9 שערים לרגל יום השנה ה-90 של הניו יורקר

ה'ניו יורקר' חגג ביום שני את יום השנה ה-90 שלו עם גיליון כפול, והגיליון הזה כולל תשעה שערים על הסמל הוותיק של המגזין, יוסטס טילי. 'התמונה הזו, של א 'גבר בעל מראה עמילני עם כובע הבונה והמונוקל,' כל כך ביססה את הטון של המגזין עד שהוא פורסם, כמעט ללא שינוי, מדי פברואר עד 1994', כתבה פרנסואז מולי. במבוא לאמנות .

כדי לחגוג את העובדה שאנחנו נכנסים לעשור העשירי שלנו, פנינו, כמדי שבוע, לאמנים שלנו כדי לקבל רעיונות, והפעם החלטנו לפרסם יותר מאחד. בחרנו תשעה עטיפות לתשעים שנותינו, בחרנו תמונות המשקפות את הכישרון והמגוון של התורמים שלנו ואת מגוון המדיה האמנותית שהם משתמשים בהם: ציור שמן עבור קאדיר נלסון ואניטה קונץ; עט ודיו עם צבעי מים לרוז צ'סט, בארי בליט ואישטבן בניאי; פסטל שמן ללורנצו מאטוטי; קולאז' עבור פיטר מנדלסונד; ואמנות דיגיטלית עבור כריסטוף נימן. חלק מהאמנים האלה הם קבועים - זה השער השמונים ושמונה של בארי בליט הניו יורקר והשלושים של לורנצו מאטוטי. אחרים הם עולים חדשים. כל אחד מהם מביא את יוסטס טילי באופן ישיר אל המאה העשרים ואחת, ומוכיח שהאמנות חיה על שער המגזין כיום כפי שהייתה ב-1925.

להלן תשעת העטיפות:

מאת קאדיר נלסון

מאת קרטר גודריץ'

מאת אישטבן בניאי

מאת לורנצו מאטוטי

מאת בארי בליט

מאת אניטה קונץ

מאת פיטר מנדלסונד

מאת רוז צ'סט

מאת כריסטוף נימן

הפרפר, שתראה כמעט על כל הכריכות החדשות, הופיע על הכריכה הראשונה עם יוסטס טילי. ב-2005 כתב לואי מננד על 'הפנים הרבות של יוסטס טילי.'

קשה לדעת מה אנשים שהרימו את הגיליון הראשון של הניו יורקר, לפני שמונים שנה החודש, מהציור שעל הכריכה. התמונה היא בדיחה, כמובן: מה יותר חולף, הדנדי או הפרפר? אבל נראה שהתמונה גם אומרת משהו על המגזין עצמו, והשאלה היא: מה? האם האיש עם המונוקל מוצע כדימוי של הקורא הניו יורקי, מתבונן מטפח של יפהפיות החיים הקטנות, או שהוא זוכה ללעג כאנכרוניזם מטופש? האם זו תמונה של תחכום מבולבל או של התנשאות עמילנית? האם הקוראים הזדהו עם הכריכה, או שצחקו עליה?