשוב ביותר בנאום ויתור, מצא קורקורן, הוא לא האם המועמד מקבל תבוסה, אלא האם העוקבים שלו/ה מקבלים את ההפסד.

הגיוני, אומר קורקורן, שניתוח נאומי הוויתור בעבר מראה שהבחירות הקרובות ביותר מובילות בדרך כלל לנאומים המאחדים ביותר, שכן שני הצדדים רואים את החשיבות של התאחדות לאחר מאבק קשה. (מפולות אדמה, לעומת זאת, עשויות להוביל לנאומים קשים יותר כמו של בארי גולדווטר ב-1964 ושל ג'ורג' מקגוברן ב-1972, מכיוון שחשוב יותר לשמור על המורל המפלגתי מאשר לקרב אנשים כדי לקבל תוצאה).

אז תן לי לסגור עם אוסף של כמה מנאומי הזיכיון האדיבים ביותר של זמננו, הודות ל-NPR .

מיט רומני: הלוואי - הלוואי והצלחתי להגשים את תקוותיך להוביל את המדינה לכיוון אחר. אבל האומה בחרה במנהיג אחר. וכך, אן ואני מצטרפים איתך להתפלל ברצינות עבורו ועבור העם הגדול הזה. תודה לך, ואלוהים יברך את אמריקה.

ג'ון מקיין: הסנאטור אובמה השיג דבר גדול עבור עצמו ועבור ארצו. אני מפרגן לו על כך ומביע לו את אהדתי הכנה שסבתו האהובה לא חיה לראות את היום הזה, למרות שאמונתנו מבטיחה לנו שהיא במנוחה בנוכחות היוצר שלה וכל כך גאה באדם הטוב שעזרה לגדל.

בוב דול: הרשו לי לומר שדיברתי עם הנשיא קלינטון. היה לנו ביקור טוב, ובירכתי אותו. ואני אמרתי... (כמה מתומכיו התחילו לבשר בוז)

לא. לא. חכה רגע. חכה דקה.

אמרתי שוב ושוב בזה - אמרתי שוב ושוב בקמפיין הזה שהנשיא הוא היריב שלי ולא האויב שלי. ואני מאחל לו בהצלחה. ואני מתחייב על תמיכתי בכל מה שמקדם את המטרה של אמריקה טובה יותר, כי על זה היה המירוץ מלכתחילה, אמריקה טובה יותר לקראת המאה הבאה.

אל גור: לפני כמעט מאה וחצי, הסנאטור סטיבן דאגלס אמר לאברהם לינקולן, שזה עתה הביס אותו לנשיאות, שהרגש המפלגתי חייב להיכנע לפטריוטיות. אני איתך, אדוני הנשיא, ואלוהים יברך אותך. ובכן, באותה רוח, אני אומר לנשיא הנבחר בוש שצריך לשים עכשיו בצד את מה שנשאר מהטינה המפלגתית. וה' יברך את ניהולו של הארץ הזאת.

יצירה זו רצה במקור במסגרת כיסוי COVID-19 ב-3 בנובמבר.